יש לי כמה תהיות בקשר לספר הזה:
1. למה בכלל קניתי אותו
2. למה המשכתי לקרוא כשהבנתי באיזו רמה הוא כתוב
3. איך ייתכן שספרים בינוניים כאלה מתורגמים לעשרות שפות ונמכרים בעשרות מיליונים
4. למה שורה של סופרי מתח טובים מהללים את הספר הזה ואת המטופלת השקטה
5. מה יוצא להם מזה, חוץ מאשר מחמאות שהם מספקים זה לזה

ועכשיו לענייננו. <mark>אלכס מיכאלידס</mark> הוא אידיוט. הוא סופר אידיוט שזו רמה אחרת לחלוטין. הוא סופר

"מטרת הטיפול אינה לתקן את העבר, אלא לאפשר למטופל להתעמת עם ההיסטוריה שלו , ולהתאבל עליה". (אליס מילר)
עמוד 241 מתוך הספר חלק ד'


הספר: "המטופלת השקטה" הוא מותחן מורכב, אינטליגנטי ואפל שמעניק חווית קריאה נהדרת.

<mark>אלכס מיכאלידס</mark> נולד בקפריסין וזה הרומן הראשון פרי עטו, ורק בגלל עובדה זו מגיעות לו כל המחמאות.

הכתיבה מהודקת ומרתקת, ולכן אני לא תמהה על כך שהספר "המטופלת השקטה", מככב בטבלת ר

תיאו פייבר הוא פסיכולוג המפנטז להתקבל למכון הטיפולי גרוב, שם יוכל לשכנע את המטופלת אלישה לשבור את תענית הדיבור שלה ולספר את שהתרחש בביתה. מה התרחש בביתה? רצח אלים ביותר התרחש, רצח בו היא לכאורה ירתה בבעלה חמישה כדורים מטווח אפס ברובה ומחקה את ראשו. מסוג הרובה המדובר די היה גם בכדור אחד, אבל למה להתקנטן? על הסיבות לירי המזעזע הזה תצטרכו לעמוד בעצמכם אם תבחרו לקרוא את הספר הלא מרשים הזה.
פייבר הוא

ספר שמדיף ניחוח כבד של תרגיל בכתיבה למתחילים. מזכיר לי את המורה שלי למתמטיקה בתיכון כשיום אחד שאל את אחד התלמידים החביבים עליו למה הוא עצוב כל כך. כי נכשלתי במבחן נהיגה ענה הגימנזיסט. איזו פעם זו הייתה שאל המורה, ראשונה ענה התלמיד והשפיל מבט. אידיוט, קבע המורה. אתה לא יודע שלא ניגשים למבחן נהיגה בפעם הראשונה?
מן הראוי היה שגם <mark>אלכס מיכאלידס</mark> יתחיל ישר מהרומן השני.

כששמעתי שיוצא ספר חדש של <mark>אלכס מיכאלידס</mark> התרגשתי מאוד וציפיתי בכליון עיניים ועוד באותו יום שנחת בחנויות כבר היה בידיי עותק חם ישר מהתנור. הספר הראשון שלו "המטופלת השקטה" הוא אחד מספרי המתח הטובים ביותר שקראתי בחיי, ואני קורא המון. את הספר השני "הבתולות" פחות אהבתי, אבל עדיין זכרתי לו חסד נעורים. הפעם, הספר תפס אותי מהמילה הראשונה ונשאבתי ישר לעלילה. קודם כל, שמחתי לגלות שהעלילה מובאת בגוף ראשון, בדי

״רוחות הזעם״-<mark>אלכס מיכאלידס</mark>

הוצאת ידיעות אחרונות, פן
312 דף

הסופר, אליוט צ׳ייס, מחזאי שמספר את קורותיו כהקדמה, על היותו ילד נטוש ומוזנח ע״י הורים אלכוהוליסטים, אמא ואבא שמזלזלים/צוחקים/מלאי בוז כלפיו והוא משאיר הכל מאחוריו, כולל שמו ומתקבל כמחזאי המואר בזרקורים, הוא גם היה בן זוגה/משרת של ברברה וסט, סופרת מפורסמת שאת ספריה לומדים בבתי הספר.
הוא מתחיל לספר על קורות לנה פראר, כוכבת קולנוע מת

#
כשספר הופך נושא לדין ודברים, כשיש ויכוח על איכותו בין "חסידים" ו"מתנגדים", כשצצות ארבע-חמש ביקורות בשבוע, בדרך כלל אני מתרחקת. הגודש גורם לי להרגיש כאילו כבר קראתי אותו, יש לי הרגשה כמו מול שולחן עמוס בכל טוב, מין הרגשת שובע ובחילה קלה. אבל לפעמים דווקא להיפך, מעניין אותי מה גרם למהומה. וזה מה שקרה הפעם.

זה סיפור-מתח המבוסס על פשע שהפושעת - אחת אלישה, שהיו לה חיים נפלאים ובעל מקסים - רצחה

יום אחד הפסיכולוגית שלי לשעבר הציעה להשאיל לי ספר שטענה שהוא טוב. לספר קראו "המטופלת השקטה". אני אמרתי לה שבוודאי שאשמח לקרוא אותו. היא טענה שהיא כמובן תביא לי אותו בטיפול הבא. היא מעולם לא הביאה אותו. ואני רק חשבתי לעצמי מה עם הספר? היא שכחה שדיברנו עליו? היא מחכה שאשאל אותה? היא זוכרת בכלל את השיחה עליו? סקרתי את החלל אבל שום ספר לא נראה באוויר.

בתקופתו האחרונה של הטיפול אמרה "אני לא בטוחה ב

לא פעם שמעתי את המשפט "הילדות משפיעה על חיינו בהווה ועל הבגרות שלנו בעתיד", לא מעט וויכוחים היו לי בנושא, אני לא מסכימה עם הקביעה הזו, אני חושבת (זו דעתי) שלכל אחד מאיתנו הכוח לשנות את מציאות חייו.

האם כל הנשים המוכות הן תוצאה של ילדות שחוו מכות בילדותן? ממש לא!

האם כל הרוצחים, האנסים, העבריינים הם אנשים שראו או נחשפו לטראומות כאלה ואחרות בילדותם ? ממש לא!

אין הכללה, ובלתי אפשרי להכלי