והנה מגיע לו עוד ספר נוער טיפוסי של סופרת נוער עטורת שבחים שכבר כתבה רב מכר לפניו, למה לי לכתוב לו ביקורת? לא עברתי הלאה מביקורות על הספרים האלו? הרי בסופו של דבר אפשר לסכם אותם אותו דבר - רדודים למדי, לא הכי אמינים, חמודים וקלילים, אז לא עדיף לכתוב ביקורת על משהו מעניין יותר?
יש שלוש סיבות עיקריות למה בחרתי לכתוב לו ביקורת:
הסיבה הראשונה היא שמדובר בספר הראשון באורך מלא שקראתי וסיימתי באנגלית.

אז נכון, בולשיט שכתוב על כריכות הוא בולשיט, אבל לפעמים הוא תמרור אזהרה מאיר עיניים. אבל אני הייתי עייפה, אדוני השוטר, והבן שאין לי במ<mark>יון</mark> או משהו, ויש לי מבחן ביום שני ואני לא מוכנה אליו בשיט, ולא חשבתי, אז פשוט נסעתי בפול גז והתנגשתי ישר בתמרור המחורבן, ואני מצטערת, אוקיי?
~יהיו פה ספוילרים. אתם ממילא לא רוצים לקרוא את הספר הזה. אף אחד לא ירצה לקרוא את הספר הזה. אני יודעת שכתוב שהוא רב מכר וזה בל

טוב אז קודם כל, קצת קשה לי להיזכר במה שקרה בספר הזה, וזה למרות שקראתי אותו ממש השבוע. והאמת שזה קצת אומר הכל..
וואי אני צריכה להפסיק לכתוב פה רק ביקורות שליליות על ספרים, אבל איכשהו לאחרונה יצא לי לקרוא בעיקר ספרים שהתאכזבתי מהם אז... זה מה שיהיה.

כלומר, זה ממש לא ספר רע, בואו נתחיל מזה. בספר מסופר על מישהי, שאני כבר בקושי זוכרת איך קוראים לה, שלא ממש מאמינה באהבה אחרי שהיא נחשפה לבגידה של אב

Everything Everything by nicole yoon
ספר המספר על נערה בת 18 אשר את כל חייה מעבירה בין 4 קירות. מדלין חולה במחלת "כשל חיסוני משולב חמור" מחלה שמתבטאת בתגובה חיסונית לקויה כך שכל חיידק מהפשוט ביותר יכול להוביל למחלה קשה.
מדלין מעבירה את ימיה בקריאת ספרים, לימודי אונליין באינטרנט וערבי כיף עם אמה. כמובן שמלבד אמה ואחות מוסמכת אין אף אחד אשר רשאי להיכנס. הבית כולו עובר תהליך ניקוי אוויר כל ארבע שעו

תקופה ארוכה שלא יצא לי לקרוא ספרים. עבודה, שגרה, טלפון ששואב ובעיקר סדרות.
למזלי הגיע כיפור בו עוזבים הכל והיד נמשכת לעבר הספר שקרץ לך הרבה זמן.
אתחיל בזה שהתחלתי וסיימתי את הספר באותו היום. דבר שלא קורה הרבה בעיקר לא בתקופה האחרונה. ספר קריא ביותר, שפה קלילה, עלילה מובנת, אהבת נעורים ובעיקר בעיקר מעביר את הזמן בצורה הטובה ביותר.
העלילה מדברת על מדלין, ילדה הסובלת ממערכת חיסון חלשה במיוחד, המתב

"אי־שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות." (אלברט איינשטיין)
אין לי אל מי לבא בטענות על ביזבוז הזמן חוץ מאל עצמי שנתתי צ'אנס לספר שני של סופרת שהספר הראשון שלה היה אכזבה גדולה.

בעוד הספר הקודם ("הכל, הכל") סבל קשות מחוסר אמינות ומחורים רבים בעלילה ,הפעם הסיפור באופן כללי יותר ריאלי אבל כל הסתעפות העלילה מאד לא אמינה (אין לי בעיה עם דברים לא מציאותיים ,זה היופי בספרות, אבל ב

למוצא הישיר של הביקורת, הינך זכאי לאחד משלל הפרסים הבאים:

א. לטייל איתי (נסיכה מהאגדות) ביערות האמזונס.

ב. לאכול איתי (נסיכה מהאגדות) ארוחת ערב בכל מקום שניתן להשיג בו אוכל.

ג. אני ( נסיכה מהאגדות)


....
everything everything
....
הכל הכל
.....


הרגע הזה שאת מטיילת בחוץ, פוגשת אנשים.
הם פוגשים אותך
הם צוחקים איתך, את צוחקת איתם.

ורק אז זה נקלט במוח, החיים שלי פשוט דבש.

*הביקורת שלי לספר, מכילה ספוילרים(כלומר, רמזי עלילה).
ספר מדהים, לכול אורכו. אבל הסוף שלו מעורר הרבה מחשבה. הוא גרם לי לחשוב, כמה אנחנו באמת מה שאנחנו וכמה אנחנו בעצם, מה שהסביבה רואה אותנו ובגלל השפעתה, אנחנו הופכים לאדם שאנחנו היום? ומה יקרה אם נגלה יום אחד, שכול מה שהכרנו ואהבנו, הוא שקר?
הרי בסוף הספר, מדליין, מגלה שהיא מעולם לא הייתה חולה, אימא שלה שכנעה אותה שהיא כן, בגלל צריכים אישיים ש

הכול הכול,אני פשוט מאוהבת 3>
הספר מסופר על ידי מדלין ויטייר (הדמות הראשית) שהיא חולה במחלת "ילדי הבועה" כלומר, יש לה כשל במערכת החיסונית ולכן כל דבר שלא עבר סטיריליזציה עלול לפגוע בה. בתחילת הספר היא מספרת על עצמה, חלומותיה דבר שגורם לנו הקוראים מאוד להתחבר אליה ולהבין איך היא חיה עם המחלה שלה.
חייה משתנים שעוברים אל הבית ממול משפחה חדשה.
*אני לא מספרת יותר מיזה כדי לא להרוס בטעות

הספר כלכך