#
יא אללה, כמה הוא מדבר!
סיר מלא מלים רותח ומבעבע, מלים שגולשות החוצה מכתימות את הסביבה. המלים הקיימות בשפה - הוא כותב באנגלית שהיא שפה הרבה יותר עשירה מעברית - אינן מספיקות לו. הוא ממציא מלים נוספות, שאינן קיימות בשפה, מנסה לתת באמצעות צלילן משמעות ותוספת למסופר. כל זה מתיש מאד וגרם לי לנטוש את הספר בעמוד 213 מתוך 534 עמודיו.
דוגמה? גיבורת הסיפור היא ליסי, בת כמעט 50 שהתאלמנה לפני כשנתיים מבעלה שהיה סופר מפורסם ועשיר. היא הצעירה מחמש אחיות שגדלו בחווה, כשבכורת האחיות היא בעלת בעיות נפשיות (בגישתו של קינג – רדופת שדים...) את האינפורמציה הזאת, החשובה מאד להבנת העלילה, כתבתי ב 27 מלים, וקראתי ב – 82 עמודים.
לקינג יכולת תיאורית מרשימה, המצליחה לתאר לקורא את המתרחש כמעט באופן ויזואלי, למרות שהיא נשענת על המון חזרות על התיאור באופנים שונים. יש לו יכולת מצויינת ליצר אווירה, במיוחד אווירה מאיימת ומפחידה אך לא רק. באיפיון דמויות הוא לא מצטיין, לדעתי. דמויותיו נבנות בכפוף לרצונו להשיג אווירה מסויימת, מה שגורם להן להיות נלעגות ולא אמינות. דמויותיו אינן אנשים בשר ודם בעלי מניעים של בני אדם. הרעים שלו מפלצתיים, לא פחות. הטובים הם אובססיביים, תמימים, מובלים באף. קינג גם מרבה להכניס תכנים דתיים לספריו. מוטיבים כמו שכר ועונש, אלוהים ושטן והטפה דתית, חוזרים בספריו שקראתי. נושאים כאלה מעייפים ומשעממים אותי ולדעתי אינם תורמים לעלילה.
קראתי בעבר כמה מספריו ואהבתי מעטים מהם. את הסיפורים הקצרים ב"עונות מתחלפות", את "דולורס קלייברן" הקצר והממוקד יחסית. את "העמדה" רב-העמודים שהתרשמתי מהניסיון לסגור בו קצוות ולתת תשובות לשאלות שלעניות דעתי אי אפשר לענות עליהן.
אז מה אני אומרת (בהרבה מדי מלים, כנראה)? הספר ארוך מאד. נשען על אווירה שאם לא נכנסת לתוכה – תשאיר אותך אדיש. זה מה שקרה לי ונטשתי.


















