#
רוב ספרי המתח משמשים לבידור או להסחת הדעת לקוראיהם. יש הרבה אנשים שאוהבים לפתור חידות וספר מתח הוא "כתב-חידה" ארוך, המחביא עבורם רמזים בדרך לפיתרון. לפעמים הקורא העמוס אוהב סתם שיספרו לו סיפור לפני השינה, משהו ממש רחוק מעולמו השיגרתי. עדיף לו, אפילו, שיטלטלו אותו ואף יפחידו אותו קצת, כדי שיצליח לחלום חלומות מתוקים. לפעמים, אבל, מגיע ספר מתח שגורם לך לחשוש שמא פושעים נוהגים לקרוא ספרים, ואולי הם מקבלים רעיונות ממישהו שהמציא איזה סיפור... זה הספר הזה.
יש די הרבה מחמאות שאפשר לתת לו. הוא מותח באמת. הכתיבה מספיק טובה בשביל שתרגיש שלא עובדים עליך. האמינות גבוהה וחלק גדול מהדברים שהוא מספר יכולים להתקיים במציאות אולי לא בדיוק כמו שנכתבו אבל די קרוב. דבר נוסף שאפשר לומר לזכתו של הספר הזה הוא שהסופר מתייחס ברצינות למציאות והיתכנות. רוב ספרי המתח – גם מרובי-העמודים שבהם – חולפים במהירות הבזק. יש איזה פושע שפוגע בקורבן, מישהו – הקורבן או הבלש או המשטרה או השכנה החטטנית – פותר את התעלומה, מציל את הקורבן רגע לפני שהפך לז"ל והופ! כולם שמחים והולכים לים. במציאות, אנחנו יודעים, גם סוף טוב מחייב התמודדות לא פשוטה עם הטראומה שעבר האדם, התמודדות האורכת לעתים חודשים ואף שנים, והדברים לא ישובו לקדמותם גם אם הקורבן ניצל. ובכן בספר הזה לא מתעלמים מהעובדה הזאת ונותנים כבוד גם לחוויית הקורבן.
אבל... כל מה שכתבתי עד כה מתאים לשני החלקים הראשונים של הספר. ואז מגיע חלקו האחרון ומחרב את ההתרשמות הטובה שהיתה לך מקריאת חלקיו הראשונים. האמינות הולכת ונהרסת החל מניסיון לתאר קורות חיים של הרעים הנסמכים על פסיכולוגיה בגרוש, המשך בשינוי הפורמט לכיוון אקשן של חלק מהקורבנות, שאתה ממש ובפועל אומר פחחח... וכלה בסוף הסופי בהחלט. סופים – זה ידוע – הם חלק בעייתי מאד בספרי מתח וראוי לסופר הכותב ספר מתח לחשוב תחילה על הסוף ורק אחר כך לשבץ אותו בסיפורו, מההתחלה.
ככל שהפשע חמור יותר – וכאן הוא חמור מאד – כך רוצה הקורא שהפושע ייתן את הדין. זה ההסכם בין הסופר לקוראים. במקרה הזה ההסכם הזה חירב סיפור מתח מקורי ומצמרר, כי אחרת זה היה ספר על הפשע המושלם. ב"אחרית דבר" שכתב הסופר הוא מספר שנסע לפראג וכתב את הפרקים האחרונים של הספר במשרדו הישן של קפקא, שעכשיו הוא בית-מלון. עוד משהו נגד קפקא...
השארתי אותו ללא דירוג כי הפער בין החלקים הראשונים המעולים לחלק האחרון הבנלי היה גדול מהיכולת שלי לגשר עליו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
