ביקורת ספרותית על תיקון אחר חצות מאת יניב איצקוביץ'
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 20 באוגוסט, 2017
ע"י פַּפְּרִיקָה


אז סיימתי אותו בסוף. קרוב למוצאי שבת. סגרתי אותו ובהיתי בכריכה (היפהפיה) ולא ידעתי מה דעתי עליו בדיוק.
לכאורה הכל כאן: עלילה קצבית, דמויות שעברן טראגי ועתידן מוטל בספק, כתיבה מענגת, הברקות קטנות על החיים ועל השטעטל ועל מה לא, וברקע הקולות והצבעים והריחות והאידיש העסיסית של תחום המושב. אז למה אי הנוחות הזאת שליוותה אותי החל מהמשפט הראשון?

זו לא האמינות, מפני שאין כאן אמינות: זהו סיפור פנטזיה, מציאות אלטרנטיבית, שעושה שימוש בתפאורה של המאה התשע עשרה. נשים אז לא למדו שחיטה ולא התהלכו עם חלף על הירך, ולא היה עולה על דעתן לצאת למסע חיפוש קרובים, וצבא הצאר לא נחלץ לסייע להן, וסוסים לא באמת מדברים, כמובן. אנחנו קוראים על פאני קייזמן ועלילותיה מתוך ידיעה ברורה שמדובר בדמות פיקטיבית למהדרין.
(והרב, גם הוא פיקטיבי? וגרגרנותו, ורדיפת הבצע שלו - על טהרת הדמיון?
אבל לזה אחזור אחר כך.)

אלה לא הדמויות. אף על פי שלא הצלחתי לאהוב אף אחת מהן, ולא להזדהות עם כאבו של איש; חלקן עוסקות בהתקרבנות ומלאות רחמים עצמיים עד בחילה, וחלקן נושאות על גבן שק כזה של ייסורים וטרגדיות שאי אפשר להחליט על מה לבכות קודם. והיתר מגוחכות ועלובות בבורותן ובצרות המוחין שלהן, והיחיד שחיבבתי קצת - נתן ברל קייזמן - אפילו הוא, בעמודים האחרונים ממש! מוציא איזה משפט עלוב בניסיון "להראות לפאני מי הגבר בבית", ועל זה אני חייבת לומר, ואתם יכולים לצטט אותי: נו באמת.
אבל מעניינות הן היו, וצבעוניות גם. וניסו כמיטב יכולתן שלא להיות שטוחות וסטריאוטיפיות.
(במחשבה שניה, לא מדויק לגמרי.
במשחקי תפקידים יש שני סוגי דמויות: דמות שחקן ודמות בלי שחקן. את דמות השחקן אתה מטעין באישיות ובתכונות אופי; דמות בלי שחקן היא מעין דמות רקע, שכל ייעודה ליצור אווירה.
גם כאן הדמויות מתחלקות באופן די ברור לדמויות הפועלות (פאני, ז'יז'ק, נובאק) שיהיו רבות פנים ולא צפויות, ומנגד לדמויות הרקע (מנדה, רבקה קייזמן, דודק, קנטור) שממצות את הסטריאוטיפ עד טיפת הבורשט האחרונה וכל עניינן לשעשע את הקהל. והקהל האינטליגנטי בעיני עצמו מסרב להגיב למניפולציה ולכן הוא לא צוחק. (ואולי זה באמת לא משעשע, כי הקריקטורה כה מוגזמת שמתחשק לבכות.)
אם כן, מסקנה פרודוקטיבית אחת: אני לא אוהבת דמויות בלי שחקן. וודאי לא במינון כזה, וודאי לא כשהן מצוידות בכל המידות המגונות.)

אלה לא הגימיקים.
אף על פי שגם הם קצת נמאסו עלי, בשלב מסוים. אני מוצאת את עצמי מעריכה אותם הערכה איכותית קרה, אבל מואסת בהם בפועל: הדיאלוגים המחוכמים של הסוסים, המונולוג של הצייר הצבאי שנקטע בהערות טכניות, שגיאות הכתיב בדיבורו של אלבין דודק; משעשעים לכאורה, מבריקים לכאורה, ובשורה התחתונה פשוט מַלאים.
אבל האיזון נשמר והגימיקים היו לכל היותר תיבול.

אז מה כן?
כנראה ההרגשה המטרידה, המתמדת, של המבטא הלא נכון.
כי העברית בניחוח מזרח אירופי של איצקוביץ' לא נשמעת לי טבעית. הציטוטים והעגה האידית כאילו נשתלו, במקום לצמוח. כשחיים סבתו כותב, הוא כותב בשפתו שלו; היא עשירה וזרועות בה מילים ארמיות ושברי פסוקים וקטעי פיוט, אבל זהו העולם שלו ולכן הוא משכנע ולכן הוא קריא כל כך. כשעגנון כותב, כשברקוביץ כותב, כששניאור כותב - הם מכירים את השוק שבו צועד הגיבור שלהם, ואת הזקנה הרכלנית; הם יודעים אילו מטבעות לשון ישמשו אותו, מה יאמר כשהוא מאושר, כשהוא מבועת, כשהוא מייחל.
יניב איצקוביץ' כותב על עולם שעבר מן העולם, שהוא עצמו מעולם לא חי בו, שאת שפתו לכל היותר קרא - והיא נשמעת מאולצת וזרה בפיו. ואני מוכרחה לצטט מהביקורת (המצוינת) של יוסף -
"ובעיקר חסר העושר התרבותי היהודי הטבול עד צוואר בספרות התנכית המדרשית והתלמודית אותה ינקו היהודים, שעליהם איצקוביץ' כותב, עם חלב אמם. אני חושש שאם זה משהו שלא גדלת עליו, אז פשוט אין לך אותו."



שורה תחתונה: אין שורה תחתונה. יש כאן כישרון גדול, ופספוס גדול, ואני לא מצליחה להחליט מה גדול יותר, ובביקורת הזאת יש יותר מדי סוגריים (אתם תתמודדו) והשעה חמישה לחמש ואני עייפה מכדי לסיים עם פאנץ' ליין. שניים וחצי כוכבים.
31 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אפרתי (לפני שנה ו-4 חודשים)
ביקורת מעולה, שלמרות נימוקיה ושהצדק איתך,אהבתי את הספר עד מאוד.
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-10 חודשים)
תודה, הכוורן. אתה השני שמציע לי לשנות את הדירוג, והתשובה היא אותה תשובה: מגיעים לו בעיני שניים וחצי כוכבים. לא יותר ולא פחות.

יוסף - תודה רבה! רויטל - תהיתי אם לכתוב בכלל את הביקורת הזאת כי מה יש לי לחדש אחרי יוסף... אני בטוחה שתמצאי משהו :)
רויטל ק. (לפני שנה ו-10 חודשים)
חוששת שיהיה קשה לחדש משהו אחריך ואחרי פפריקה, יוסף :-)
הכוורן (לפני שנה ו-10 חודשים)
ביקורת מעולה ! אני לא שרדתי את החצי .
"הציטוטים והעגה האידית כאילו נשתלו, במקום לצמוח" - הגדרה מדויקת ביותר . השפה נראית מאולצת לגמרי .
נא לתקן המעוות ולהוריד לו כוכב ! ( מהשניים וחצי כוכבים בשורה האחרונה )
יוֹסֵף (לפני שנה ו-10 חודשים)
כמעט פספסתי את הסקירה הזו... חיכיתי לשמוע את דעתך על הספר, ואני שמח לשמוע שדעותינו זהות. אני חושב שהצלחת לדייק את הדברים טוב ממני. אולי כמו שהעירו, זה דו-כיווני, ומי שלא גדל על העולם הזה, גם לא ירגיש את הצרימה.
רויטל, אל ייאוש, מחכים לדברייך.
בת-יה (לפני שנה ו-10 חודשים)
סקאוט, הכוונה שלי היתה רק לנשים יהודיות, ומעניין ששמעתי את זה לראשונה דווקא מגבר.
עולים חדשים שהגיעו לארץ בשנות ה-70 הם שסיפרו לי על כך.
אין לי מושג איך נהגו נשים מוסלמיות, אבל באיזור הזה היתה
קירבה רבה בין התושבים, כך שיתכן שעניין הסכינים היה גם
מנהג שלהן.
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-10 חודשים)
תודה רץ. ברור לי שנעשה תחקיר מקיף, ושאיצקוביץ' מכיר היטב את הרקע שלו. אבל זה עדיין עולם מושגים זר לו, וזה ניכר.
רץ (לפני שנה ו-10 חודשים)
קראתי את הספר ואני שותף לביקורת שלך, אם כי מבחינת רקע היסטורי התקופה מיוצגת יפה בספר
סקאוט (לפני שנה ו-10 חודשים)
בת-יה, תודה על המידע. לא ידעתי. האם המנהג עם הסכינים היה שייך לנשים מוסלמיות בלבד או גם ליהודיות?
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-10 חודשים)
מעניין, לא ידעתי. אני חושבת שהנשים היהודיות במזרח אירופה היו אמיצות בדרכן, אבל אין לי ספק שסכינים לא היו להן.
בת-יה (לפני שנה ו-10 חודשים)
בבוכרה דווקא הסתובבו נשים עם סכינים. בדרך כלל היתה סכין אחת קטנה מוסתרת בין קפלי השמלה,
לצורך הגנה.
הן אמנם לא למדו שחיטה, אבל בהחלט יכלו לשחוט כל דבר שחשקה בהן נפשם. הבנתי שזו מורשת מהמונגולים.
עם שמתברר שעודד נשים אמיצות.
כרמליטה (לפני שנה ו-10 חודשים)
מסכימה עם פפריקה בעניין הדירוג. לעיתים מסוגלת לעגל, ולעתים פשוט לא!

קרה לי אתמול עם הסקירה על "הישראלי הנצחי" של ניסן שור.
המצפון לא איפשר לי לתת 3 כוכבים והלב לא נתן להוריד ל-2 כוכבים. נשארתי עם 2.5.

למזלי, היום אורי (Ori)העלה סקירה עם דירוג של כוכב אחד, כך שהממוצע פחות או יותר מגלם גם את דעתי.

לדעתי טוב ייעשו אתרי הדירוגים למיניהם אם יאפשרו גם דירוג של חצי נקודה. יוסיף אמינות.
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-10 חודשים)
רויטל - מעניין מה תחשבי. בלי ספויילרים וכו' אבל אילו הפרק האחד לפני אחרון היה אחרון, הייתי מעגלת בקלות לשלושה כוכבים.

פואנטה - המצפון שלי עדיין מגרד :)
פואנטה℗ (לפני שנה ו-10 חודשים)
זה אלמנטרי.
2.5 מתעגל באותה מידה גם למטה וגם למעלה.
אם יש קושי מצפוני, אז מראש קובעים שהספר מרגיש לך כמו 2.51 ומעגלים ל- 3.
(יפה לך כשאת מתרגזת!)
רויטל ק. (לפני שנה ו-10 חודשים)
התחלתי אותו, והשאלתי למישהו שיצא לחופשה. אז אני אמורה להמשיך, מתישהו.
והביקורות שלך ושל יוסף לא ממש מעודדות לעשות את זה...
אבל נראה לי שאמשיך בכל מקרה.
סקאוט (לפני שנה ו-10 חודשים)
תראי, פפריקה, אני חושבת שאת צריכה לחשוב בעצמך: אני מרגישה שיש לי צורך לדרג? כי בדרך כלל זה משהו שהאדם שכותב את הביקורת יודע בעצמו..

וחוץ מזה, זה שכתבת שניים וחצי כוכבים לא נחשב דירוג?
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-10 חודשים)
אבל כמה לדרג? את לא עוזרת!
פואנטה℗ (לפני שנה ו-10 חודשים)
אני תמיד מדרגת.
(לא לדרג זה כמו לא להצביע. הקול שלך הולך למחנה האויב)
דווקא חסרים אי אלו סוגריים.
שורה תחתונה: נו באמת.
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-10 חודשים)
קוג'ו - הרגשתי שהיתה כאן קפיצה גדולה מדי בדמיון. אבל אולי זאת רק אני.
נעמי ודני - תודה רבה
לייב - אי אפשר לתת שניים וחצי! לתת שניים נראה לי מעליב, ושלושה - לא צודק. אז הענקתי מילולית.
רחלי (live) (לפני שנה ו-10 חודשים)
מגיע לך צל"ש רק על זה שסיימת אותו ולא העפת אותו מהחלון..לכי תדעי על מי הוא היה נוחת רגע פפריקה לאן נעלמו הכוכבים?
סקאוט (לפני שנה ו-10 חודשים)
דני, אהבתי את התגובה שלך! (:
דני בר (לפני שנה ו-10 חודשים)
ביקורת טובה שמתפתלת לה היטב בין נבכי הספר, אבל בשורה התחתונה...רגע..בעצם אין שורה תחתונה! אהבתי!
נעמי (לפני שנה ו-10 חודשים)
מעולה!
גם אני הייתי ערה בשעה הזאת... אבל עוד לא הצלחתי לסיים את הביקורת...
סקאוט (לפני שנה ו-10 חודשים)
בקיצור- לא נשמע ספר ששווה שאקרא אותו. אם אין לך דמות אחת להזדהות איתה זה כבר מראה שאיכותו של הספר..לא משהו.
מחשבות (לפני שנה ו-10 חודשים)
רגע, רגע, את טוענת שזה פייק בוק?
cujo (לפני שנה ו-10 חודשים)
אני מאלו שאהבו מאוד את הספר וכמובן שאיני מאותו עולם שינק ולכן אני גם יכול להבין למה את לא אהבת. אני חושב שהיופי בספרות היא היכולת לדמיין ולאו דווקא לדייק ואוי לנו אם רק עגנון ושלום עליכם יוכלו לכתוב על היהדות שנעלמה. מסכים לגבי המניירות הספרותיות של הסוסים אבל הם היו שוליים יחסית עבורי.
ביקורת טובה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ