ביקורת ספרותית על תיקון אחר חצות מאת יניב איצקוביץ'
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 26 בספטמבר, 2015
ע"י אורי רעננה


ראשית אתחיל בסופר.
בעיני, יניב איצקוביץ, הוא המיצג המוצלח של הדור הבא של הסופרים. כישרוני, חכם בעל כתיבה רבת פנים ודמויות, בעל חוש הומור, עם אמירה פילוסופית היסטורית על שלהי המאה ה 19 ועל ימנו.
הוא כותב בצורה קולחת, צינית הומוריסטית ובמידה רבה , פיקרסקית.
חישבו על קריאת ספר על העיירה היהודית ברוסיה הלבנה לפני העליות לארץ. על משפחה שבה בעל אחד מותיר את אישתו עגונה, ואחותה יוצאת להציל אותה מעגינותה, תוך עזיבת בית ילדים ובעל אוהבים.
האישה עוברת הרפתקאות כאלו ואחרות,תוך הישארות בתחום הצניעות.
העיירה אינה הופכת לזוהרת. נהפוך הוא: היהודים מוצגים כאן במלוא עליבותם המוסרית, כמעט אנטישמית. העיקרון המנחה אותם הוא שרידותו של הרוב מול "ויתור " על פרט כזה או אחר מיתוכם. יש שם מלשינים ומוסרים של נערים לצבא הצאר, וזאת כדי למלא מיכסות שהוטלו על הקהילה.
סיפור נורא, מבחיל , מכעיס ודוחה? לא ולא.
הנופך שבו מוצגים הדמויות השונות, המעשים שלהם וההרפתקאות שעוברים ארבעת גיבורנו:
- פאני , האחות המחלצת, לוחמת בעל כורחה בהתאם לנסיבות.
- זיזיק - חייל משוחרר מצבא הצאר.
- אדאמסקי- בעל הפונדק, שנגרר להרפתקאה עקב ארועים שכדאי לקרוא בספר.
- ולבסוף, קנטור, חזן שעיקר פרנסתו היא מתשלום של האנשים כדי ...שיפסיק לשיר.

לכל אחד מהם רקע והתפתחות בספר ועומק שמתגלה כמו קליפות בצל, וכל פעם מנקודת מבט מפתיעה:
אם זה המבט הישיר של הדמות, או סוס צעיר וסוס זקן שמדברים על אדוניהם ועוד ועוד.
הסיפור כאמור הוא ארועים שבחלקם לא צפויים, ואחרים סיטואציות מצחיקות, מפתיעות מוזרות ולמרות הכל הגיוניות.
הספר עמוס תובנות ופילוסופיות. להלן כמה דוגמאות:
- הקצב בעיירה מתחזק בדעתו כי " הגבול בין נדבה להתעללות אינו חד. לכן לעולם אינו תורם לעניים יותר משאריות נקניק. אם יטעם הקבצן נתח ראוי, הוא עשוי לאבד את שפיות דעתו על חיים שלמים שחלפו לריק".
- האכילה החפוזה בערב שבת אצל משפחתה של פאני מתוארת כך:"השבת, למרבה המבוכה, אינה דומה כאן למארחת אלא לעוברת אורח".
- ביטוי נפלא:" כמה היתה זקוקה להמיית הלב המוצף במעש, המרוקנת את המחשבות המסוכסכות".
- לפעמים הסופר צוחק על ביטויים שגורים כמו : " ראש לשועלים או זנב לארנבות".
- יש בספר תיאור מצויין למרכיבי געגוע של חייל לביתו:" היכולת לדמיין חפצים כמו קומקום וזרביבותו, או התינוק שמתעורר ואחד ההורים ניגש להרגיעו ועוד ועוד".

אחד הקטעים המרשימים הוא ציור דיוקנה של פאני על ידי..( קיראו בספר), ובו בקטע של עשרה עמודים שבהם שזורים נושאים אחרים מתואר תהליך התבוננות של צייר דיוקנאות על המצח, האף העיניים הפה האוזן ואפילו המירווחים ביניהם.
רק בשביל זה כדאי לקרוא את הספר. בשבילי זה טקסט מכונן ומכוון כיצד להסתכל על דיוקנים. או אולי תצלומים.

ולבסוף, יש בספר אנטי מיליטריזם, מהסוג הישן. אין זה בהכרח פציפיזם.
כמו מבט על ההיסטוריה ש "אינה נכתבת על ידי אלה שסופגים ממנה את מרבית הנזק".

למרות עומס הדברים והנושאים, הספר קליל יחסית ומהנה.
יש צורך במאמץ מסויים לקרוא אותו , אבל השכר עצום.
שווה מאוד לקריאה.
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אורי רעננה (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
למחשבות, לאלו ולאלו יש מקום.
אם עגנון מקסים בפרישת הדמויות, היכולת להציג אותם במאוויהם , לא זיהיתי, אצלו פילוסופיות מעמיקות.
אצל בשביץ זינגר, לדעתי, ההצגה היא צינית, ביקורתית ולעגנית מעט.
אפשר להוסיף את שלום עליכם שבעצם יצא למלחמה על השטטל.
כאן התמונה פייסנית מעט. מקבלת.
לא רק זה העיקר בספר, מכלול ההרפתקאות של הרביעיה מצביע גם על הקשר עם האוכרנה והשילטון הרוסי, האיוולת של שלטון בשלהי תקופתו, והחיים היום יומיים.
הכי חשובות, בעיני, הן התובנות והפילוסופיות של הכותב, כמו הכתיבה שלו.
מחשבות (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
כלומר, ללכת יש למקור: יצחק בשביס-זינגר ועגנון.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ