"החיים סביבך מסיקים מסקנות כלשהן לגביך מעמדות תצפית שאינך יכול לראות" (מתוך "רכבת"). וזאת התורה הספרותית כולה על רגל אחת. כי לא חשוב עד כמה את/ה מצהיר/ה שאף אחד לא מעניין אותך, ואת/ה עושה רק את מה שמתחשק לך. בתוך של כולנו, בפנים בפנים, בכל זאת חשוב לנו מה חושבים עלינו. שלא לדבר על כך שכולנו, בלי יוצא מן הכלל, מגיבים לדברים עפ"י מה שספגנו בילדותנו.
ועל החשיבה הזאת נשענים הסיפורים של אליס מונרו. סיפורים על חיים בתוך קהילה, אבל עם היבט אישי. היבט שנע מעצב לאושר, ולהיפך, וגם סתם היבט. חיים מפני שחיים כי אין משהו אחר לעשות. חיים שרק הכישרון הספרותי של הסופרת מפיחים בהם עניין, כי אלה חיים של אנשים שלא בטוח שהיינו זורקים לעברם מבט שני לו היו חולפים על ידנו.
אני די בטוחה שאם הייתי קוראת את הספר הזה בגיל צעיר הוא לא היה מעניין אותי. משהו בו איטי מדי, אפילו קצת עלוב, ויש בו תיאורים שרק בגיל מבוגר אפשר להבין לעומק. וגם זה במצב רוח מסויים. אולי מלנכולי קצת.
אז אם אתם בגיל הנכון ומצב הנכון - מומלץ. אם לא ספרים אחרים יתאימו לכם יותר.
שנה טובה לכולם. שנת שפע, אושר ובריאות.











![מרטין עדן [מהדורת 2012 - תרגום חדש]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers96/963208.jpg)

![למי צלצלו הפעמונים [מהדורת 2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/2125.jpg)




