בלעתי את הספר בשקיקה, בכמה שעות, באותה שקיקה בה הדמות הראשית בספר, התאוותה למילה הכתובה, גם היא מאוד אהבה לקרוא, אבל הגיעה ממקום שבו לנשים אסור היה לקרוא. שבו לנשים, היו ועדיין יש הרבה איסורים.
זה מדהים, אנחנו חושבים שאנו חיים במציאות נאורה, אבל יש הרבה מקומות נידחים בעולם, ואפילו לא נידחים, להיפך, מוכרים, וזה מקובל וראוי שאישה תשמש שפחה ומשרתת של הבעל, במסגרת נישואים כפויים על נערה צעירה.
מי שכתבה את הספר, נאגאת אל האשמי, היא סופרת מרוקאית. היא פותחת לנו צוהר אל התרבות הקטלונית, ובאמצעות כישרון כתיבה מופלא, משקפת מציאות כה עגומה, ליבי נחמץ בקרבי, על היחס של העולם אל נשים.
נגאת, היא באמת אשת ספר, היא מזכירה ספרים מעניינים, חלקם קראתי (ניטשה) וחלקם לא, אבל מאוד יעניין אותי לקרוא , לדוגמה, ספר שנקרא "מנוס מחופש", שהוא יצירת הגות מורכבת וספר הביכורים שכתב הפילוסוף אריך פרום (שכתב גם את "אמנות האהבה" שקראתי ואהבתי מאוד), היצירה מתחקה אחר היחס המשתנה בין האנושות לחופש והיא מדגישה את השלכות היעדר החירות על המצב הפסיכולוגי החברתי שאיפשר את עליית הנאציזם - נושא חשוב מאין כמוהו, וכל תרבות מתחבטת בנושא זה מאז ומעולם. הכל קשור. וההיסטוריה תמיד חוזרת על עצמה ולא רק שחוזרת על עצמה, היא מתקיימת פה, עכשיו, בזמנים אלו, בהווה, וכנראה שגם בעתיד, וחשוב לתת במה, ולהדגיש את החשיבות שבמודעות שבעניין.
החשיפה הזאת, לתרבות עם אמונות קדומות בזמנים מודרניים, על כניעות האישה, הצייתנות מול תכתיבים קדומים ופרימיטיביים, טקסים מביכים ומבישים, ובסופו של דבר, אחרי כל מה שנערה כזו צריכה לעבור, כולל אלימות (הכל פשוט מותר ואין מי שיעצור את זה) מצד הבעל, השתיקה אל מול הכאב וההשפלות, כי אחרת, תהיה אות קלון על אותה המשפחה ומה שאחרים אומרים חשוב כי זה יכול להגיע עד לרצח (הקלות הבלתי נסבלת של הזכות לקחת חיים, האצבע קלה על ההדק).
בהקדמה יש את המשפטים הבאים :"לא אהיה עוד בשבילכם, מעכשיו ואילך, אהיה בשביל עצמי, או בשביל מי שארצה, אבל לא בשביל אף אחד מכם שירצה אותי עקומה, מפוצלת" ורק בסוף הספר מתגלים רבדים עמוקים של המשפטים הללו והכובד שלהם.
הספר מספר גם על הקשר של בת ואם, קשר חזק ויפה, הן החברות הכי טובות, והן מאוד אוהבות אחת את השנייה, אבל האם נתונה לצווים פרימיטביים, והבת, חכמה שאוהבת לקרוא ספרים, אבל אמה מעדיפה שתתחתן כי זה מה שצריך להיות, כך המסורת בתרבות הזו מכתיבה.
הבת כל כך רוצה לספק את רצון האם, וחושבת שאם באמת תתחתן תהיה חופשיה מהנידנודים על החתונה ומתוך כבוד לאם מתחתנת עם הבן דוד שלה, והן נאלצות לעזוב את המקום בו הן גרות, ועוברות למקום אחר, שונה, בו שתיהן נאלצות לעבוד כדי לממן את עצמן, ואת הטפיל (החתן) שמתגלה להיות טיפש ועלוקה , בור ועם הארץ שלא עובד וכל היום מבלה, וברוב חוצפתו מעז לפצות פה כאשר הבת, הכלה, "מעזה" לצבוע את שיערה, או מסרבת להסתובב עם כיסוי ראש/ מטפחת. יש פה מלא צביעות, ושובניזם. זה הכעיס אותי, וקומם אותי, כי זה קיים.
לא רק שהשתיים הללו צריכות לעבוד קשה בשביל להתפרנס, הן צריכות ונאלצות להסתגל לתרבות שונה משלהן, ושם בפעם הראשונה הבת מתמודדת עם גזענות, רואים בה נחותה, לא שווה, כי היא באה מכפר. זה מדהים עד כמה צביעות קיימת בעולם הזה, אולי אני תמימה, אבל אני יודעת שאין להסתכל בקנקן אלה מה שיש בתוכו, ויש המון בורות, שפיטה וביקורת על הבת שעובדת ומשכילה, וכל מה שרואים זה את כיסוי הראש שלה, שלא היא בחרה לשים! עקרו אותה מביתה, הכריחו אותה להתחתן עם אדם דוחה שמתייחס אליה מגעיל, בחברה שלא מקבלת אותה, והיא נורמלית לחלוטין, ומה שעצוב, ומה שקורה במציאות לרוב הנשים הללו, הן נחשבות למשוגעות, או משתגעות באמת, בגלל שהן חושבות אחרת ואז נאלצות לעבור "טיפולים" אצל "אימאם" שמכה אותה בכפכף על מנת להוציא ממנה דיבוק/שד.
גם כשהבת הולכת ללמוד במכללה, גורמים לה להרגיש אאוטסיידרית, כי שם ההורים של כולם מממנים להם את הלימודים וכולם לובשים מותגים ומסתכלים עליה כאילו היא זאת שפלשה למקום שהיא לא אמורה להיות בו.
מה שאהבתי בדמות, שהיא לא מוותרת למרות כל מה שהיא עוברת, היא מדהימה, היא נאלצת לעבור דברים קשים , בסופו של דבר היא נכנסת להריון בניגוד לרצונה, ויש רגע בו היא נקרעת בין הרצון להישאר עם אמה, לבין הרצון להיות חופשיה, בסופו של דבר היא מחליטה לחיות את החיים שלה כמו שהיא רוצה, בלי שאף אחד יכתיב לה, ומקריבה קורבן, היא משאירה את אמה ואת בנה מאחור, ויוצאת למסע לגילוי עצמי. כי היא לא מגיעה למצב בו היא יכולה לשמח ולרצות את אמה שכלואה בתכתיבים של עולם קדום, מול הרצון של הבת להיות חופשיה, מול הרצון ללמוד, להתפתח, להיות עצמאית ולהצליח בעולם בזכות עצמה.
היא עוברת גם משברי אמונה, וזה ציטוט מהספר שאהבתי ואני מאוד הזדהיתי עם הכתוב : "הרע מכל, שאני מסוגלת להודות לאל. להגיד לו תודה. על מה ? מי זה אלוהים? איפה הוא? איך אתן יודעות שהוא קיים ? אינכן רואות שכל זה הוא בסך הכל המצאה של אנשים שבמשך מאות שנים התאמצו : א' - למצוא משמעות לעצם קיומם, ו-ב' - לשלוט בכן, אנאלפבתיות, שוטות, מסכנות, ולשלוט בכל מי שמפריד מהחיים ולו רק טיפ טיפה, כלומר, בכולם בלי יוצא מן הכלל ?"
עליי להוסיף גם כמה מילים על התרגום, מחסום השפה, הוא קשה, התרגום מקטלונית לא היה קל, אבל הקריאה הייתה סוחפת, מדוע אני אומרת שלא היה קל ? כי היו הרבה מושגים מהשפה, שאין להם תיאור בכל שפה אחרת, מנהגים מתרבות שקשה לתרגם, כי חלק אנחנו לא מכירים וחלק לא קיימים אצלנו, אז חלק מהמילים כן הוסברו ותורגמו והיו כאלו שלא, שמבחינתי זה מראה על אותנטיות.
זה ספר שחשוב לקרוא, דווקא בעידן הזה, של שחרור נשים, למרות שלצערי מאז ומעולם, למרות שנשים הן המין החזק בעיני, בעולם הזה, הנשים חוטפות את כל הריקושטים, זה עולם של גברים. עדיין. וכשאני חושבת על מה שקורה בקוריאה הצפונית והדרומית ועל קים הדיקטטור, שמעתם על אישה קמה והיתה דיקטטורית ? אם כן, אז סברו את אזני. האגו הגברי הוא הנשק הכי מסוכן, הרצון לשלוט ולכבוש ולהיות שיכורים מכוח.
מצד אחד מעציב אותי לשמוע שיש נשים שחוות זוועות כאלו (קראתי הרבה על מבצע משה, עליית האתיופים לישראל, הרבה נשים לא שרדו גם בגלל שתקפו אותן, ויש כאלה ששרדו ושותקות, מבושה. וזה כל כך כואב) ומצד שני, חשוב להוציא את זה החוצה, לספר, ומה שסופרת הזאת מביאה לנו פה זה אוצר שיש לפזר אותו בכל העולם, סודות גנוזים, שאף אחד לא רוצה שהעולם ידע, אז צריך לדבר ולא לשתוק. כי השתיקה, איפשרה את השואה. ומכאן האיזכור לספר של אריך פרום.
יש כאלה שלוקחים כמובן מאליו את החופש שלהם. ויש כאלה שמקריבים בשבילו.
לקרוא את הספר הזה בשבילי הייתה חוויה מטלטלת ועברתי עם הבת את כל מה שהיא עברה עם הזדהות מוחלטת. כל אישה חווה בחייה משברים דומים, אולי אנחנו באות מארצות אחרות ומתרבויות אחרות, אבל כנשים, קורים לנו אותם הדברים.
אני ממליצה לקרוא בחום, כי הספר מאוד מרגש, מעשיר, מעורר השראה ומחשבות.
ואם הייתי יכולה להגיד לסופרת משהו זה תודה שחלקת את סיפורך. המילים שלך מהדהדות למרחקים, ונוגעות בלבבות של רבים.
לסיום, משפט אחרון בנושא אחר חשוב לא פחות, שבו נוגעת הסופרת :"אי אפשר להוכיח גזענות למי שמעולם לא סבל ממנה".
