#
אני לא קוראת הרבה פנטסיה. לא במיוחד אוהבת את הז'אנר (בניגוד למדע בדיוני). מה שקראתי מהסוגה השאיר בי רושם שהסופרים מתארים איזה עבר – נניח ימי הביניים – עם דמויות בעלות סגולות יוצאות דופן. את הספר השגתי וקראתי בזכות הביקורת של שין שין על "חוט של כסף" ספר אחר של הסופרת (תודה רבה!) והסקרנות שהיא יצרה אצלי. אשמח לקרוא את ספריה הנוספים שתורגמו.
לקרוא לספר הזה פנטסיה משמע לעשות לו עוול. יש בו מרכיב פנטסטי אחד – דרקונים – אבל הם משולבים בסיפור באופן כה מוצלח שמהר מאד אתה שוכח שדרקונים לא היו על אותה אדמה עם בני אדם (אם מניחים שמקור האגדה הוא דינוזאורים) ונסחף לסיפור יפה, כתוב היטב על קברניט של ספינת-קרב בריטית במאה ה-19 שנלחם בספינות צרפתיות באחד ממי יודע כמה קרבות שהיו בין בריטים לצרפתים, כל זה בזמן שנפוליאון בונפרט מאיים לכבוש את העולם. הקברניט המצטיין משתלט על ספינה צרפתית ובמטען שלה הוא מוצא (מדובר בתקופה בה המנצח זוכה בכל, השכר שהמדינה משלמת למשרתיה הוא זעום והמלקוח נחשב כחלק לגיטימי ממנו) ביצה של דרקון, יצור בעל ערך גבוה, במיוחד בחיל האוויר... הדרקון הזעיר (משקלו בעת הבקיעה הוא מעט פחות מטון) בוקע מהביצה ובהתאם לאגדות בוחר את המטפל שלו, לא אחר מהקברניט. ובכך דן את הקברניט לחיי אוויראי – שהוא מעמד נחות יחסית למעמד יורד ים – ולחיים בהם סדר העדיפויות אחר ממה שהורגל אליו. יחד עם זאת יזכה הקברניט בקשר רב-עוצמה מכל הקשרים שחווה בעבר.
הסיפור כתוב מצויין. נוביק מצליחה לאפיין חלק גדול מההתנהגות הנהוגה באותה תקופה בבריטניה. היא מצליחה להמחיש לקורא את הקשר העמוק בין הדרקון למטפלו, קשר שהוא עד מות אחד מהם. (דרקונים, כמו בני אדם, הם בני תמותה). לורנס הקברניט - שנשאר קברניט גם כשהפך אוויראי – מפקד על צוות מלחמה גדול וגם על צוות קרקע לטיפול בדרקון לאחר שעות המשימה.
איך אוכל להמחיש? דמיינו שמטוס היה יצור חי, שמצד אחד הוא מהיר וחזק ומצד שני אינטליגנטי (במקרים רבים הרבה יותר מהמטפל שלו), מסוגל לדבר, לחשוב ולהחליט, מוכן להקריב את עצמו על מזבח הערכים של המטפל שלו, ויחד עם זאת הוא גם תמים ומתפנק – כך, פחות או יותר, נראית מערכת היחסים בין הדרקון לקברניט. תוכלו לקבל מושג טוב בספר "המפלצת מן הכוכבים" של היינלין (מדע בדיוני מהנה ביותר, לדעתי) וגם מסיפורי הדרקונים של אן מק'פארי.
נוביק היא סופרת אמריקאית אשת מחשבים, שהיתה מוקסמת מספרות פנטסיה מילדותה. הספר הזה הוא ספרה הראשון – אחריו כתבה עוד שמונה ספרים באותה סידרה, שלא תורגמו לעברית.
לפי מידת השימוש במונח "ספר טיסה" נראה שאנו חיים בקביעות בטרמינל וקונים רק בדיוטי פרי. הספר הזה אינו ספר טיסה מבחינתי (בעיקר כי אני לא טסה) אבל הוא ספר חמוד ומהנה, לא מתייחס לעצמו ברצינות יתרה נועד רק להנאה ומבצע את תפקידו זה בלי להרגיש אשם או נחות.
















