#
אוי, השנינות.
סופרים אמריקאים-יהודים משתמשים בה כאילו היתה איזה תכונה גזעית, המבדלת אותם מסופרים לא-יהודים. וכך הם כותבים (הרבה פעמים בגוף ראשון) ספרים כמו שנונים, כאילו קומיים, שכאילו מסתירים-המון-רצינות עמוקה-מאחור. הם כאילו אוטוביוגרפיה של הירחמיאל: זה שגדל במשפחה מוחצנת שלא ממש הבינה אותו, לא ממש אהבה אותו, עם סוג של אמא שתלטנית (כמובן!), ונסיונותיו להשיג לעצמו קצת... משהו עולים בתוהו ונתפסים כמצחיקים. ועלובים. לפני זמן מה קראתי את "סלח לנו" מאותו ז'אנר, ועכשיו את זה.
בני משפחתו של ג'ד משתתפים בשבעה בעקבות מות האב. מותו אינו מעורר בהם צער מיוחד ראשית כי הוא גסס (בלעדיהם) תקופה ארוכה ושנית כי הם התרחקו ככל שהצליחו ממשפחת המוצא שלהם, ונפגשים פעם בשנה בראש השנה כדי להשלים ריבים שלא הושלמו, להתייחס בגסות-רוח אחד לשני ולצאת ידי חובתם ל"משפחה". שבעה הנכפית עליהם (משום לטענת הרב השכונתי זו היתה בקשתו של האב המת – בקשה המוטלת בספק בגלל ניכורו של המת לדת). אם צריך אז צריך ובני המשפחה המעיקה נפגשים וחיים יחד שבעה ימים (ולילות) וסובלים את מה שנגזר עליהם. ג'ד גיבורנו תפס (לפני השבעה) את אשתו במיטה עם הבוס שלו. הוא מתאבל, מתגעגע לאשתו האהובה, מוצא את עצמו מובטל (הבוס שלו – זוכרים?) משלם את המשכנתא על הבית בו גרה כעת אשתו עם הבוס לשעבר, ושוכר מרתף מעופש וזול לגור בו. החיים לא משהו. החברותא הכפוייה עם בני משפחתו קורית בזמן לא מוצלח עבורו. למען האמת אין זמן מוצלח ממש לבלות עם המשפחה הזאת. ואני ממש משתתפת בצערם של אלה שזו המשפחה שלהם.
לפי הספרות מהסוג הזה היהודים האמריקאים הם אמריקאים לעילא עם טוויסט. אמריקאים כי הם לא מסתפקים בדמות אחת נלעגת – כל הדמויות בספרים מהז'אנר הזה נלעגות ודוחות באותה מידה. ההומור העצמי המשובח והשחור של הספרות האידית העלה אצלם עובש. ההומור העכשווי של הסופרים בז'אנר הזה הוא הומור פטישים: הגיבור תמיד נעבך, תמיד יהיה מי שיזכיר לו איזו מבוכה ענקית בדיוק כשהוא בפוזה רומנטית, הפרשות ונוזלי-גוף נורא מצחיקים אותם ונראה שהם איכשהו לא התבגרו מכתה ו'. שלא להזכיר שהדמויות שהם מתארים מושכות בערך כמו פטרייה בציפורן, ומזמינות אמפתייה כמוה. והכתיבה? בסדר. כלומר אם רצף אנקדוטות צפויות, לא מצחיקות ולא מעניינות כלול אצלכם ב"בסדר".
הוא חיכה המון שנים על המדף. קראתי בערך 2/3 מ-349 עמודיו. עכשיו הוא יחכה קצת על הספסל ברחוב עד שאיזה תמים יאסוף אותו. הניסיון מלמד שהם מחכים פחות משעה על הספסל. בכל מקרה עדיין לא הצלחתי להתמודד עם הכנסת ספר למיחזור, אפילו אם זה מגיע לו.

















