ואז היא נעלמהליסה ג'ואל9אני כל כך אוהבת ספרי מתח של סופרות בריטיות, הן פשוט יודעות את ה"עבודה" - איך לספר את הסיפור, איך להוסיף פרטים ודמויות, איך לשחק עם המוח שלנו, והכל בעדינות מנומסת ומאופקת. ספר מתח ממש זורם וכייפי. ממליצה.
הפעם האחרונה ששיקרתיריילי סאגר3טוב, ספר מתח זה לא.. יש שם עלילה שהולכת ומתקרבת לגילוי אבל להגדיר את זה מתח? לא. מרגיש מאוד בוסרי, מאוד לא מגובש. ממליצה לכם לבחור ספר אחר במקום להשקיע בו זמן
גבר נכנס בפרדסאשכול נבו7שוב, כתמיד, אשכול נבו הצליח לכשף אותי באופן בו הוא מספר סיפור. ושוב, כאילו הדמויות קמות מהדפים, והמילים הופכות לאיברים, והן יושבות מולי ומספרות לי את שעל ליבן, את הכאב הכי סודי שלהן. הגאונות הזו שלו מרגשת אותי בכל ספר מחדש. ברור שממליצה.
מה שאחרים חושבים בייואב בלום11כמה שעצוב לי לכתוב את הביקורת הבאה.. חיכיתי המון זמן לספר חדש מיואב בלום, קראתי את כל ספריו ועשה רושם שהוא הולך ומשתבח מספר לספר. וכשסוף סוף יצא הספר החדש לא היתה מאושרת ממני. הכנתי את כל התפאורה, את השמיכה הכתומה, שתיה ונישנושים כי ידעתי שכנראה לא אקום מהספה בזמן הקרוב וכל כך התבדיתי.. אמאלה.. לא הצלחתי להכנס לספר אבל לא היה בא בחשבון להחיל את מבחן 100 העמודים על ספר של יואב בלום, אז המשכתי והמשכתי והספר לא התקדם ולא ענין אותי כהוא זה. היה שם רעיון וכאילו שיואב התעקש שלא לפתח אותו אלא לספר סיפור סביבו. כל כך מפוספס, כל כך מאכזב. בצער גדול אני חייבת להודות - ספר לא טוב. עצוב.
מה שנטע אוהבתאיילת הירשמן9אוי איילת איילת.. מצטערת אבל אין דרך קלה לומר - הספר נוראי הרגיש לי כמו ערבוב של מליון אופרות סבון הוליוודיות (התאהבות ואכזבה ואקסים מיתולוגיים שפתאום מופיעים ו"סגירות מעגלים" ובכי ודרמות והריונות) עם אוסף קלישאות לעוסות ומעייפות (הורות משותפת, וחבר טוב הומו, וחברה טבעונית), מתובלים במתכונים (שאני משוכנעת שאף קורא לא ינסה כי הם אפילו לא מוגשים בצורה מזמינה - לא בתכונם ואפילו לא מבחינת עימוד המתכון). בלאגן שלם! זו התחושה שליוותה אותי לאורך כל הספר. סורי מקרב לב - לא ממליצה בכלל!
אם טובה דיהבב תומס1ספר עצוב. הרבה יותר עצוב ממותח. הוא כתוב סה"כ די טוב והעלילה כמעט והספיקה לי אבל הוא לחלוטין לא מותחן פסיכולוגי או אפילו באיזור. ספר עצוב
נשכחיםשרה פינבורו11קצת מוזר שהספר הזה הגיח לעולם דווקא בתקופת הקורונה. זהו סיפור על בית חולים לילדים נושאי "הגן הפגום", שנחטפים מחייהם ומבודדים ממשפחתם ומהחברה ומוחזקים בבית החולים עד שמתקבלת החלטה להעלות אותם לסנטוריום - ממנו הם כבר לעולם לא יחזרו. זה סיפור כבד עם ניחוחות של מוות, מלווה בתחושת בדידות והזנחה איומה של המערכת כלפי החולים חסרי האונים. כמעט כמו במציאות המטורפת בה אנחנו חיים. חוץ מקטע קצר בו המהלך הצפוי מדי קצת הפריע לי, הספר כתוב טוב. ממליצה.
האיש הטובאני כץ7מה זה?! ברצינות אני שואלת כי לא הצלחתי להבין מה למען השם חוויתי זה עתה?! מזמן לא ראיתי ניסיון נואש כזה לייצר מתח תוך שימוש בכל הקלישאות הקיימות. ממש לא ממליצה כי הספר זורם אבל אתה קורא וקורא וכלום לא קורה עד הסוף (המאולץ והתלוש מכל הקשר להשתלשלות האירועים). מיותר.
הבן הטובצ'ונג יו ג'ונג7מתואר כ"מותחן פסיכולוגי חכם ומצמרר" אבל הוא לא. זה שעמומון מתמשך,כתוב ברצף כמעט ללא פרקים,חסר עניין.אין כמעט דיאלוגים. פלאשבקים לעבר שלפעמים מבלבלים,תיאורים מפורטים מדי על כלום ומעט מדי מסביב לעלילה האמיתית המתחילה בבן שמצא את אמו מתה,גרונה משוסף. הגעתי קרוב לאמצע ונמאס לי, יש על המדף עוד ספרים שממתינים.