יום חמישי שעה שש, ישבתי רגל על רגל במשרד שלי בפנקס ארבע, שתיתי גולדסטאר וניסיתי לחשוב על התוכניות למחר, לא ממש הצלחתי, חשיבה זה לא הצד החזק שלי כידוע, פתאום נשמעה דפיקה בדלת.
"אין פה אף אחד." אמרתי.
כנראה שלא נשמעתי מספיק משכנע, כי הדלת נפתחה, ולחדר נכנסה בצעד מהוסס, בלונדינית בת שלושים ושתים, רזה עם המון רגליים, היא לבשה שמלה שחורה עם מחשוף לא קטן, שעורר בי עניין מקצועי מסויים.
"הקוסמטיקאית,

שם [בארץ]: חוזרת על עצמה שוב אותה ההוויה:
שם רודף שם רודף שם רודף שם.. תמונה רודפת תמונה רודפת תמונה.. סיפור חיים קצר מדי רודף סיפור חיים שהיה לו עוד הרבה מה להציע לטובתו ולטובת החברה..
פצועים קשה.. בינוני.. קל.. אנוש..
היתקלות רודפת סיפור קרבות שרודף עוד היתקלות ועוד אחד ושוב וסופסוף בוקר אחרי עוד לילה קשה..

כאן: כבר חודש שעוסקים בהסברה כשהמחשבות נודדות לשם.

אחד (ממש טוב, זה ברור) - הות

נדמה כי העלייה הרוסית של שנות השבעים לא זכתה עד היום לחשיפה מעמיקה ולעיסוק הוגן בספרות הישראלית.
כולנו מכירים את תרומתם של העולים לחיי התרבות בארץ. תזמורות, תיאטראות, אומנות פלאסטית, פוליטיקה ורפואה. העולים, שעלו ברובם ממניעים ציוניים, למדו את השפה במהירות, התערו והעשירו את התרבות המקומית.
שחף שחור הוא ספר מתח, רומן רוסי, רומן משפחתי, ספר שנע בין צירי זמן שונים, בין ברית המועצות לשעבר וישראל בע

"אכפת לך לקרוא גם את הספר שלי ולקטול? אני ממש אשמח להמלצה", את זה ביקשה ממני חברתינו נתי ק. כמעט לפני שנה כתגובה לביקורת שלי על ספר ביכורים של חבר אחר בסימניה. הופתעתי למצוא את הספר בספריית המוסד החינוכי בו אני עובד וניצלתי כמה שעות פנאי מתות כדי למלא את בקשתה של חברתינו. גילוי נאות - אינני נוהג לקטול ספרים על-פי בקשה לא משנה כמה יפה יבקשו ממני, אפילו אם זה - כך לפי אותה תגובה - יכול לעזור במכירה

פעם, בעבודה הודיעו שסבתא של טניה הלכה לעולמה, עוד הודיעו שטניה הייתה מאוד קרובה לסבתה. מכיוון שגם אני הייתי מאוד קרוב לסבתי, חשבתי לעצמי לגשת לנחם את טניה, ועוד בתור אחד שמבין לליבה. טניה יבבה ובכתה, ודיברה על תחושות של איבוד אם, הסבתא גידלה אותה במו ידייה כשאמה שקדה על פרנסת המשפחה. אני אמנם הייתי קרוב לסבתא ממה (זה בבושקה של הטוניסאים) קרוב מכול הנכדים, אבל לא קרוב כקרבת בן לאימו, היא היתה סבתי.

ולדיווסטוק, רוסיה, 5 באוגוסט 2009.
"תמרה נטלה מידו את החפץ מבלי לדעת מהו. ברגע שקירבה אותו אל עיניה פרצה בצחוק. הייתה זו סוכריה ורודה בצורת תרנגול, הממתק מהילדות שיכול היה לתקן כל דבר עבור שניהם ועבורו חסכו את המטבעות שקיבלו מהוריהם. [...] היא הורידה את העטיפה מהסוכריה, עצמה את עיניה וליקקה את התרנגול הוורוד. טעמו החמצמץ התפשט בגופה וריח הפטל שנדף מהסוכריה דגדג את נחיריה." (עמוד 192)

קרב התרנג

כשהגיעה העלייה הרוסית לארץ, שרתתי בצבא. בזמן הזה ניסו הורי למכור את ביתם בשכונת נוה שאנן בחיפה.
שנים שגרנו בו. כמעט ולא היתה תחלופת שכנים מסביבנו. ואז הגיעה העליה הרוסית.
עולים שדברו עברית בשגיאות ועם מבטא נוראי, יצאו ממכוניתהם החדשות שנרכשו כהטבה
לעולה חדש. הסתובבו בבית וניסו להוריד במחיר.
פעם אחת בזמן שמשפחה זרה שוטטה לי בבית ולאחר מומ על המחיר ותחינות שיקר להם, יריתי לעברם ״אז לכו תגורו

הנה סוף סוף הגיע אלי השחף השחור על כנפי הרוח.
<mark>רינת קליין</mark> מתארת בספר את קורות מישפחתה של תמרה. בת למשפחת עולים מברית המועצות.
בעדינות ובחן מרחפת רינת עם רוחות העלילה מארץ לארץ מתקופה לתקופה ומדמות לדמות. אמנם הספר כתוב בגוף שלישי אך לכל אחת מהדמויות אופי ברור ומשכנע, גם בקטעים בהם התאור מסופר מנקודת המבט של ילד. ואל יקל הדבר בעיניכם..
אוירת המלנכוליה הרוסית מגיעה עם הרוח והקור הרוסי אך גם הצחוק

אני מודה שהסיבה שרכשתי את ספרה של <mark>רינת קליין</mark> היתה בעיקרה מתוקף היכרותנו באתר סימניה והתרשמותי מכתיבתה היפה בפורומים, ביקורותיה הספרותיות ובהתכתבויות אישיות. העלילה המתרחשת על קו ישראל-רוסיה הרגישה רחוקה ממני אם כי סיפור המסגרת של פענוח רצח סיקרן אותי, בתור חובבת מושבעת של ספרי מתח.
להפתעתי הנעימה, הספר סחף אותי עוד מדפיו הראשונים!
הסיפור מתחיל במינסק הרחוקה של שנת 73' ויוצר עניין מיידי, הודות לכ