• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
סיפורה של ליסי

סיפורה של ליסי

מאת סטיבן קינג

הביקורת של תמיד קוראת

תמונה של תמיד קוראת
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
סיפורה של ליסי

סיפורה של ליסי

מאת סטיבן קינג

הביקורת של תמיד קוראת

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
תמונה של תמיד קוראת
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2007
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
missy
לפני 18 שנים

“מאוד פילוסופי....קצת כבד. אבל סה"כ נחמד ועצוב.”

15/17
ביקורות על סיפורה של ליסי
הבאה
גלית

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•1 דקות קריאה

הגעתי לספר כי קראתי ביקורות טובות על הסופר ודרך כתיבתו המיוחדת.זהו סיפור על התהליך נפשי של התאבלות על מות הבעל של ליסי וסיפור על הפרעות נפשיות של הדמויות הנוספות בספר. למרות שהנושא מדכא ומעצבן הצלחתי לסיים את הספר כי יש בו סוג של מתח (לא בעלילה) והכתיבה זורמת. זה לא ספר אימה אלא ספר אפל.
קשה לי להמליץ עליו, ספר שקשה להתחבר אליו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של נתוש
נתוש
תמונה של Danou
Danou
תמונה של tuvia
tuvia
3קוראים|גיל ממוצע53|33%נשים

על המבקרת

תמונה של תמיד קוראת

תמיד קוראת

ותיקה
חברה מזה 14 שנים
132 ביקורות•809 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של תמיד קוראת
תמיד קוראת
ותיקה
חברה באתר מזה 14 שנים
ביקורות132
לייקים שקיבלה809
דירוג ממוצע3.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת57מתח ריגול והרפתקאות26ספרות מקורית25

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של תמיד קוראת

קריאת הינשוף

קריאת הינשוף

פטרישיה הייסמית (הייסמית')

רוברט פורסטר, הדמות הראשית, עוזב את העיר ניויורק לאחר גירושיו לאישה נוירוטית צעקנית ונקמנית. מנסה להתחיל חיים שקטים. הוא מצא עבודה בתחומו . הוא מוכשר בציור/ רישום /שרטוט. אך יש לו אובססיה והתמכרות למציצנות. לא בקטע הפלילי, מיני אלא פשוט מחפש ונהנה לראות חיים פשוטים ורגילים של אחרים. חייו מתהפכים לאחר שנחשד ברצח. וכך התחילה שורה של מעשי אלימות כלפיו וחשדות מצד המשטרה המקומית ושכניו. חייו מתערערים אך הוא נשאר די אדיש ,ופסיבי לפי התרשמותי .הוא לא מתרגש ובטוח בצדקתו. הוא מנסה להמשיך בחייו למרות כל המכשולים ששמים לו האנשים בסביבתו.
זהו רומן פשע. דרוד משעני כתב אחרית דבר לספר שמאירה את עיני הקורא באשר למקור הרעיון של הסופרת הייסמית לכתיבת הספר. הספר נכתב בשנת 1962 אך רק עתה תורגם לעברית.הספר מותח וזורם אך הדמויות לא אמינות בעיני.
באשר לשם הספר : קריאת הינשוף, הינשוף הוא עוף דורס ,פעיל בלילה .הוא משמיע קול חזק וצורם כאשר הוא מבחין בטרף ומתכונן לעוף עליו. הינשוף הוא אולי מתיחס לאחת הדמויות בספר שקרא תיגר על רוברט.

לפני חודש•
★★★★★
•תמיד קוראת
מסכת תהום

מסכת תהום

איל חיות-מן

בספר מציג חיות-מן את דמותו של אלישע בן אבויה החל מנערותו ועד תחילת שנות העשרים שלו. הוא מסיר את הערפל על חייו של אלישע ומנסה לתת תשובה ומדוע קרה לו מה שקרה. אלישע בו אבויה הוא אחד מחמשת החכמים שנכנסו ל”פרדס” (תורת הסוד) לפי הגמרא . אלישע , נאמר עליו : “האחר”
הספר מתבסס על היסטוריה ,מיסטיקה יהודית. קבלה וגמרא.
הסופר הרכיב לו את הפרטים הביוגרפיים שהוא חשב שמתאימים לתקופה הזו של חיי אלישע , התקופה היא כ 16 שנה אחרי חורבן בית המקדש. ואכן התיאורים של החיים בגליל אצל משפחתו חיי הישיבה בלוד וחיי הרבנים המרכזיים שהובילו את הדור מרגיש לקורא מאד אמינים. בתקופה זו הרבנים מנסים לעצב חיים דתיים חדשים (שבעצם ממשיכים עד היום) כיוון שכבר שאין בית מקדש ואין קרבנות והכהנים ירדו ממרכזיותם בחיי היהודים.
בספר יש התרכזות רבה בתהליך הנפשי שעובר אלישע מחייו בגליל בבית אביו ועד להתלבטויותיו ומרכזיותו של הרב אליעזר בחייו והדרך שהוא מכוון אותו לתפקיד חייו בעתיד. נפשו של אלישע מגיעה לתהומות של טומאה וגם עולה במעלה ההיכלות הקדושה והטהרה לקרבת ה’. חזיונות פוקדים את אלישע כנער ורבו חושב שהם משמעותיים.
את הספר קראתי וסיימתי לפני חג פסח. לאחר הקריאה בספר קריאת ההגדה של פסח הייתה יותר משמעותית מאשר בשנים שעברו. ראיתי את הדמויות של הרבנים והויכוחים שלהם באור אחר.
הספר מאד מעניין , פנטסיה דתית כתובה בשפה עשירה. הרגשתי שהרבנים שמוזכרים בגמרא ובמשנה התעוררו לחיים . יתכן שיש רמז בספר מדוע אלישע ניזוק מהכניסה לפרדס , לפי חיות- מן ולפי מה שאני מבינה , כנראה בגלל ראשית חייו והאנשים שהשפיעו עליו מאד כמו הרב אליעזר, רבן גמליאל ור’ ישמעל. וכמובן הרקע שהיה לו עם תרבות יוון (שאהובתו רות יצגה בספר)
היה רצוי שתהיה הקדמה או רקע היסטורי לספר ולדמותו של אלישע.
לדעתי מי שלא למד על הרבנים האלה ועל הגמרא והמשנה , אולי לא יצליח להבין ולקבל משמעות עמוקה יותר מהספר.מי שלא יודע על חזיונות, היכלות וטומאות לא ממש יבין את המסופר.
הכריכה של הספר מעולה. מצביעה בדיוק על הנקודה העיקרית של הספר : אלישע בן אבויה שמרגיש חובה להמשיך את המסורת היהודית /דתית (הנר ) לאחר חורבן בית המקדש וירושלים , עם הפנים לעתיד אחר אמנם האור מכוון לירושלים והנער הולך עם נר קטן אל החושך).
.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
תמיד פלורה

תמיד פלורה

יובל אלבשן

רומן משפחתי. האבא, נעים, משאיר לבתו צרור מכתבים וסיפורים שממוענים אליה. היא מוצאת אותם כאשר היא מפנה ואורזת את הדברים בביתו של אביה לאחר מותו. הדמות המרכזית במכתביו היא אחותו ,פלורה. ניכר שהוא אהב אותה מאד והעריץ אותה כל חייו. בתו נחשפת לראשונה לסיפורים על משפחתו, הוריו אחיו אך החלק העיקרי והמרכזי הוא על אחותו פלורה.יש בסיפור הזה תיאור של משפחה שעלתה לארץ מעירק ואת התלאות החיים שעברו בקליטתם בארץ. זה תיאור שמשקף את חיי העולים החדשים שעלו בשנות ה60 לארץ.
הסופר המשפטן אלבשן מתאר את חייו של נעים ומשפחתו ברגש וחום רב. דרך פלורה שהוא כותב שהיא חכמה, אנחנו קוראים על חכמת החיים והמשפטים והקלישאות שפלורה אמרה יש בספר הרבה ציטטוטים חמודים ומענינים . דמותה של פלורה מעפילה על דמותו של נעים . בתו של נעים היא רק הצינור שדרכה נעים מספר על פלורה. רוב הסיפורים לא היו מוכרים לבתו. בתו מסמלת את ההבדל והפער בין משפחתו בקטמונים ובין הדור החדש בשנות ה- 80 שלא מכיר ולא ממש יודע על חייהם של דור העולים החדשים בשנות ה- 60 וה-70 .
אלבשן מפגיש את הקורא עם דמויות של ישראל השניה .פלורה מיצגת אותם בגאוה , הן כפעילה חברתית שמנסה להשפיע ולשנות דברים בתחום הזה. יש בספר ביקורת נוקבת שרק מופיעה ברמזים על החברה בישראל של אז.
הספר זורם וקליל לקריאה , סיפור אנושי , ראלי וחם . מומלץ.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
חוויה ניו-זילנדית

חוויה ניו-זילנדית

שפרה הורן

זהו ספר אינפורמטיבי,לא רומן . מעין מדריך טיולים לניו זילנד. שפרה הורן מוסרת בספר אינפורמציה רבה ומפורטת על ניו זילנד , מעין דיווח. היא כותבת על ההיסטוריה ועל ראשית המתיישבים שם. על הדגשים וההקפדה של האוכלוסיה המקומית של בנושאי איכות הסביבה הם אובססיבים לגבי האיזון האקולוגי של החי והצומח המיוחדים שבמדינתם. היא מפרטת את מה שתייר יכול למצוא כשהוא מגיע לניו זילנד. היא גם ערכה השוואות בין אוסטרליה לניו זילנד, אוסטרליה מועדפת .שפרה הורן מספרת שהיא חייתה שם מספר שנים. האינפורמציה שלה בספר מעודכנת לשנת 2006 בלבד. כך שתייר פוטנציאלי צריך להמשיך ולקרוא על ניו זילנד עוד פרטים עדכניים.
אחרי שקראתי את הספר אני לא ממש מתלהבת לנסוע לשם. חשבתי שניו זילנד היא אי יפיפה עם חופים מקסימים ומרחבי טבע מיוחדים (והיא באמת כזו), אבל בספר היא שיקפה בעיקר את המציאות הלא מלהיבה של המקום. אכזבה.

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
סוף שבוע אחד

סוף שבוע אחד

ברנהארד שלינק

בעקבות יציאתו לחופשי מהכלא לאחר חנינה של ירג, טרוריסט/רוצח של קבוצת באדר מיננהוף. אחותו המסורה מארגנת לכבודו מפגש בביתה שבכפר עם חבריו שאיתם היה קשור בפעילות המהפכה כשניסו לארגן פעולות טרור ולפעול על פי רעיונות השמאל הקיצוני בגרמניה. כיום חבריו התמתנו והם בעלי מקצוע .
הסופר שלינק, מתאר את דמותם של כל אחד מהמשתתפים בסוף השבוע הזה, המתח ששורר ביניהם ואת התהליך שעברו בגלל מספר אירועים שקרו בשלושת הימים האלה בכפר. כל המשתתפים רצו לדעת מה עבר עליו במשך 25 שנה בכלא, איך זה השפיע עליו ומה תוכניותיו לעתיד. הסופר מתאר מה עבר ומה השתנה גם על חבריו ועל היחסים ביניהם כיום והאם היום היו ממשיכים בפעילות הזו כמו כמה מחבריו דוחפים אותו להמשיך. חייו של ירג נעצרו בכלא ואילו חבריו המשיכו בחייהם ,רכשו מקצוע ופנו עורף לעבר.
כריסטינה אחותו של ירג מתוארת בספר כשהיא מלווה ותומכת בו מילדותו וממשיכה לתמוך בו גם לאחר השחרור מהכלא למרות שהיחסים בינים מורכבים .
היה מאד מעניין להבין את הדמויות והמניעים שלהם והקשר עם ירג אז והיום. האמת לקרוא על גרמנים כשהנאציזם ברקע והתמיכה בטרור היה לי קצת קשה לקבל . הסופר נותן הרגשה לקורא שהוא לא שופט את ירג אך יש לו מין גישה סלחנית אליו ואמפטית . למרות זאת אני חייבת לציין שהספר שונה מרתק זורם ומענין.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
מלאכי הלילה

מלאכי הלילה

ווינה דיי רנדל

הסיפור הוא בהשראת אירועים אמיתיים, על קונסול סין באוסטריה במלחמת העולם השניה אשר הנפיק אשרות כניסה לסין ליהודים רבים שנרדפו על ידי הנאצים. בכך הוא הציל אותם ממוות ודאי תוך כדי סיכון חייהם. הקונסול המשיך והפיק אשרות כניסה גם לאחר שמדינות רבות אחרות סגרו בפני היהודים קבלת אשרות. שהשגריר
הסיני ביקש ודרש להנפיק יותר אשרות ליהודים למרות התנגדות בסין. הסיפור מסופר על ידי שלוש דמויות עיקריות: גרייס אשתו האמריקאית של הקונסול, מפי הקונסול פאנג שאן ומפי לולה היהודיה. כל ראש פרק בספר הוא מזוהה על ידי אחת הדמויות האלו המספר מנקודת המבט שלו את האירועים העוברים עליה. דרך סיפורה של לולה ומשפחתה הקורא נחשף למעשיהם האכזריים של הנאצים ועל חייהם ומותם של יהודים רבים תחת השלטון הנאצי .
הקריאה בספר מאד זורמת נותנת תמונה אמיתית ומפרטת את האירועים הקשים ואת האכזריות הרבה של הנאצים(אזרחים וחיילים) ובמיוחד את אייכמן האיש הרע והאכזר מכולם. ישנם קטעים שהם קשים לקריאה.
טוב שעדיין נכתבים ספרים כאלו, כדי לא לשכוח את הרוע שהאדם מסוגל לעשות ובעיקר נגד היהודים. וגם טוב שמהדהדים את האנשים טובים לאורך ההיסטוריה שמסוגלים ללכת נגד הזרם ולהציל יהודים. קראתי שהקונסול זכה להכרה כאיש חסיד אומות עולם על ידי יד ושם, שמאד מגיע לו על ההקרבה והאנושיות שגילה בתקופה ההיא.
הספר כתוב בכישרון כתיבה רב על ידי ווינה רנדל וטוב שנכתב.
מומלץ לקרוא.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
היהודיה האחרונה של קפריסין

היהודיה האחרונה של קפריסין

רוחמה וייס

בספר ישנם שני סיפורים שונים.סיפור אחד דימיוני שרוחמה וייס המציאה על חייה כביכול של אישה פשוטה שנקראת שלום מקפריסין (בהתבסס על רקע היסטורי) שחיה במאה הראשונה לספירה בתקופת מרד התפוצות נגד רומא אשר התרחשו במצרים ובקפריסין. הסיפור השני הוא סיפור חייה הפרטיים של הסופרת רוחמה וייס. היא מספרת בפתיחות על ילדיה, חייה המקצועיים ובעיקר על החוויה הטראומטית בילדותה. זו חוויה שמשפיעה עליה עד היום ובכל יום והיא ההתעללות המינית והנפשית שהעביר אותה אביה במשך תקופה ארוכה.
הסיפור של שלום היהודיה מקפריסין הוא מאד שולי ולא מפותח מספיק.איני מבינה גם איך הוא קשור לסיפור חייה של הסופרת שולבו שניהם בספר אחד. היא מכנה את קפריסין שאליה היא מגיעה לעיתים קרובות בגלל הסיפור שהיא כותבת על היהודיה שלום ,כמחוז החופש.
אני מבינה שרוחמה וייס רצתה בספר לזעוק את הכאב שהצטבר בנפשה. כי הכאב שלה מופיע ומתואר מספר רב פעמים בספר. הכאב התעורר שוב כתוצאה מכך שבנה גויס לצבא וכל חרדותיה צפו ועלו.
האמת כואב לי הלב עליה שהיא לא מצליחה להשתחרר למרות כל הדברים שניסת בעבר.קטונתי מלתת עצות, אך לדעתי היא חייבת להניח לזה. אביה כבר נפטר וההתחבטויות לא פותרות ולא מרפאות את נפשה.
בספר היא מתארת את הבריחה שלה להתבודדיות ולקבל שקט נפשי אצל הנזירות במנזר בבית גמאל ליד בית שמש ובפרובאנס.אך גם ההתבודדויות ושמיעת התפילה השמימית של הנזירות היא בריחה זמנית וקצרה ולא פותרת ומעלימה את הזכרונות הרעים. לסיכום, חייהן של שתי נשים (הסופרת ושלום הקפריסאית) מתארות כאב אישי אך שונה מאד ועוברות מסע חיים מטלטל ומיוסר אך אולי הוא בא לתאר את הכאב והסבל והמצוקות של נשים לאורך השנים?

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
שחור כעורב

שחור כעורב

אן קליבס

הספר עוקב אחר המפקח ג’ימי פרז ואחר פתרון התעלומה של רצח ילדה ונערה באי הפסטורלי הזה ,בעזרת רוי טיילור מפקח משטרה שהגיע מסקוטלנד.
אמנם האי מרוחק, בקצה העולם, אך לדעתי הסופרת רצתה להראות שגם במקומות נידחים “בני אדם הם בני אדם, בלי קשר למקום שהם גרים בו”.
בכל ישוב של אנשים יש אהבות, קנאה,פחד וסודות .יש באי אוסף של אנשים בעלי אופי שונה עד מוזר.
הסופרת הביאה לנו טעימה על החיים באי שטלנד, על אפשרויות החיים,מזג האויר המיוחד, על אפשרויות הפרנסה, חינוך והחגים המיוחדים שלהם. במקום הקטן הזה כולם מכירים את כולם.
דמותו של בלש המשטרה פרז, היא די אנמית לטעמי. הבנתי שעשו סדרה בריטית בעקבות סדרת הספרים של אן קליבס שבקראת שטלנד, שבה הבלש הוא הדמות הראשית. מקווה שבסדרה הוא יותר כריזמטי.

לפני 10 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
משחקו של המלאך

משחקו של המלאך

קרלוס רואיס סאפון

הסופר הספרדי שכתב את הספר המצוין "צלה של הרוח", כתב את הספר “משחקו של המלאך", שחלקו פנטזיות כישוף ובדיה.
הסיפור מתרחש בברצלונה של תחילת המאה ה-20. הדמות הראשית היא דויד מרטין האיש המיוסר שאנחנו עוקבים אחריו מילדותו העניה שחי עם אביו לאחר שאמו עזבה.הוא גדל ללא אמא ברקע. הסיפור מתרכז על אהבתו הגדולה לכתיבה ולספר. הן כקורא ובעיקר של סופר מוכשר הממציא סיפורים לאנשים הצמאים לסיפורים. הוא מוקף באנשי ספר כמו בעל חנות הספרים סמפרה שאיתו הוא מסתדר ומעריך, וכמו וידאל האיש העשיר שתומך בו כלכלית שמנסה כוחו בכתיבה ללא הצלחה עד שמרטין עוזר לו ללא ידיעתו בכתיבת ספר מצליח. ישנו גם האיש המסתורי אנדראס קורלי העור איש מסתורי, שמעודד אותו ומכריח אותו לכתוב לו ספר מיוחד תמורת סכום כסף גדול. בספר מופיעות שתי נשים שאוהבות אותו אך הוא אינו משיב להן אהבה כי מעולם לא חווה אהבה מהוריו. היצירה הזו של קרלוס רואיס סאפון גדושה באהבת הספר והכתיבה בכל צורותיה.
ספר מהנה אך לא התחברו לי הקטעים הבדיוניים והפנטזיות שהיו לאורך הספר די הזוי.
לאורך כל קריאת הספר חשבתי לעצמי הלוואי והייתי עכשיו עושה סיור בברצלונה בעקבות המקומות המוזכרים בספר שמרטין היה בהם ותיאר אותם.
לדעתי הספר פחות מעניין מהספר צלה של הרוח.

לפני 11 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת

ביקורות נוספות על "סיפורה של ליסי"

סיפורה של ליסי

סיפורה של ליסי

סטיבן קינג

#
יא אללה, כמה הוא מדבר!

סיר מלא מלים רותח ומבעבע, מלים שגולשות החוצה מכתימות את הסביבה. המלים הקיימות בשפה - הוא כותב באנגלית שהיא שפה הרבה יותר עשירה מעברית - אינן מספיקות לו. הוא ממציא מלים נוספות, שאינן קיימות בשפה, מנסה לתת באמצעות צלילן משמעות ותוספת למסופר. כל זה מתיש מאד וגרם לי לנטוש את הספר בעמוד 213 מתוך 534 עמודיו.

דוגמה? גיבורת הסיפור היא ליסי, בת כמעט 50 שהתאלמנה לפני כשנתיים מבעלה שהיה סופר מפורסם ועשיר. היא הצעירה מחמש אחיות שגדלו בחווה, כשבכורת האחיות היא בעלת בעיות נפשיות (בגישתו של קינג – רדופת שדים...) את האינפורמציה הזאת, החשובה מאד להבנת העלילה, כתבתי ב 27 מלים, וקראתי ב – 82 עמודים.

לקינג יכולת תיאורית מרשימה, המצליחה לתאר לקורא את המתרחש כמעט באופן ויזואלי, למרות שהיא נשענת על המון חזרות על התיאור באופנים שונים. יש לו יכולת מצויינת ליצר אווירה, במיוחד אווירה מאיימת ומפחידה אך לא רק. באיפיון דמויות הוא לא מצטיין, לדעתי. דמויותיו נבנות בכפוף לרצונו להשיג אווירה מסויימת, מה שגורם להן להיות נלעגות ולא אמינות. דמויותיו אינן אנשים בשר ודם בעלי מניעים של בני אדם. הרעים שלו מפלצתיים, לא פחות. הטובים הם אובססיביים, תמימים, מובלים באף. קינג גם מרבה להכניס תכנים דתיים לספריו. מוטיבים כמו שכר ועונש, אלוהים ושטן והטפה דתית, חוזרים בספריו שקראתי. נושאים כאלה מעייפים ומשעממים אותי ולדעתי אינם תורמים לעלילה.

קראתי בעבר כמה מספריו ואהבתי מעטים מהם. את הסיפורים הקצרים ב"עונות מתחלפות", את "דולורס קלייברן" הקצר והממוקד יחסית. את "העמדה" רב-העמודים שהתרשמתי מהניסיון לסגור בו קצוות ולתת תשובות לשאלות שלעניות דעתי אי אפשר לענות עליהן.
אז מה אני אומרת (בהרבה מדי מלים, כנראה)? הספר ארוך מאד. נשען על אווירה שאם לא נכנסת לתוכה – תשאיר אותך אדיש. זה מה שקרה לי ונטשתי.

לפני 6 שנים•yaelhar
סיפורה של ליסי

סיפורה של ליסי

סטיבן קינג

אם מישהו היה אומר לי פעם שאתן לספר של סטיבן קינג רק 2 כוכבים, ושייקח לי כמעט 3 שבועות לסיים אותו,
הייתי מסתכלת עליו כמשוגע. אבל, איך אומר הפתגם הידוע ,"Never say never"
הרי את 'מתחת לכיפה השקופה' שהוא מעל 1000 עמ' קראתי ב4 ימים! אז כל שכן ספר שהוא בינוני בעוביו.

העלילה במשפט- שנתיים לאחר מותו אלמנתו של סופר ידוע, מתמודדת עם אחות עם בעיות נפשיות,
מנסה לעשות סדר בכתביו ומוצאת עצמה נכנסת לעולמו הפנימי ועם ה"שדים" שלו.

יש כאלו שאומרים שזה הספר הכי אוטוביוגרפי שסטיבן קינג כתב. אולי. מאחר ואיני סופרת
אז אינני יודעת על אלו שדים מדובר... אבל נראה לי שלכל אדם באשר הוא, יש את ה"חבילה" משלו.
בכל אופן הכרחתי את עצמי לקרוא כל יום בין 10-20 עמ' עד שסיימתי, וכל מה שהרגשתי אנחת רווחה שסיימתי את הספר.
לא הבנתי מה הרעיון המרכזי. לא הבנתי מה הסופר רוצה להביע, בקיצור הרגשתי שסטיבן קינג אמר לעצמו,
וואלה אני צריך להנפיק ספר חדש כל שנה, אז נקשקש כמה ביצים ונוסיף כל מיני חומרים וייצא כבר משהו, המעריצים שלי יקראו בכל מקרה...

בשתי מילים- אל תקראו.

לפני שנה•
★★★★★
•נתוש
סיפורה של ליסי

סיפורה של ליסי

סטיבן קינג

שרבול, חישמוק וג'רבלה רעה! - אוצר המילים שלי התעדכן בצורה משמעותית בעקבות הספר, ויודעים מה? אני לא מתחרט על כך. למה? כי מדובר באחד הספרים הגאוניים ביותר של סטיבן קינג. העלילה מהפנטת ומכשפת! והגאונות של סטיבן קינג ניכרת בכל פרט ופרט ממנה. החל מהדמויות (התיאור של אמנדה, לדוגמה, מדהים. [משום מה דמיינתי אותה כמארי מ"שוברים שורות" :P]), ועד לחלוקה של הפרקים ותתי-הפרקים, ובכל פסקה ופסקה. חייב להודות שההתחלה של הספר גרמה לי אמנם לפהק, אבל לקראת סוף השליש הראשון של הספר - כש"הג'רבלה הרעה" והשרבולים התחילו להתבהר (כי בהתחלה זה נראה כמו קשקוש שעשה לי ג'רבלה במוח), העלילה ממילא הפכה למותחת, מעניינת, ובעיקר מכשפת. יש כאן את הכל לדעתי - גם מתח, גם מיסתורין, וגם - סוף סוף - הרבה אימה (בעיקר בסיפורים על עברו של סקוט).
דרך אגב. אלו מאיתנו שאוהבים לכתוב למגירה וכד', יכולים למצוא בספריו של סטיבן קינג עצות רבות לכתיבה. הסיבה היא כנראה שקינג, כסופר, העדיף לתאר בהרבה מספריו דמות של סופר, הן כדמות ראשית והן כדמות משנית. זה התחיל ב"הניצוץ", שם הדמות הראשית היא ג'ק תורנס - סופר חם מזג. זה נמשך ב"מיזרי" עם הסופר המהולל פול שלדון, ב"זה" עם הסופר הלא פחות מהולל ביל דנברו, שהוא בעצם הדמות הראשית של הרומן. וזה חוזר שוב ב"שק של עצמות", עם מייקל נונאן שחווה משבר כתיבה, ופעם נוספת ב"סיפורה של ליסי", כאשר הפעם הסופר - סקוט לנדון - אינו דמות ראשית, אבל חשובה מאד. לכן טבעי הדבר, שלדמויות אלו שמשלח ידם הוא הספרות יהיה הרבה מה להגיד בנושא הזה, במיוחד אם הספר מתאר את התמודדותן עם המקצוע (כמו מייקל נונאן ב"שק של עצמות"), ולאושרנו הרב, סטיבן קינג לא מנע מהדמויות שלו להביע את דעתן על הכתיבה ולשתף אותנו (בצורה אגבית) בהגיגים ובעצות שלהן. יוצא שסטיבן קינג פיזר בספריו הרבים הגיגים על הכתיבה, ולדעתי כל כותב ימצא אותם יקרי ערך.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אבק ספרים
סיפורה של ליסי

סיפורה של ליסי

סטיבן קינג

בתור מעריץ סטיבן קינג קשה לי להודות שהתאכזבתי. אבל אתגבר על הקושי ואודה: התאכזבתי.

קרה כבר בעבר שקראתי ספר של קינג ונתקלתי בהתחלה קצת מרוחה ולא עניינית (או יותר מדי עניינית...), אך לאט לאט התפתחה העלילה עד למצב של צמרור חושים. לא כך המקרה עם "סיפורה של ליסי". מעבר לאפלוליות האופיינית, הירידה לפרטי פרטים, הכתיבה המסוגננת, אין משהו נוסף. אין את המתח. אין את הסוויצ' בעלילה. ניסיתי למצוא את החיובי שבספר, אך אחרי כל כך הרבה איכות מבית סטיבן קינג הגעתי למסקנה שהספר לא עומד בסטנדרטים.

אגב, מזל ששנה אחר כך, יצא לאור הספר "דומא קי" של קינג שהחזיר אותי לימים הטובים. ההנאה שבקריאה ובהייה בצללים בלילה ולהתהפכות מוטרדות תחת השמיכה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Danou
סיפורה של ליסי

סיפורה של ליסי

סטיבן קינג

ספר טוב של סטיבן (סטפן) קינג. ליסי לנדון המתקרבת לגיל 50, היא אלמנתו של סקוט. סקוט, סופר עטור פרסים ומיליונר בזכות עבודתו, נפטר לפתע והשאיר אותה לבדה. לאחר שנתיים ליסי מחליטה לנסות להתמודד עם מה שסקוט השאיר אחריו, ובמיוחד עם חדר העבודה שלו ועם כתבים שאולי כן ואולי לא השאיר אחריו. מה שליסי עוד תגלה הוא שעליה להתמודד עם הרבה יותר מקבצי דפים מודפסים או עם פרופסור לספרות שניסה להשיג ממנה כתבים כאלו.
ספר אימה נוסף של קינג, הסופר שספרי אימה הם התמחותו כבר עשרות שנים.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אבי
סיפורה של ליסי

סיפורה של ליסי

סטיבן קינג

האמת שלא קראתי שום ספר של קינג חוץ מ'דומא קיי'. ובהחלט ציפיתי להרבה. ס"ה ספר ממש מיוחד עם דימיון עשיר. לא קורה הרבה בספר, ולא תמיד ברור מי אמר מה. אבל משהו בצורת הכתיבה, והמשחק עם הפונטים מרתק. אני עדיין שומע באוזניים כל מיני מילים מתוך הספר...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•קורא כרוני
סיפורה של ליסי

סיפורה של ליסי

סטיבן קינג

ספר מצוין.
הוא לא קל לקריאה, אני מודה.
צריך סבלנות כדי לעבור את הדפים הראשונים בספר, ולקח לי מספר פעמים עד שהצלחתי, אבל מאותה נקודה והלאה הספר הוא סוחף, מרגש, מעורר הזהות.
חבל להכביר במילים. תקראו. גם אם ההתחלה קשה, ההמשך שווה את זה!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•משי
סיפורה של ליסי

סיפורה של ליסי

סטיבן קינג

האמת שחשבתי שהספר הזה יהיה משום מה דומה איכשהו לספר "רוז מאדר" שמאוד אהבתי אותו והוא אחד הספרים שאני הכי אוהבת, אך מכיוון שהעלילה לא נעשתה מעניינת יותר ודי מרוחה מחצית מהספר, מאסתי ממנו... אולי אחזור אליו אם אשמע ביקורות טובות....

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אליס
סיפורה של ליסי

סיפורה של ליסי

סטיבן קינג

ספר "קשה" לקריאה מהבחינה הזאת שצריך לעבור את חציו ואף יותר על מנת להתחיל להבין מה קרה בעמודים שעברו ולהתחיל לחבר קצוות.

בסופו של דבר, ספר טוב, אבל קצת מעיק ...

לפני 17 שנים•
★★★★★
•אלרו
1.0
1.0
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
2.0
לפני 18 שנים

“ספר הטעות שלי...”