אין כמו ספר מתח טוב - כזה שבאמת מותח ומורט את עצבי הקורא - כדי לגרום לו לצלול מרותק אל הספר, ולהגיח ממנו בסופו מסופק. זה לא קרה לי בספר הזה. חשבתי מה היה חסר לי בספר, שהוא מותח לפעמים, כתוב בסדר לפעמים, מקום ההתרחשות שלו מעניין - כפר קטן, עתיק וציורי בגרמניה, תושבים ששורשיהם בני מאות שנים במקום, כולם מכירים את כולם, כולם מכירים את הכללים ובדרך כלל פועלים לפיהם. התשובה שלי - יש בו פשוט יותר מדי. נויהאוז לא מסתפקת בסיפור אחד מותח. היא מוסיפה עוד ועוד, מנערת את הקורא שמא התנמנם, והתוצאה - מפוזרת.
מעלילה פשוטה ונדושה - אסיר חוזר הביתה אחרי ריצוי עונשו - העלילה מכפילה את עצמה מדי מספר עמודים לעוד ועוד סיפורים, תעלומות ופשיעה. הייתי מתקשה לצייר סכימה של העלילה(ות) לו נתבקשתי.
והאמינות - נראה לכם שאפשר לשמור בסוד משהו שאנשים רבים יודעים? נראה לכם שיש קונספירציה מפלצתית כלשהי שלא תדלוף, אם שותפים לה יותר משניים? אף אחד לא יספר כלום? סוד יכול להישאר סוד רק בלי שותפים. אבל אולי זה אחרת בגרמניה.
יש בסיפור כמה בלשי משטרה, חלקם מעוררי אמון חלקם לא. לשם שינוי הבלש המוביל אינו אלכוהוליסט וגם (עוד) לא גרוש. הוא מעריך את עמיתתו, בלשית בעלת חושים טובים, ובאופן כללי הוא בחור טוב, אם כי רחוק מלהיות מבריק.
נויהאוז חותרת ל"סגירת מעגל", להענשת הנבלים, ולתגמול הולם לטובים. יש בספר הזה כמה סוגי נבלים: קושרי קשר, רוצחים, אנסים, אלכוהוליסטים ונואפות. וכולם יקבלו את עונשם. נעים לחשוב "צדיק וטוב לו" ו"בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ, וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל" אבל, בינינו, כמה פעמים זה קורה במציאות? נכון, רשעים מתים בסוף - ממש כמו צדיקים. לפעמים בשיבה טובה. אבל סוף הרשע יגיע, נכון או לא? זה, לכל הפחות, מה שנויהאוז חושבת.

















