ביקורת ספרותית על תיקון אחר חצות מאת יניב איצקוביץ'
הביקורת נכתבה ביום שבת, 19 במרץ, 2016
ע"י אורטום


סיפור שתחילתו בעגונה, וסופו בהתפכחות.
הספר פותח במנדה שפייזמן מן העיירה מוטלה, שבעלה נעלם והותיר אותה עגונה, מפרנסת בקושי את שני ילדיה הקטנים. העיירה מוטלה, שמחצית מתושביה יהודים, נמצאת ליד הגבול המזרחי של פולין, אזור שנמצא בשליטת רוסיה. הזמן: 1894.
אחותה של מנדה, פאני, מתגוררת עם בעלה בכפר שכולו גויים, במרחק קילומטרים אחדים ממוטלה, ובאה לעיירה אחת לשבוע, כדי לסייע לאחותה הנטושה והעניה.
שתי האחיות שונות מאד זו מזו. מנדה היא הסטריאוטיפ של הפולניה מהבדיחות, טובלת ומדשדשת בשלולית של צדקנותה. פאני היא חברמנית, עוזרת לאחותה בלי הרבה רעש וצלצולים, אך מנדה, כיאה לפולניה, רואה בעזרה התנשאות. כפיצוי נאות על החברמניות של פאני קיימת במשפחתה גם חמותה רבקה, יותר פולניה ממה שפולניה יכולה להיות פולניה (מהבדיחות כמובן, אל תאשימו אותי בגזענות...)וגם הסטריאוטיפ של החמות הנרגנת והביקורתית.

פאני, שרואה את מצוקתה של אחותה, מחליטה לנסוע למינסק הרחוקה – עיר ואם בישראל, וכנראה מקלטם של הבעלים הנעדרים – לחפש שם את בעלה של מנדה ולכפות עליו לתת גט לאחותה.

הסיפור לוקח אותנו לתקופה מוקדמת יותר – התקופה בה יהודי רוסיה אולצו "לספק" ילדים לצבא הצאר. העיירה מוטלה היתה צריכה לספק שלושה ילדים. כמובן שאף משפחה בקהילה לא היתה מוכנה לשלוח ילד שלה לצבא הצאר, ולכן הוחלט כי הילדים שיסופקו יהיו שני יתומים שגדלו בבית דודם – פסח ומוטל אברמסון, ועוד ילד ממשפחה ענייה ביותר – יושקו ברקוביץ.. הם נחטפו מביתם ע"י "מאכער" יהודי ונמסרו לצבא הרוסי.
כעבור 30 שנה חזר יושקו ברקוביץ למוטלה, אך חי לבד, הרחק מן הקהילה היהודית, ונודע בשם הפולני שניתן לו בצבא – ז'יזק ברשוב. אותו ז'יז'ק ברשוב החליט להתלוות למסע החיפושים של פאני, והם יצאו לדרכם יחד.

כאן פותח הסופר באפוס רחב יריעה, המתאר את עלילותיהם של פאני ושל ז'יז'ק ברשוב במהלך הנסיעה למינסק והחיפושים אחרי צבי-מאיר הנעלם, תאורים פרועים לחלוטין ומשעשעים מאד.
משתתפים באפוס הזה: חיילים בצבא הצאר, נובאק-קצין גבוה באוכארנה (השב"כ הרוסי) ובלשיו, רב הקהילה היהודית במוטלה, חמותה של פאני ואחותה של פאני.
הסופר לא חוסך את שבט לשונו מאף אחד מגיבורי האפוס. אם החיילים בצבא הצאר זוכים למעט סימפטיה והבנה לחייהם הקשים, הרי שהמלחמות המיותרות וחוקי הצבא הנוקשים זוכים לקיטונות של לעג. ככל שהחייל מתקדם בדרגתו והופך לקצין בכיר, פוגעים בו יותר ויותר חיצי לשונו של הסופר.
הרבה לעג וסאטירה הם גם מנת חלקם של בלשי האוכראנה, הרודפים אחרי פאני וז'וז'ק, שמצטיירים בעיניהם כמהפכנים מסוכנים. דוקא מפקדם, נובאק, זוכה ליחס של כבוד מצד הסופר, ובסוף הספר תבינו למה.

במהלך המסע זוכים פאני וז'וז'ק בעזרה בלתי צפויה דוקא מן החיילים בצבא הרוסי, אלה שקבלו פקודה מפורשת לתפוס את ה"מהפכנים המסוכנים". מסתבר שז'וז'ק נחשב בצבא הרוסי לקדוש נערץ המכונה על ידם "האבא".
ז'וז'ק הוא גדל-מידות ומצולק פנים, ובמבט ראשון נראה מפחיד, אך למעשה הוא בישן ושקט, משתדל להתחבא בפינתו, ורק לעתים רחוקות ביותר מוציא מפיו מילה אחת. אף פעם לא ביצע מעשה ראוי לציון, אבל מתהלכות עליו אגדות.... אם מישהו יראה בהפיכתו של ז'וז'ק לקדוש סאטירה על סיטואציות מכאן ומעכשיו – אני אסכים איתו.

לסופר יש גם הרבה בקורת על יהודי העיירה, והרבה לעג, במיוחד לרב הקהילה, שמציג עצמו כמנהיג ותומך, אבל למעשה הוא רכלן ותככן, ולהוט אחרי מתנות האוכל שהוא מקבל מהפונים אליו.

סגנון הספר, וגם התאורים שבו, הם הומאז' הן לסופרי האידיש בגולה, שהרבו לכתוב על חיי היהודים, והן לסופרי ההשכלה, שבסיפוריהם יש הרבה ביקורת על יהודי העיירות. הכתוב על הצבא הרוסי והשלטון הרוסי הוא הומאז' לבדחנים היהודים.

למרות אורכו של הספר, קראתי אותו בהנאה רבה, ולא השתעממתי לרגע, אבל בכל זאת הרגשתי פה ושם שהסופר "מותח" את הסיפור יותר מידי, ומן הראוי היה לקצר ולהדק.




11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
יונתן בן (לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
קראתי ואהבתי, אם כי ניתן היה להדק מעט את הרומן, ממש כפי שכתבת. הביקורת משובחת.
רץ (לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
מצויין נפלא שבתקופה הפוסט ישראלית קיימת חזרה לגלות בכדי לנסות ולשחזר ערכים שדחינו על הסף - ואולי להביט על עצמנו במראה אנחנו שהפכנו להיות עיירה יהודית





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ