המלחמה היא מרחב אלים ומסתבר כי המלחמה יכולה להוציא מבני האדם יצרים ומעשים מהזן הנחות והשפל ביותר. במסגרת עבודתי אני מדריך טיולים רבים ליפן וכן למדינות אשר הרכיבו פעם את יוגוסלביה. בקריירה הקודמת שלי נסעתי עשרות פעמים לגרמניה. בכל אחת מהמדינות האלו יש לי חברים והכרתי שם אנשים חביבים ומסבירי פנים. אולם בכל המדינות האלו, נעשו בעיתות מלחמה פשעים שקשה להבין כיצד יכולים היו להתבצע.
רבות כבר נכתב על אלימות מינית בסכסוכים מזוינים, ובאמנת ז'נבה שנחתמה בשנת 1949 אף מוקדש סעיף מיוחד לזכויותיהן של נשים להגנה מפני אונס, סירסור לזנות ופגיעות דומות. אונס הוא כלי רב משמעות בהקשר של מלחמה. מטרתו המחרידה כפולה – לא רק הסיפוק הישיר של יצר האלימות של החיילים אלא גם השפלה של האויב. זה מה שעשו היפנים בכל מקום אליו פלשו בשנים של מלחמת העולם השנייה ועוד לפני כן בשנות ה-30.
החל משנת 1932 אז פלשו היפנים לחבל מנצ'וריה בסין, הם החלו להקים במקומות בהם שלטו "תחנות ניחומים" כהגדרתם שהיו בעצם בתי בושת שמטרתם לספק את החיילים ובכך למנוע מעשי אונס באוכלוסייה האזרחית. בתחילה התנדבו זונות יפניות לתפקיד, אך עד מהרה התברר כי קיים מחסור כוח אדם והצבא היפני החל "לגייס" נשים וילדות מקומיות במרמה ובחטיפה. נשות הניחומים, כפי שנקראו הנשים הללו, היו בפירוש שפחות מין שחוו עשרות מעשי אונס מידי יום על ידי החיילים היפנים. זה קרה בסין, קוריאה ובפיליפינים.
פוליטיקאים יפנים טענו במשך שנים כי לא היה מדובר בפעולה מאורגנת וממוסדת של הצבא או הממשלה וכי הנשים סיפקו את שירותי הזנות מרצונן החופשי ואף תוגמלו כלכלית ביד רחבה. מנגד, טענו קוריאה וסין כי מדובר היה בזנות ממוסדת בכפייה על ידי השלטון, דבר המוגדר כפשע מלחמה ואף כפשע כנגד האנושות.
נושא נשות הנחמה, יחד עם סוגיית ספרי החינוך היפנים אשר מתעלמים מפשעי המלחמה שבוצעו על ידי יפן בזמן מלחמת העולם השנייה, היוו מכשול ביחסים בין שלושת המדינות. סין וקוריאה טוענות כי יפן מתכחשת לעברה האפל ומעולם לא הביעה חרטה או צער על המעשים, וזאת בניגוד לגרמניה, אשר לקחה אחריות מלאה על פשעי הנאצים ואף דאגה לפיצוי חלקי של הקורבנות.
ספרה של רות הלו מביא את סיפורן של חמש נשים סיניות, שורדות "מחנות נשות הניחומים", המופיעות בבית המשפט ביפן, נאבקות להכרה בעוול שנגרם להן ודורשות התנצלות פומבית ופיצוי מממשלת יפן. קורות חייהן הבדויים של הדמויות מבוססים על עדויות של נשים שנחטפו ועונו, ומבחינתן המלחמה עדיין לא תמה. הטרגדיה הכבדה של נשים אלו לא הגיעה לידי סיום עם כניעתה של יפן במלחמה. רבות ממי שהצליחו לשרוד סבלו מעקרות ומטראומות נפשיות. נשים אלו נדחו על ידי משפחתן ועל ידי החברה בסין מכיוון שהן חללו את כבוד המשפחה והמשפחות ציפו מהן לשים קץ לחייהן כדי להציל את המשפחה מקלון חברתי.
הזמן כידוע עושה את שלו וכנראה שרובן המכריע של אותן נשים ששרדו, כבר נמצא היום בעולם שכולו טוב אך ספרה של רות הלו נועד לתרום את חלקו להנצחת זכרן ולמען לא ידעך הסיפור הקשה הזה.
על הנושא הזה, עשתה רות הלו את עבודת הדוקטורט שלה.
ספר לא קל אך מומלץ ונקרא מהר מאוד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
![העולם של אתמול [מהדורת 2012]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers101/1015541.jpg)
