#
יש לי המון ספרים חלקם מודפסים, חלקם אלקטרוניים, שטרם קראתי. אני אוספת אותם בנחישות של קמצן הצובר את דינריו. למרות זאת קורה לי שאני חוזרת לספר אהוב מהעבר. אחרי אכזבה ממספר ספרים, שלא הגיעו אפילו לביקורת, חזרתי לאסימוב שאינו מאכזב.
הספר הזה עתיק ממש. הוא נדפס בישראל ב-1975, ויצא בארה"ב ב 1964. איזו דוגמה אני יכולה להביא? נניח "שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק", שיצא לאור בארצות הברית בתחילת שנות השבעים, נדמה לי, והיום הוא מתאר מציאות אנכרוניסטית לעילא. לעומתו את אסימוב, הרחוק מלהיות כליל השלמות מבחינה ספרותית, אפשר לקרוא היום בלי להרגיש צרימה, למרות שנכתב לפני עשורים רבים ועוסק בנושאים בדיונים.
העולם אותו מתאר אסימוב בסיפוריו הוא ארצות הברית של שנות החמישים והשישים (מבחינת מנטליות) בה יש מפעל ענק המייצר רובוטים עם מוחות פוזיטרונים (אין לי שמץ מושג למה הכוונה...) לשימושים שונים. המפעל הזה מקפיד על שלושת חוקי הרובוטיקה ומנסה להרחיב את כמות לקוחותיו ולצורך זה עליו להרגיע את בני האדם ולשכך את פחדם המובנה ממכונות. השילוב בין פחד להתלהבות מחידושים הוא הרווח בו נמצאים סיפורי הרובוטים של אסימוב.
8 סיפורים. בתוכם קלאסיקה כמו "רובוט אל-76 תעה בדרכו" שלא משנה כמה פעמים קראתי אותו הוא מהנה כבראשונה. וגם "ניצחון שלא בכוונה" - סיפור משובב נפש שחיפשתי זמן רב, וכמו הרבה דברים טובים – דווקא כשלא חיפשתי אותו מצאתי.... שלושה רובוטים מאסיביים מאד הנוסעים לשליחות דיפלומטית-תיווכית לכוכב צדק (יופיטר בגירסת הסיפור) לפגוש חייזרים תוקפנים ושונאי זרים הבטוחים שכל מי שאינו הם ראוי להשמידו. בלי להתכוון הם מצליחים מעל למצופה. סיפור מצחיק ומבדר ומאפיין היטב את כתיבתו של אסימוב – רעיון+סיפור+הומור מבוסס מבחינה מדעית, קריא ומרתק.
הוצאת "מסדה" נחשבה בעבר להוצאה איכותית. הסיפור האחרון בספר מתאר רובוט-מגיה שמצליח לאתר שגיאות כתיב, שגיאות דפוס, שגיאות תחביר, מלים שנוספו בלי להתכוון תוך כחצי שעה של דפדוף בספר. "מסדה" היתה יוצאת נשכרת מהרובוט הזה. אבל פרט להתקטננות הזו כל השאר – הסופר, הספר, וציור העטיפה משביעים את רצוני וסיפקו לי (שוב!) כמה שעות של נחת רוח רוח.
















