ביקורת ספרותית על תיקון אחר חצות - עטיפה חדשה מאת יניב איצקוביץ'
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 25 בינואר, 2017
ע"י רץ


תיקון עצמי

עוז'לה, כך קראה לי אמי (כמו יוס'לה), וכל כך התביישתי בצליל המתיילד והגלותי בו היא הגתה את כינוי החיבה שלי. אף שגדלתי ובגרתי היא המשיכה בכך, למרות שהפצרתי בה לחדול, אתה תמיד תהייה הילד שלי אמרה. כינוי החיבה שלי, היה שיבוש לשם אותנו העניקה לי אמי כשנולדתי, עוזי, כטעות מביכה, משום שחשבה שהשם הזה, הוא תרגום עברי לאיז'יק, (יצחק) שם אביה שנספה בשואה. גם בכך התביישתי בהיותי תזכורת חייה לאביה המת, אדם השייך לגולה.

עברו שנים רבות, והתחלתי להתגעגע לקולה של אמי ולכינוי עוז'לה, שצלילו הזכיר לאמי את ילדותה הדלה והמאושרת בגולה. היא ניסתה לא פעם לשתף אותי במראות ובקולות העיירה, אך אני סירבתי. כעת אני מבקש לחזור לאותם סיפורים, שיש בהם יופי נהדר, כיעור וחוכמה יהודית, דרכם אני מנסה לספר את סיפור העיירה היהודית, הסיפור האבוד שאמי מעולם לא הצליחה לספר לי.

ההיסטוריה אף היא, עשתה עוול גדול לתרבות יהודי מזרח אירופה, בעצם כינוי מרחב המחייה היהודי כגולה, קונוטציה שלילית מכוונת של המהפכה הציונית, שנולדה מתוך שלילת הגולה והעיירה היהודית. הציונות העמידה תמיד את הפסיביות היהודית, מול האקטיביזם, והמהפכנות הציונות. יש בכך אמירה קשה, השואה היא גם תולדה של היהודי הפסיבי. האם אני מחפש תיקון היסטורי ?

יניב אציקוביץ' כתב את תיקון אחר חצות, כתיאור יהודי מזרח אירופה במאה ה- 19, רגע לפני שהעולם יגיח לפרפורי גסיסת האימפריה הרוסית. יחד אתו אני יוצא למסע לעיירה היהודית, וילדותה של אמי, כמסע תיקון היסטורי ותיקון עצמי.

אציקוביץ' לקח על עצמו, משימה מאתגרת, לשחזר עבורנו, אנשי הסמארטפונים, את עולמה הנכשל של האימפריה הרוסית, ששלטה על שטחים נרחבים מפולין של היום, ובהם תחום המושב היהודי, שהיה דחוס ומלא בעוני מנוול, אליו המהפכה התעשייתית היגיעה רק כשמועה רחוקה. עולם ששייך לדרכי עפר מאובקות, עגלונים, ובתי מרזח. עם תחילת הספר נראה שאכן הוא הצליח, ביכולתו לספר סיפור שעיצובו האמנותי מעניין, בשפה קולחת מענגת לקריאה, שיש בה שילוב צלילי ומקצבי שפה עתיקה, המשובצת בביטויי יידיש, כמו כנוי גיבורת העלילה, א-ווילדע חייע, חייה פראית. ברומן תיאורים יפים, וציוריים של העיירה היהודית ונופי הביצות ונהרות שוצפי מים, תיאורים נפלאים של הטיפוסים השונים שאכלסו את העיירה, השוחט, הרב, החנווני, החייט ועוד מגוון רחב של טיפוסים ססגוניים, חלקם מתוארים בהומור סרקסטי, כמו רב העיירה הדואג לעצמו, ולדברים הגשמיים המענגים אותו, ולא עוסק ברוחניות, ולא ממש דואג לחברי קהילתו.

העלילה שלנו מסופרת על ידי דמות לא שגרתית, פאני קייזמן, אשת איכר יהודי, המטפלת בחמישה ילדים. יום אחד היא משאירה פתק, ויוצאת לדרך מסוכנת, לאתר את הבעל שנטש את אחותה הבכורה מנדה, והשאיר אותה עגונה. בילדותה היא למדה מאביה את מלאכת השחיטה. סכין השחיטה החגור על ירכה, הוא כמו האקדח המונח במערכה הראשונה. פאני קייזמן מחפשת צדק, על ידי לקיחת גורלה לידיה. דרך המסע חיפוש, החוצה את ערבות האימפריה הרוסית. היא תעמוד במבחנים, שישנו את תפיסת עולמה, למתח הקיים בין צדק לתבונה, ובאופן שהיא תגלה כי רדיפת הצדק עצמה עשויה לגרור לעתים לשיבוש התבונה ולעוולות נוראיים.

אציקוביץ', משקף את הלך הרוח של התקופה, השכלה ומהפכנות, מול בורות ונכשלות, מתנגדים, חסדים וציונים, וכאלה המבקשים להגר לאמריקה. הוא משתף אותנו בהגיגים פילוסופיים על טבע האדם, שיש בו שילוב של טוב ורוע, טמטום וחוכמה, ייאוש מול אופטימיות, ספר מלא וגדוש. יש בספר הברקות גאוניות, כאופן שבו מתאר אציקוביץ' שקרים ואנטישמיות ההופכים לספינים פוליטיים.

די מהר לצד ההנאה, הגעתי בקריאה לרגעים מתים, בהם העלילה הפסיקה לעניין. הספר משלב ריאליזם חד, לצד פנטזיה שלעתים תלושה. הגיבורה שלנו, מעוררת הערצה, אך ממש לא אמינה, באפן שכאישה היא מקבלת החלטה אקטיביסטית לצאת לדרך ולחפש צדק, ושם היא מתגלית כמשספת גרונות אלימה, הגוברת על פושעים ואנשי המשטרה החשאית, Wonder Woman - גרסה היידישאית, גל גדות היזהרי.

מקורו של הביטוי תיקון אחר חצות הוא, בתפילה הנאמרת בחצות על חורבן הבית, בכדי להזכיר אותו לעצמנו, וכשלב להבאת הגאולה. מהו התיקון והגאולה אותם מבקש אציקוביץ' ?

אני אישית יצאתי בתובנה, שבמקום שיש יהודים, קיימת גולה. אנחנו ביקשנו להוציא אותה מאתנו, אך היא כמו דיבוק, חוזרת להווייתנו העכשווית. אמא שלי אם הייתה מתעוררת מקברה ומביטה על חיינו כעת, אין ספק שהייתה מזהה את תרבות העיירה היהודית, במובן השלילי שלה, ולבטח הייתה זועקת עוז'לה, מה נהיה איתנו, איך זה קרה לנו ?
23 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
שרית - תודה לתגובתך - זאת הייתה ההרגשה שלי, לצד כתיבה איכותית ובחירה ברעיון לעשיית צדק היסטורי, מדובר ביצירה שלא חפה מפגמים, ומחייבת עריכה מהודקת יותר.
רץ (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
חני תודה - האמת שאין לי בעיה להתקלף, התמונה והכינוי הקודמים היו החלטה של חדש באתר שהיה זקוק למסכות, מאז עברו מספר שנים... אנחנו לא רק נודדים, חלקנו מרגיש במדינה כגולה, השלטון הוא הפריץ לא נורא עם נרמה אותו, הפריץ הפך להיות הגביר של העיירה.
שרית (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
רץ ביקורת מצוינת. אני בדיוק קוראת את הספר! ובדומה לך הרגשתי היא מעורבת. לצד כישרון ויכולת מדהימה לשחזר מקום שאינו קיים, ראיתי דברים מיותרים. כמו החלק של תודעת הסוס. לא ברור בשביל מה. תחושתי היא שהעריכה לא מספיק מהודקת.
רץ (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
בת- יה - תודה - לא קראתי ספרים רבים על הגולה והעירייה היהודית לכן קשה לי לעשות השוואה, אבל תיקון אחר חצות הוא ספר שכתוב היטב באופן שהוא מדבר עם הקוראים העכשוויים, יש לו גם רעיונות מאוד מעניינים על טבע האדם
רץ (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
אוקי - תודה - המהפכה הציונית שללה את הגולה והתרבות היידיש, זה היה מאבק מול הבונד - התנועה שדגלה בפתרון בגולה על ידי מתן אוטונומיה תרבותית ליהודים, אומנם הציונות ניצחה, אך במחיר איבוד התרבות היהודית.
רץ (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
יעל - תודה לתגובתך, מסכים אנחנו השמדנו את התרבות היהודית דוברת היידיש, לכן אני מאוד מעריך נסיון ספרותי להתמודד עם ההיסטוריה המושכחת שלנו.
חני (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
עוזי כיף שאתה מתקלף כל פעם מחדש. נראה לי שאנחנו תמיד נהיה עם נודד או תמיד נחשוב עלינו ככאלה גם עכשיו שיש לנו ארץ.
אנחנו פשוט בכל מקום.היהודי הנודד.


רץ (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
דני - תודה לתגובתך, לפרגון כמי שמביא בכתיבה שלי את חוויית חיי.
רץ (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
cujo -תודה, אני חושב שהספר אמיץ, אך יחד עם זאת משתלב לתוך גל הגעגוע לתרבות הגולה. ארז ביטון לא מנסה להכתיב טעם ספרותי, אלא לטעון לקיפוח תרבותי, ואני חושב, כל הכבוד למי שדואג לתרבות שלו. ומה עם התרבות של הגולה היהודית במזרח אירופה, שאותה הרגו פעמיים, השואה, ואנחנו. זאת עוולה שאציקוביץ' מבקש לה תיקון, ולכן מגיעה לו הערכה. הספר עצמו מאוד אינטליגנטי, אבל כספר שעומד בפני עצמו, זה לא מספיק, כמובן שזאת דעתי.
רץ (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
דינה - תודה
בת-יה (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
תודה על הביקורת המצויינת. באופן אישי סיפורי הילדות שלי, מהסבים והסבתות, היו רק על ארץ ישראל. יפו והירקון, אנגלים לעומת תורכים, וכדומה. על הגולה שמעתי רק מניצולי שואה שהיו שכני, וקראתי ספרים של י.ל. פרץ, יצחק בשביס זינגר ושלום עליכם. השאלה היא אם הספר הזה מוסיף על הסופרים שקראתי או שהחידוש בו הוא רק 'השימוש בסכין'?
אוקי (אורית) (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
נהדר.. מאוד, מאוד. אין ספק שהבריחה מהגלותיות ואולי אפילו תחושת הבושה והאי נוחות אל מול דורות קודמים, גרמה לנו דווקא להתנער מהגלותיות, משאיבת סיפורי תולדות.. שהביאו את העבר של כל אחד, עד שלרבים מאיתנו כבר היה מאוחר מדיי כדי להכיר ולדעת..
yaelhar (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
את הספר לא נראה לי שאקרא.
את הביקורת אהבתי מאד. זה נכון שאנחנו במו ידינו השמדנו את השורשים שלנו, בלי קשר לשואה שהשמידה אותם פיזית, כי הם היו "הגלות" ובגלל זה מגונים. אישית סירבתי להבין אידיש ובכך סתמתי את הגולל על האפשרות להבין את סבי וסבתי מהצד הזה, ולשאול אותם שאלות שהיום, כל יום, מציקות לי מאד.
דני בר (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
חגית-
עד לא מזמן ישבתי עם אמי ו"חלבתי" ממנה זיכרונות וסיפורים מתוך ידיעה שאחר כך כבר לא אדע, ולא יהיה את מי לשאול על העולם שהשאירו מאחוריהם, על חייהם, על המקומות בהם התגוררו, הפתגמים וחכמת החיים.
סיפורים נפלאים!!
ועדיין..נשארתי עם המון שאלות, המון סקרנות, ואין את מי כבר לשאול..
דני בר (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
אומר זאת שוב ושוב, אני מאוד אוהב ביקורות שיש להן פן אישי, כזה כמו שכתב כאן "רץ", או שמא עוז'לה.(כמה אהבה הייתה לה לבטח בשם הזה).
לביקורות האלה יש קיום משלהן, ולעתים אינו קשור כלל לספר.
הן מביאות איתן תובנות, זיכרונות, חוויות, ומאירות צדדים שלא הכרנו לגבי הכותב עצמו וזה לא פחות מרתק מהביקורת גרידא- ואני מדבר בעיקר בשמי.
cujo (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
רץ אהבתי את הביקורת. למרות היותי גבר לבן וחצי אשכנזי אני לא מרגיש כחלק מהאליטות הישנות אם כי לעיתים יש ואני מתבכיין ועפתי על הספר. דווקא בגלל האומץ לעשות דמות כזאת עם עלילה של הרפתקאות בנוף שאנחנו רגילים לפגוש רק בהקשר שואה ואומללות. ארז ביטון לא מכתיב את טעמי הספרותי ואני חושב שיש מקום לכל הקולות. האחד לא צריך לבוא על חשבון השני.
אני לא זוכר איפה זה נאמר , אני חושב שזה היה בספר של רומן גארי , שאמר ( מזכרון חופשי )יהדות פולין נמחקה פעמיים . פעם אחת פיזית ובשניה בכך שנמחקו החיים שהיו שם לפני. הצחוק וההומור וההווי ומאז השואה מוזכרת היהדות הזאת רק באבל. במובן הזה הבחירה של איצקוביץ בזמנים ובמקום הייתה מרעננת.
dina (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
כמה יפה ומרגש כתבת.
רץ (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
חגית חשוב מאוד להקשיב לסיפורים האלה בכדי שלא תצטערי מאוחר יותר, איך קרה שחייך הם ללא שורשים. שנית לכל דור יש את החכמה והערכיים המיוחדים לו הם בהחלט ראויים לשימור כחלק מהדי. אנ. אי. שלנו.
חגית (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
אני, התחלתי לאחרונה להקשיב לסיפורי הילדות של אבא שלי.
רץ (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
אירית וחגית - תודה
רץ (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
מסמר עקרב - לדעתי הספר הזה אומץ על ידי האליטות הישנות והמתבכיינות כקונטרה לארז ביטון וחבריו שמתבכיינים איך זה שהתרבות האשכנזית התעלמה ודחקה את התרבות המזרחית לשוליים, אבל האמת היא שהתרבות הישראלית דחקה את כולם לשוליים, ופתאום צץ סיפור על העיירה היהודית כתזכורת לתרבות יהודית שלא קיימת, בהחלט דיאלוג מעניין, הרלוונטיות של הספר לפולמוס לא מספיקה בכדי לחפות על העובדה שהספר לא מושלם.
חגית (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
מקסים, מקסים, מקסים, מקסים, מקסים וחוזר חלילה....
אירית (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
ביקורת משובחת כרגיל, גם אני גם אני . (-:
מסמר עקרב (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
טוב לדעת שאינני היחיד שלא יצא מגדרו אחרי הביקורות המהללות ששמעתי עליו... ביקורת משובחת, כרגיל.
רץ (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
מחשבות - תודה - איצקוביץ' עושה למען תיקון היסטורי- הוא בהחלט נותן כבוד לעיירה היהודית, אם כי אני נפלתי פחות מהספר כשלמות.
מחשבות (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
כנראה שהצעירים האלה, פינקוס ואיצקוביץ', לא ממש עושים לחידוש הנוסטלגיה משהו ראוי.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ