#
מסתבר שהטיול הגדול אינו המצאה ישראלית. אנשים צעירים בכל העולם המערבי (בעולם השלישי אין להם זמן לטיולים, מן הסתם...) מסיימים את פרק "אני ילד" בפריקת עול מוצהרת. הם נוסעים "לטייל" אבל בעצם משתכרים, מסתממים, מקיימים יחסי-מין פרועים עם כל מיני, בקיצור – עושים ההיפך ממה שהיה מותר להם עד עכשיו. רובם יחזרו הביתה בשלום עם מטען חוויות וסיפורים, שידהה עד כמעט היעלמות ככל שהחיים ידרשו את שלהם. מיעוטם של הצעירים ומשפחותיהם יחוו אסונות: פה פציעה רצינית, שם שימוש בחומרים שישאירו אותם עם בעיות הסתגלות לנצח, פה מאסר טראומטי בארץ זרה, שם מוות אלים. הסכנה היא אולי התבלין שהופך את הטיול הזה לשווה במיוחד אם כי נראה שרוב הצעירים אינם ערים לעובדה שיש סכנה.
שתי נערות אנגליות יוצאות מיד עם סיום התיכון לטיול הגדול לתאילנד. כשהקשר עמן מנותק ההורים מתחילים להשתגע. הם טסים לתאילנד ואחרי זמן קצר החקירה עוברת לאנגליה (השלטונות התאילנדים כנראה לא קראו את הספר – תיאורי פעולות המשטרה שם הם עילה להחזיר את השגריר שלהם בלונדון ל"התייעצויות"). החקירות מהסוג הזה כבר לא יועילו לקורבנות. הן מתבצעות כי ההנחה (הטעונה עיון) היא, שידיעת האמת מנחמת את בני המשפחה.
צב השעה הוא שהמליץ לי על הספר (תודה!) הסיפור מותח, אמין וכתוב היטב, ברטון מצליחה לתעתע בקורא בזכות "טריק" פשוט ולא כל כך שיגרתי. היא מצליחה להעלות דילמות תקפות שכל קורא יכול לנסות להתמודד איתן. הסיפור מעניין ועצוב ואמין ככל שסיפור כזה יכול להיות. כשקראתי – וכתבתי - על "רסיסי טיולים" של ניר אזולאי, תהיתי על הבחירות של הטָיָלים הישראלים הצעירים להיות במקום כה זר מבחינתם ולחבור לבני ארצם, לאכול את האוכל אותו אכלו במולדתם, לדבר בשפתם ולהתעלם ממה שאפשר לראות בדרך לעוד "מסיבה" עמוסת סמים וסקס שבכמותה יכלו להשתתף גם בארצם. אמנם כתבתי על ישראלים צעירים, אך ספר זה מוכיח שבמובן זה ישראל היא גלובלית...
והדילמה? האם הייתי עושה מה שעשתה הכתבת? התשובה שלי – כן, ללא היסוס. חוקים כנראה נועדו להפרה כשיש סיבה טובה. וזה כנראה ההבדל בין חוק לבין מוּסָר.
















