טיק טוק (אחד משמותיו) הוא רובוט משפחתי, דהיינו פשוט, שאחרי שירות ארוך כעבד לבני אדם הפך בעצמו, בלי משים, ל... אדם. וככזה הוא אינו מתנהג כמו שרובוטים אמורים להתנהג, דהיינו לעולם לא לפגוע בבן אדם, אלא כמו בני אדם: הוא מרמה, הוא מכאיב, שודד רכוש, רוצח המונים, וככל שפשעיו חמורים יותר, כך עולה הפופולריות שלו. והוא מטפס בסולם הפרסום, העושר והתפקידים.
הספר מקוטלג כ"מדע בדיוני" אבל, למעט "רובוטים" - שכולם אנושיים למדי, ובראשם טיק טוק הבלתי נלאה - זה ממש לא מדע בדיוני. זו סאטירה חריפה על בני אדם ועל מה שמניע אותם. סלדק מתאר בסיפורו התנהגויות אנושיות רגילות בהחלט: החל מהתעמרות בחלשים רק כי זה אפשרי - ובחלק הזה של הסיפור, ההשראה מ "אוהל הדוד תום" ניכרת, ואיתה סיפורים על עבדים באחוזות רחבות ידיים, שעבודת העבדים איפשרה "אריסטוקרטיה" חסרת מעש, התעמרות גופנית ורגשית והפקת טובות הנאה מפירות עבודתם של העבדים. מי שרוצה פירוט מוחשי יותר - מוזמן לצפות בסידרה ווסטוורלד הנהדרת והקשה לצפייה.
סלדק מצליף בתופעות אנושיות שאנחנו מכירים: תאוות בצע, התיימרות והתנשאות, פוליטיקה, שוחד, דיני תאגידים ו... גרימת כאב ומוות. על השאלה הנשאלת היום לגבי הסיבה שאדם כלשהו יבצע פיגוע ויהרוג בו עשרות ואפילו מאות אנשים חפים מפשע שהוא לא מכיר, עונה סלדק "כי זה אפשרי". ובגלל זה מישהו מרכיב מכונית תופת שמתפוצצת באיזה שוק, הורג עשרות, פוצע מאות ונהנה מידיעה שהוא אחראי למותם ולחייהם בייסורים, רק כי הוא היה יכול. ההסבר כה פשוט. אם אתם, כמוני, מתקשים לתפוס את זה - אתם פשוט תמימים.
הביקורות המצויינות של ברק, asheriko וכמובן שונרא בהופעת אורח חד-פעמית בספרות מדע בדיוני, כיוונו אותי לספר הזה, שהשגתי רק לאחרונה. הוא קטן, 192 עמודים בפורמט של עם עובד, יצא לאור ב 1983 ומדהים עד כמה 34 השנים שחלפו לא שיפרו את התחזית של סלדק לגבי האופי האנושי (וגם לא לגבי המכשירים הביתיים המחוברים לאינטרנט, שיכולים להפוך לצבא אימתני בידי האקרים שרוצים לרתום אותם כדי להזיק לאחרים...) זו סאטירה פרועה על גבול הגרוטסקי. לא תמיד נעים לקרוא מה שסלדק חושב על בני האדם, מצד שני, אם לא נקרא איך נדע? בטח לא משמיעת נאומים - ונאומי נגד - של פוליטיקאים, המסבירים לנו את העולם.


















