אחד הדברים העומדים בבסיסו של כל ספר מתח בלשי היא תעלומה, שצריך לפענח. זו נקודה בסיסית בסוגה, שכן בלי תעלומה אין מה לבלש לחפש, ואין לספר עלילה. הניסיון למצוא את הרוצח (נדיר שמדובר בפשע שאינו רצח) הוא המנוע העיקרי המזיז את דמויות הספר ואת העלילה. וגם את הקוראת העוברת דף אחרי דף בסקרנות מתוחה ובלב הולם כל הדרך עד העמודים האחרונים ובהם פתרון התעלומה.
עוד לפני שניכנס לעלילה עצמה, התעלומה העיקרית המניעה את הקריאה בספר הזה היא מדוע בחרה ההוצאה להעביר אותו בדרך החתחתים של תרגום מן התרגום האנגלי, ולא ישירות מן המקור שנכתב בשפה האקזוטית והנדירה שדוברים בה תושבי המדינה החזקה באיחוד האירופי, הלא היא הגרמנית. לאורך כל הספר מעבירה הקוראת דף אחרי דף ותולשת שערותיה ביאוש לנוכח המחסור הכבד בדוברי גרמנית בארץ בכלל, ובמתרגמים מן השפה הזאת בפרט. כדי לא למתוח את קוראי הסקירה יתר על המידה, אספר כבר כאן שאין לתהיה הזאת תשטבה בספר, וקראתי גם את עמוד התודות.
בתת הסוגה של ספרי המתח הבלשיים, אלה המעמידים במרכזם בלש מצויה, ובכן, דמות הבלש. הוא יכול להיות איש משטרה, לרוב פקד ממחלק הרצח העוסק בפיענוח תעלומות רצח שכאלה לפרנסתו. ולפעמים הוא עובר אורח סקרן וחקרן המחטט בעניינים לא לו מתוך עיסוק חובבני, אך כזה המנצח את כל חכמתם של פקדי ופקחי המשטרה באשר הם. דמות הבלש מהווה חלק מהעלילה, ויש בה מאפיינים ייחודיים. בהתאם לז'אנר הבלש הוא אדם בודד במקצת, לעיתים מר נפש עד כדי נטייה לאלכוהוליזם. הזוגיות שלו שבירה וחיי הנישואים שלו עולים על סרטון. הוא חד מחשבה וחד מבט, אם כי הסופר בחכמתו מצליח לגרום לקורא לתפוס את זהות הרוצח צעד אחד לפניו. לפעמים הוא ''היא'', אבל המאפיינים העיקריים הם די זהים. הבלש עובר התפתחות אישית במקביל לזו העלילתית, ושתי אלה נשזרות זו בזו לאורך הספר.
בספר הזה לא מאוד ברור מי הוא הבלש במרכז העלילה. על פי התקציר זוהי פיא קירכהוף, שהיא שוטרת מנוסה וותיקה וגם בלונדינית שחופרת בסיפור ישן שניעור לפתע. אבל גם לרב פקד אוליבר פון בודנשטיין יש תפקיד לא קטן. וגם לאמלי, נערה שחזותה הפרועה והגותית מסתירה לב רך וחומל, יש תפקיד. אבל נניח שפיא היא העיקרית. אישיותה ותפקידה נותרים לא ברורים לאורך כל הספר. כלומר היא מפענחת את התעלומה, ובמקביל גם קורים דברים אישיים בחייה, אבל דמותה לא מתפתחת לשום מקום.
העלילה מתחילה בצורה מבטיחה, כלומר עם רצח. הרצח ישן, לא נערה אחת אלא שתיים שנרצחו באותו לילה ובאותו כפר קטן, והרוצח המשתחרר מהכלא חוזר אלא הכפר ומנסה לחזור לחיים שקטים לשארית חייו. כצפוי תושבי הכפר לא אוהבים את זה, ומכאן מתגלגלת פרשייה שמערבת גם שחקנית מפורסמת ובכיר בממשלה, והבלשים החרוצים נחלצים לפענח את העלילה. צר לי לספר שההמשך לא מוצלח. אם בשל התרגום הלקוי, או בשל בעיות נרטיביות הכל מתערבב יחד לכדי דייסה אחת גדולה שבה לא ברור מה הסיפור ומה קרה למעשה. וכמובן, מה תפקידה של אמלי בעלילה. הרוצח היה ברור כשמש די מתחילת הספר ועד לאמצעו, כשהתחילו להתווסף עליו עוד ועוד אשמים, כל אחד וסיבתו הלא ברורה איתו. טוב, ככה זה בחיים, אין איזה סיפור מסודר וממוסגר עם התחלה אמצע וסוף ורשע מנוול אחד. אלא שזו הסיבה העיקרית שאנחנו קוראים ספרי מתח בלשיים ולא מסתפקים במדור הפלילים בעיתון. אנחנו רוצים סגירה יפה, ולא בליל.
אפשר לוותר.
