#
האריס עוסק בספר הזה באחת ההוראות הדתיות המסתוריות ביותר בעיני - יש לומר שחלק גדול מהדתות והוראותיהן מסתוריות בעיני - בחירת אפיפיור חדש עם הסתלקותו של הקודם. הבחירה היא בחירת עמיתים – רשאים להצביע קרדינלים עד גיל 80. משרות הדת הרמות – כמו בתחומים אחרים – מחייבות טיפוס ארוך-שנים בסולם הדרגות - כך שאין שום קרדינל שהוא צעיר משלהי שנות השישים. יוצא מזה שהבוחרים הם אנשים בטווח גילאים של 15 שנה בערך, בעלי ניסיון דתי ופוליטי רב-שנים החסרים לחלוטין ניסיון אישי של חיים רגילים הכוללים קשרים עם המין השני, משפחה וילדים. קבוצה זו מכונסת עם מות האפיפיור, מבודדת מהחוץ ומקיימת בחירות "עד שיצא עשן לבן", המודיע למאמינים שאפיפיור חדש יושב על הכס הקדוש.
הסיפור בדיוני, מבוסס על תחקיר מעמיק של הדמויות ובעלי התפקידים בותיקן, מהרגע שנבחר לאפיפיור יהיה הנבחר קדוש, נציג אלוהים עלי אדמות. לחילונים זכות זו של קרדינלים קתולים נשמעת מוזרה: הצבעה של קצת יותר ממאה איש הופכת אחד מהם לדמות אלוהית בעיני מאות מיליוני המאמינים (וגם בעיני אלה שבחרו בו...) הדת הקתולית היא הראשונה בדתות הנוצריות, יצרה תהליכים, פרישות, פולחנים מורכבים ופתרונות שחלקם לא מובנים לאלה שאינם מאמינים בה.
הסיפור כתוב מצויין. כתיבתו של האריס רגועה, ללא התלהמות וקפיצות בזמנים. יש לו יכולת סיפורית מצויינת והוא מצליח להפוך אף תהליכים ביורוקרטיים משמימים לסיפור מרתק ומותח. הוא מתאר את הפוליטיקה, ההתחברות לקבוצות כוח, האינטרסים, נסיונות השיכנוע - אסורים אך שרירים כמו בכל בחירות. הוא מתאר את קבוצת הגברים הדתיים המאמינים שבידיהם ציווי אלוהי לחתור לסוג כזה או אחר של התנהלות כנסייתית. הוא מתאר את הפער העצום בין הקרדינלים הגברים בעלי הכוח, לנזירות שבסיפור הזה משמשות מנהלות המשק של הותיקן, ובהתכנסות הקונקלאווה הן למעשה משרתות הגברים.
אני מחבבת מאד את ספריו של האריס. אלה שקראתי עניינו אותי בדרך כלל. בסיפור הזה יש אווירה של אירונייה דקה. האריס אינו מותח ביקורת גלוייה על התהליך שהוא מתאר (אני מניחה שהוא יודע מה טוב לו...) אבל בכל זאת, בין השורות, צץ מפעם לפעם איזה שדון כזה שאומר "תיארתם לעצמכם שזה מה שקורה???"
הסיפור מסתיים עם טוויסט אירוני ומפתיע. וגם עליו אמרתי "אפשרי בהחלט"...
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
