“היה לי מעניין לקרוא ספר זה. לבררו עורך מעין יומן אישי ותרגיל גרפולוגי שמטרתו להשתפר בכתיבת פרוזה תוך כדי אימון יומיומי.
זה הספר השלישי של לבררו שאני קורא. הספר הזה מיוחד מאוד למרות שהסופר מנסה לצאת מהשגרה דרך הכתיבה ולהגיע למחוזות יותר גבוהים של קיום שוב ושוב ענייני השגרה רודפים אחריו ודברים כמו הפרעות מאשתו ובנו מפריעים לו ומוציאים אותו מהריכוז. הסופר כותב ממעמקי נפשו על חלומות רגעי הווה ועבר ומטלות שהוא נאלץ לעשות. יש לו גם בעיות בריאותיות והוא נוטל כדורים פסיכיאטרים. הוא רוצה לעזוב את אשתו הפסיכולוגית אך לא מעז לעשות זאת. למעשה הכול קורה אצלו כמעט כמעט כותב ספר כמעט עובד כמעט חופשי אך מהדפים עולה דמות מיוסרת של אדם זקן ונרגן הכבול להרגלים חוזרים ונשנים ולמרות מאמציו הוא לא מצליח להעלות את התודעה לגבהים וכאן אולי הייתי ממליץ לו לקחת חומרים משני תודעה נראה שזה ייעשה לו טוב. הרי לבררו מסומם מכדורים פסיכיאטרים לכן לא יזיק לו לקחת כדור אקסטזי או לעשות כמה שורות. יש בספר קטעים מבריקים שבו הפרוזה היא מושלמת והשפה הצורה והתוכן משתלבים לכדי יצירה שלמה ומהנה. לעומת זאת יש קטעים משעממים שלא ברור את מי הם מעניינים בטח לא אותי.”

“תמיד תהיתי מהוא אקזיסטנציאליזם, והנה בקריאת ספר זה התגלה לי סוד הפלצנות.
עליך לכתוב נשגבות על לא כלום!!!
למשל, אני והמוחק (אם יש דבר כזה היום), ויחסי אל ... הממשלה, אפשר גם שואה, או כל דבר אחר.
אם אצליח להגיע ל 172 עמודים, אהיה מקובל על החברה הגבוהה ואולי יצטטו אותי, בפגישות קוקטייל.
למשל:" מצב המוחק מול דף ציורי ילדים מעלה שאלה משפטית ובעיקר אתית.."
יכמו שאמר הילל הזקן " ואידך זיל שלים.." והתרגום " ומכאן צא ולמד.”