"אם החזרה הנצחית היא אמנם העול הכבד ביותר, יכולים חיינו להצטייר לעומתו בכל קלותם הנפלאה."
"אך האומנם הכובד נורא כל כך והקלות נהדרת? "אם כן במה עלינו לבחור? בכובד או בקלות?."
הספר כולו נע באיטיות מגושמת למדי ביין החיים וביין המוות .ביין הכבדות התהומית של החיים
מבחינה פילוסופית לבין הקלות הבלתי נסבלת שלה.. מלחמה היא בוודאי שיא הכבדות של החיים בכל הזמנים כולם! .
"והאביב של פראג" המתואר כאן בספר בדקדוק רב רובץ לי על הלב בעצב לא מוסבר כמו כל האווירה בספר שנעה במלנכוליות
דיכאונית למרות תיאורי האהבה המשמימים והזיכרון של איזאבלה רוסלני היפיפייה מהסרט שהיו אמורים לנסוך קלות קלה
בין כל הכובד הזה...אך למרות הכל זהו ספר נפלא וזורם ומתחבט בשאלות אקטואליות פילוסופיות על מלחמה ,אהבה ,זוגיות
שאף פעם לא מתיישנות או מתישות. את הספר קראתי פעם ראשונה לפני כ 25 שנה וידעתי שאקרא בו שוב והפעם הזאת הגיעה לשמחתי.
על מלחמה:
1618 הצ'כים החליטו להגן על חירותם הדתית. לאחר מלחמת 30 השנים העם הצ'כי היה אמיץ אך כמעט נכחד כולו.
1938 הצ'כים זהירים יותר ופחות אמיצים כשארצם הופקרה להיטלר. כניעתם הובילה למלחמת העולם השנייה.
ולאובדן החירות לזמן ממושך.
הצבא הרוסי בעת כיבושו את צ'כיה חג כל הלילה מעל פראג והרעיש את השקט תרתי משמע של הצ'כים.
בתקופה הזו היו טיהורים פוליטים בגלל הפגנות ועצומות...התושבים לא הסכימו לכופף רוחם בשקט כפי שציפו מהם.
, היו העלמויות נטישות בתים וכל מה שמלחמה עצובה כוללת . היו ציטוטים של המשטרה החשאית ובעקבות זאת העלמויות .
הצבא הרוסי חיסל את האינטלקטואלים בעיר כמו רופאים ,עורכי דין, סופרים
והוגה דיעות..הם התפטרו והחלו לקשט את העיר במקצועות כמו מנקה חלונות, גננים ,נהגי מוניות מנקים...
וזו הייתה חלק מהדרך של רוסיה לחסל את הצ'כים הגאים.
טומאש פוטר מעבודתו כמנתח דגול והפך להיות מנקה חלונות,אך הם לא שברו את הנפש שלו ולא הפכו אותו לקומוניסט.
הוא לא נשבר ועדיף היה לו להיות מנקה חלונות מאשר לוותר על האני מאמין שלו.
על אהבה /נאמנות/בגידות ומה שבאמצע
הספר במקרה הטוב מדבר על משולש רומנטי וההשלכות בעקבות זה על גיבורי הספר ואיך כל אחד מהם שרד את המשולש בדרכו הוא.
מתוך הספר עולה ש...
לעיתים הנוכחות הפיזית של האהבה אינה דרושה, אלא חשובים היו עקבות הזהב, עקבות הקסם
שהאהבה הטביעה והשאירה אחריה ואותם אין איש יכול לקחת או לגזול. הכוונה לתובנות האושר ,לחדווה,
לחירות מחשבתית ....וזהו השי שאהבה משאירה אחריה..אפשר לדמות אהבה לכנפיים שבעזרתה החיים נסבלים קצת יותר.
אני מוצאת את התובנה הזו נכונה להפליא בכל תקופת אהבה כל שהיא....
אהבתם האינסופית של טומאש וטרזה:
טרזה הגיע אליו אל טומאש עם מזוודה אחת שבה כל חייה ארוזים ומקופלים. תאונת הפגישה ביניהם
הביאה לשניהם סבל רב אך גם אהבה גדולה ולכן כשתאונות מתרחשות יש לאפשר להן ,כי אף פעם אי אפשר לדעת
איזה אהבה מסתתרת מאחוריה. עם טרזה טומאש לא רצה לחשוף מאומה כי היא הייתה כבר חשופה .הוא אהב אותה עוד
לפני שהספיק לעשות אתה אהבה. בדמיון הוא כבר התעלס עמה.
"האהבה מתחילה ברגע שהאישה רושמת את מילתה הראשונה בזיכרון הפיוטי שלנו "
טומאש התאווה להרבה נשים מלבד טרזה הוא ביקש לתפוס את החלק המיליון האחד שמבדיל אישה מכל הנשים.
הוא השתוקק לתפוס משהו שהיה צפון בתוך אהובותיו שבגללו רצה לפתוח את קליפתן החיצונית. טען שרק במיניות
מתגלה החלק המיליון כשוני כי הוא אינו גלוי ויש לכבוש אותו. לכן התשוקה דחפה אותו אל הנשים.
טרזה לעומתו אהבה את טומאש אהבה אינסופית וכשהריחה ריחן של נשים אחרות הפגיעה הייתה קשה.
ספר שגורם לחשוב על הגיגים פילוסופים לכל אורכו,מילן קונדורה כתב ספר קסום ומומלץ עד מאוד.
שבוע הבא אני בפראג ואני מקווה שיופיה של פראג יטאטא את המנלכוליות ויאפיל על העצבות שצצה בספר מתחת לכל משפט.
















