• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
המושיע

המושיע

מאת יו נסבו

הביקורת של

תמונה של
המושיע

המושיע

מאת יו נסבו

הביקורת של

תמונה של
הוצאה לאור:בבל ומשכל
שנת הוצאה:2014
סדרה:הבלש הארי הולה #6
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
ליאור
לפני 11 שנים

“משופשף - זה טוב? הרי יש שפשופים שעושים מה זה טוב ומצד שני יש דברים שככל שהם משופשפים יותר הם הולכ”

13/30
ביקורות על המושיע
הבאה
גדפ
לפני 12 שנים

“אוי, אני נהניתי! אפילו נכנסתי לחיפוש מקיף בגוגל כדי לגלות כיצד נראה אותו כלב תוקפני שנשך את הבלש - כ”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•1 דקות קריאה

הארי הולה במופע חדש וטוב.
תפאורת הרקע לא מושכת - סקנדינביה, ינואר - רק המחשבה מקפיאה.
ואתה קורא וחושב - איך אפשר בכלל לתפקד בתפאורה הזו - איך אפשר שלא להתמקם מול האח עם איזה ספר מתח טוב.
אבל הולה שלנו יוצא למופע משחק אותה חוזר אמנם שיכור אבל מביא תוצאה טובה.
ומומלצת.
גמרתי את הקריאה ובהיתי ארוכות בכריכה - קפואה. ובמרכז הכלב (או הזאב) מטפטף טיפת דם / אלכוהול / חום.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של רץ
רץ
תמונה של שונרא החתול
שונרא החתול
תמונה של נתי ק.
נתי ק.
תמונה של אלון דה אלפרט
אלון דה אלפרט
תמונה של פשוט
פשוט
תמונה של אפרתי
אפרתי
7קוראים|גיל ממוצע65|43%נשים

על המבקר

תמונה של

ותיק
חבר מזה 12 שנים
77 ביקורות•1 נבחרות•1,155 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של
ותיק
חבר באתר מזה 12 שנים
ביקורות77
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל1,155
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית20ספרות מתורגמת15מתח ריגול והרפתקאות8

דיון על הביקורת

10 תגובות
•לפני 11 שנים

למה אני לא נותן ציונים :) ? שאלה טובה

עשרה חודשים בשנה אני נותן ציונים. כאן אני מבקר את דעתי - בלי נקודות.
שונרא החתול
שונרא החתול•לפני 11 שנים

ולמה אתה לא נותן ציונים?

•לפני 11 שנים

חחח... ז"שי.

שתהיה לך שנה טובה !
זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו •לפני 11 שנים
אם הביקורת הזו הייתה נכתבת בימי הביניים, אז אין לי ספק שהיו מספרים אותה סביב המדורה. ביקורת נהדרת שעושה חם על הלב.
•לפני 11 שנים

אלון, שונרא - מסקנה - טוב שיש יו נסבו. כן ירבו פרותיו, אמן.

שונרא החתול
שונרא החתול•לפני 11 שנים

אבל אם כולם יתמקמו מול האח עם ספר מתח טוב, מי יכתוב ספרי מתח טובים?

אלון דה אלפרט
אלון דה אלפרט•לפני 11 שנים

הספר הזה מעט חלש יותר מהאחרים והפיתרון דחוק יותר, אבל יו נסבו ביום רע וכו

אפרתי
אפרתי•לפני 11 שנים

אני סומכת עליך (ועל יו נסבו, כמובן... הוא מקצוען יותר משנינו).

•לפני 11 שנים

תקשיבי, לא סגור על זה שההבנה שלי עומדת בסטנדרטים הגבוהים שלך

אני חובבן לא מקצוען בלשים
אפרתי
אפרתי•לפני 11 שנים

טוב שקניתי.

10 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של

ואלקירי

ואלקירי

דני אורבך

מבצע ואלקירי
תאריך היעד שנקבע: 20 ביולי 1944
המטרה: התנקשות בא' היטלר ועצירת שילטון הטירוף. פירוק האס אס מנשקו ועצירת תהליך הטירוף - ההשמדה, מעשי הזוועות והקטל, הליך הכיבוש והרס המדינות והאוכלוסיות - בראשותו. תפיסת השלטון על גרמניה ועצירת השלטון הנאצי - שחרור וייצוב מה שעוד נותר ממדינת האימה.
היוזמה וביצוע המשימה ע"י שלושה מורדים-מתקוממים אשר הם לא פחות מקצינים בכירים בוורמאכט: הגנרל-האוברסט שנק פון שטאופנבר, מפקד כוחות היבשה של הוורמאכט הגנרל פרידריך אולבריכט והגנרל פון טרסקו. לאחר הכנות רבות יצא מבצע העשרים ביולי לדרך ביולי 1944, אך נכשל.
סיפור הפרשה ההיסטורית - בה הייאוש ותובנת הנורא שהובילו להתלכדות ולמרד הקצינים, שרטוט ובישול המבצע, וסופו הכושל - בספר התיעודי המרתק, החשוב והמומלץ הזה של דני אורבך.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•
לב משוריין

לב משוריין

יו נסבו

יו נסבו במיטבו - בספר המשך ל"איש השלג" - שומר על הרמה, על הסגנון, על הפורמט, עם טוויסטים מסויימים.
"מצולק בנפשו וחבול בגופו" - פורש וחוזר הולה כנגד רצונו ומעולל סיומת מגניבה++ ל"איש השלג". - .
סיפור חכם. גם רגיש גם כואב גם מפותל ועקלקל ומסוכן ושנון - אין בו רגעי הפוגה מתחילתו עד סופו המבריק - אולי הטוב בסדרה! (כשכבודם של 'אדום החזה' ו'נמסיס' לחלוטין במקומם נשאר כמעולים, אך אפשר עתה גם לקבוע - הם בוסריים בדרך).

לפני 8 שנים•
★★★★★
•
מאחורי עיניה

מאחורי עיניה

שרה פינבורו

כשסיפור מתח (בעל פוטנציאל טוב) פוגש פנטזיה - משהו משתבש.
לבטח כאן.
מדובר במותחן שהתחיל טוב, ארבע דמויות מובילות מסובכות גם מסתבכות, כשאת הסיפור כולו מביאות שתיים מן הדמויות בדרך של יומנים משתלבים.
הסיפור מחזיק טוב נמתח ומתפתל עד שנכנסים רמזי ונגיעות פנטזיה.
בשלוש הרבעים הראשונים - הרמזים והנגיעות - משתלבים כך או אחרת ונסבלים.
ברבע האחרון - הפנטזיה משתלטת על הסיפור ועל הדרך לפתרון (זה מצדו מפתיע ומבריק יש לומר אך חסר כל היגיון!
ללא כל ספק ניתן היה לייצר פתרון ריאלי ואיכותי ומתעכל טוב יותר (במידת הריאלייה וההיגיון המ השכיחים בסיפורי המתח).
בבחינת תפסת מרובה - לא תפסת.
פוטנציאל מפוספס.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•
שיעור לילי

שיעור לילי

לי צ'יילד

להערכתי, המותחן האחרון של צ'יילד הוא גם הטוב בספריו!
הוא מחזיק פרשה מסועפת לפתרון משנת 1996 והסיפור מרגיש אקטואלי מתמיד,
נתון שמוביל למחשבה שמא הסופר הושפע בעת כתיבת ספרו האחרון הזה דווקא מתרחישי השנים הספורות האחרונות
והלביש חלקי נתונים על מותחן שמתרחש בשנת 1996.
בשורה התחתונה - טוב מאוד - כבר ציינתי.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•
בלתי שביר

בלתי שביר

לורה הילנברנד

מה הייתם לוקחים אתכם לאי בודד, נגיד שאתם - ימאי ספינת הצי האמריקני בימי מלחה"ע השנייה, יוצאים למשימה וספינתכם נפגעת ושוקעת למצולות אך רגע לפני כן, ניצלתם ווהגעתם לאי בודד. או יותר טוב - נגיד אתם איש צוות אוויר, טייס, מפציץ בחיל האוויר האמריקני. מלחה"ע השנייה - 1943 ארה"ב מצטרפת ללחימה (מאוחר מדיי) אתם על משימות הפצצה, מטוסכם הופל. אך אתם ניצלתם, צנחתם, סירת גומי קטנה והגעתם לאי בודד.. התשברו? אולי לא אם תקחו את "בלתי שביר" - אז, רגע לפני היציאה לשייט, ההזנקה לאויר - שימו אותו על כסא המפלט.
נגיד אתם אצן מקצועי.. אז מה תקחו? - טוב, הבנתם. קיראו אותו היכן שתחפצו - גם בטיסה אזרחית רגילה, הולך.

סיפורו המותח של לואי, בחור אמריקני ממוצא איטלקי - נער-פרא-אדם בעברו, שידע לתעל את האנרגיות בהמשך חייו אל העולם התחרותי-ספורטיבי ואתגרי כאצן אולימפי.
לואי - בחייו הצבאיים - טייס. איש צוות מפציצי אוויר, בחיל האוויר האמריקני. בחיי ה"אזרחות" אצן תחרותי, אתגרי, בדרך לכיבוש פסגה אחרי פסגה. 1943 וארה"ב מצטרפת ללחימה. שורת הפצצות. חיי הריצה התחרותית של לואי נקטעים, לטובת משימות הפצצה. לא יודע מה הוא לקח לו כציוד לאי בודד אך מטוסו נפגע מעל האוקיינוס. לואי ונווטו נוטשים את המטוס, צונחים לים, מטלטלים אל ימים של השרדות לא אנושית, לאי הבודד - לשלווה על אי בודד לא הגיעו. האם טייס מפציץ שיוצא למשימות, בעצם היותו בחור תחרותי מאוד שעוסק ב"אזרחות" בריצה תחרותית ספורטיבית ומביא עצמו ביומיום לקצוות מנטליים ופיזיים - האם כל אלו יכינו אותו למשימת השרדות אמתית. על חייו בתנאים קשים, מאתגרים ומפתיעים - האם יישבר או שמא יתגבר - על אי בודד, או בהתמודדות מול תנאים בלתי אנושיים על סירה מיטלטלת ובשבי.

סיפור השרדות מרתק ומותח, התמודדות באיתני הטבע בצורתם האכזרית, גם מול בני אנוש בצורתם האכזרית. בעל פוטנציאל רב.
מעורר ציפייה. א-ב-ל יש בו מן האכזבה, אמריקאי-קיטשי, כמו נכתב במטרה להפוך לתסריט...
כן, הוא טוב. הוא מומלץ. א-ב-ל למעשה עם סיפור כזה - אפשר הו כל כך הרבה יותר. וכל כך הרבה יותר עצמה ופחות קישטיות.
יכול לסחוף גם את הנערים שבחבורה לשעות של מתח והרפקאות כתובות, בימים החמים של חופשה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•
שהיד

שהיד

דני בר

פיגוע ההתאבדות מתוכנן להתרחש בלב תל אביב. בלבה של עצרת למען השלום. המטרה - שהיד או שניים וכמה שיותר הרוגים לציונים.
בטן רכה.
בתוך מדינה מסוכסכת-מפולגת-עודה מחפשת עצמה.

ארגון טרור איסלמי. חברון-חלחול-מערה נסתרת בהרים.

הגורם האנושי מכאן והגורם האנושי מכאן.
מניעים לכאן ומניעים לכאן.
משתפים פעולה עם הוצאת הפיגוע לפועל. משתפים פעולה לסיכולו. המניעים האישיים והגורם האנושי במשחק הראשי.
אלה מול אלה מול אלה. את כולם מניע הגורם האנושי שבא מהבטן.

את עמוס מפעיל השב"כ המנוסה, המוכשר והכריזמטי שמושך בחוטי הסיכול.
את 'חליל הקסם' (מאותו הכפר) - שמסוכסך עם החיים וגוייס לשת"פ על ידי עמוס ומופעל על ידו, אולי גם כסוג של נקמה.
מופעלים נוספים שאותרו ונשלפו מתוך המניעים האישיים שלהם.
את ג'מיל (מאותו הכפר) המוכשר והאכזרי, הכריזמטי - שמסוכסך עם החיים ושמושך בחוטי הוצאת הפיגוע לפועל - החזון: שהיד.
את עדנאן - שמסוכסך עם החיים, פגוע וכועס - והצטרף אל ג'מיל במשימה במקרה שלו: נקמה.
ולא נפקד מקומן של הנשים המוסיפות מניעים. חן וחסד (על סוגיו), קולות וצבעים ואין רחמים.

שב"כ אחד שלוקח את המכלול, בניצוחו של עמוס, הזמן רץ - הפיגוע מתגלגל - משחק את המשחק בעבודת שתי וערב סביב השעון - הכול במלאכת מחשבת נקייה יותר או פחות, באמצעות שימוש במכלול הנתונים והגורם האנושי והשימוש בו - מרכיב מערך מודיעין. מידע זורם. פועל בפעילות דינמית ומתוחכמת -המטרה סיכול.

נשמע לכם בדיוני? תחשבו שוב.
פני השטח רוחשים - יום ולילה - המון ניסיונות הרבה סיכולים.
יש צלחות לאלה לעתים גם הצלחות לאלה.
משחק מלאכת מחשבת לפגיעה בבטן הרכה של אלה, גם של אלה, גם של אלה.

סיפור דינמי מאוד. מרתק. סיפור מתח טוב - לאלה שמכירים את העולם המסופר.
יכול לעשות קצת סדר אולי אף לטלטל - אצל אלה שלא מכירים את העולם המתואר - ובטוחים שיום בו מהדורות החדשות עוסקות בכלכלה ומשבר "בזק" ומחאת הנכים וחדשות חוץ - הוא יום שקט ולך תשבית הרוגע ותסביר להם שאין חיה כזו יום שקט (אז, דני בר, יפה באת להסביר להם שאין דבר כזה יום שקט, לא כאן. אולי שם כשמהדורות החדשות מתמקדות במזג האוויר [בעצם גם שם כבר לא]

ואי אפשר בלי הערה נוספת לפני סיום: למרות שמדובר בסיפור מתח-דרמה עלילתי חסרה הייתה לי אמירה אודות שתוף הפעולה של הארגון עם יחידות צה"ל אלו ואחרות בדרך, והתרומה שלהן בהשלמת המשימות.

לפני 9 שנים•
משבר

משבר

רובין קוק

איש לא אוהב להיקלע למשבר. משבר זה שובר.

כן, נכון - יש ויש. יש כח עליון ויש כח אדם.

אלה הנובעים מגורם חיצוני (כח עליון או כח טבע או כח האל או גם וגם - איש והשקפותיו) הבא ומכה ושובר לנו באחת את השגרה המבורכת או המוכרת, מערער ומטלטל בחוסר אונים - ומכאן צריך לאסוף שברים ולהתמודד וסוד גלוי הוא כי משברים לא פעם מרימים מנקודת מינוס שממנה נאספים וממריאים אל פלוס חדש וטוב, בדרך כמובן ישנו האילוץ לחוות את את הרגשות הקשים שנלווים לאותו המשבר. אולם -בניגוד מוחלט לאותם מצבי משבר שמכים לפתע ואינם בשליטה יכול האדם בכוח גאוותו העצמית. עושרו מבניית המותג שהוא (בצדק או שלא). החשיבות עצמית. חטא היוהרה - לפגוע. לשבור. להרוג. אף להקלע לשבר המשבר..

סיפור מרתק על משבר אליו נקלע בחשד לרשלנות רפואית, רופא ותיק, מפורסם מוערך ומצליח - שההצלחה הובילה אותו אל ביטחון עצמי נטול אחיזה במציאות, אל חטא היוהרה - אלה האפילו אצלו אף על שיקול הדעת הפשוט והבסיסי ביותר, על דבריי שבועת הרופא הבסיסיים ביותר - שמירת חיי אדם.

סביב מחדל רפואי חמור של רופא שהידע בידיו אולם כתוצאה מזלזול. אי קשב, חוסר רגישות ונטילת תפקיד כח הטבע או האל - כלפי חולה שנפטרה לשווא. התמודדות מול ועם תביעת רשלנות שהגיש האלמן שנותר המום וזועם. המשבר המקצועי והאישי שפוקדים את אותו הרופא, משבר אותו השיג ביושר תחת כותרת חטאי היוהרה שלו - סיפור הנוגע בדילמה מקצועית. מוסרית. חברתית. אישית. וכמה חלש יכול להיות האדם המוחלש אל מול המערכת, אל מול הגורם המקצועי - זו הצריכה להגן עליו, על חייו, להיות אנושית, קשובה - אך לעתים חוטאת בחטא היוהרה ולא מנסה אף לראות את שעומד (או במקרה זה שוכבת סובלת, כואבת וחסרת אונים למולה).

סיפור מרתק על התמודדות. על חולשה, החלשה והיחלשות.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•
ילדים מספרים על עצמם

ילדים מספרים על עצמם

חיים ולדר

להלן משימה:
שלב א: כתבו דו"ח קריאה על ספר שקראתם. שלבו בדו"ח סיפור קצר משלכם או לחילופין כתבו סיפור. סיפור שלכם אמיתי או בדוי – שלכם. אל תקפסטו מויקיפדיה, לא מדבורה עומר או גלילה רון-פדר או מאיר שלו.
תחשבו, תכננו סגננו, מה קודם מה אח"כ - תתבטאו בכתב. הפתעה: הגישו אותו בכתב יד, לא מוקלד. כן, עם כתבי היד המוזרים שלכם – אל תדאגו, אני אתמודד (פתאום אתם דואגים לי?) - בעיה שלי.
תכתבו, תתבטאו, חפשו את המילים, בנו את הסגנון. יש כמה כללים: בלי אימוג'ים גם לא כקישוט (בלי ציורי פרחים, בנות – יודע שאתן מחכות להזדמנות לתת לי פרח, ובכל זאת. כן, גם לא לבבות!). בלי סלנג. בלי שפת אינטרנט ובלי קיצורים? סבבה? 1, 2, 3, לעבודה..
היי, מה זה המבטים, רוצים דוגמא? גשו לספרייה תמצאו שם את "ילדים מספרים על עצמם" זוהי סדרה של חמישה ספרים, בחרו אחד. תקראו. תתרשמו. יודעים מה, גם אם אין לכם צורך בדוגמא, גשו לספרים "ילדים מספרים את עצמם", שם בתוך חמשת הספרים תמצאו הפתעה טובה – תחדרו אל עולם הילד והנער החרדי ותלמדו שבסופו של יום רב הדומה על השונה, ככה בפנים – מחשבות, חששות ופחדים, אבא, אמא, אחים, חברים, תשוקות, מאוויים. כן, הבגדים שונים, אולי גם מה שמעסיק, גם סגנון הדיבור ודרך הבילוי והביטוי ואולי כל החיים החברתיים, אבל ההצצה אל חייהם התמודדויות וקשיים, דילמות, מצבים פשוטים ומורכבים, סוגיות בחינוך – יהיה מסע מרתק. מבטיח. קראו עם צורך או בלי צורך ברעיונות למשימה שלעיל. ואגב, "ילדים מספרים על עצמם" יעניין ללא ספק גם את הקורא המבוגר בין אם קרוב הוא לעולם הילד והנוער בין אם לאו.
את הסיפורים בספר לא כתבו ילדים או נוער. הם נכתבו ע"י המחבר (הסופר) איש חינוך הקרוב לעולמם של אלה. והוא כותב את הילדים והנוער – מרתק ואמיתי. כן, יודעים מה? חשוב גם להורים.
מסע אנתרופולוגי? אם תרצו, לחלק מאיתנו, גם זה.

שלב ב במשימה: את הסיפור שתכתבו תראו להוריכם. זהו חלק חובה במשימה. דברו איתם עליו. על הסיפור שכתבתם הבדוי או האמיתי – דברו עליכם. על מה אתם מרגישים, מה עובר עליכם – עם ההורים. ואם אלה שהביאו אתכם לעולם תקועים מול המסכים, ואתם לא מצליחים לנתק אותם – תכריחו אותם! להביט בכם. להקשיב לכם – סיגרו להם את המסכים!! להורים. שיראו אתכם! וכל כך למה?
וואיי מה קרה לו, מה עכשיו המשימה הזאת, מאיפה צצה – לומדים כעת לבגרויות, ועזוב אותנו באמש'ך יא נודניק.. מאיפה באת עלינו עכשיו? אז ככה.. גם, בגלל זה..: ושיקראו גם ההורים:

עברו כשבועיים מימי החג שבו חלקכם (חלקכם!) לא יודעים לבלות בחברה בלי לדפוק קודם את הראש עם אלכוהול שיפתח ביניכם איזו פתיחות, וזה למה? כי אתם (חלקכם!) שקועים עמוק במסכים שלכם – ברשתות החברתיות, שם אתם כוכבים, אבל מה? אין לכם מושג איך לבלות זמן חופשי עם חברים. למה הדברים עלולים להוביל? שמעתם את סיפור הטביעה בכנרת? אז, זה אינו אלא סיפור המסגרת. שימו לה בימים האלה שאתם מתכננים את מסיבות הסיום של בווילות עם הבריכות והאלכוהול ולא יודעים לא לשתות גם לא כדי להיפתח בחברה.
הרי מי שעוסק יומיום בחינוך, כולל הורי הנוער בשנים האחרונות, לא באמת הופתע מהסיפורים הדוגמתיים שם בחג בחופי הכנרת. אולי לא היינו בחופים ולא ראינו בעיניים, אבל, אנחנו יודעים, יודעים בדיוק מה קורה שם. אנחנו יודעים מה קורה במסיבות ובמועדונים. מה קורה באיה נאפה ובקוס בחופש שבין שביעית לשמינית. הרי כתבת תחקיר מעמיקה לא תשנה את מה שאנחנו רואים בעיניים האדומות שלהם – תסתכלו להם בעיניים, צאו מהמסכים שלכם, ההורים.
ברור, ברור לא אצל כולם. לא אצל רובם. אבל זה כבר מזמן אצל חלקם דפוס וסמל סטטוס העיניים האדומות, הבירכיים הרועדות, המתח, ההסתגרות, השקט.
אז בינתיים כשהם עובדים נתרכז בנו, המבוגרים, הדוגמה שלפיה בני הנוער האלה גדלים: תשאלו תלמידי תיכון מי הם הדמויות שהכי משפיעות עליהם בקבלת ההחלטות, בתובנות, בהתנהגות - אלו ההורים. גם אנשי החינוך. בעיקר ההורים!
אז אמנם אני איש חינוך ומאמין גדול בערכי החינוך. אבל בסופו של דבר, אני יודע דבר אחד: יש לי אחריות מלאה על שלושת ילדיי הפרטיים - הם הילדים שלי, האחריות שלי ואני יודע שכדי למנוע את העיניים האדומות והמחזות הדוגמתיים מסוג זה שראינו בכנרת – הא"ב שלי - לשים להם גבולות, לראות אותם ולהקשיב להם ולשים להם גבולות.
נכון, הצבת גבולות לא מצטייר סקסי בעיני החברים. אבל זה מתחבר נכון לחשיבה ש'כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו' אז אני מאמין בהם וזוכר שכל מה שילד צריך גם מבוגר אחד שיגביל אותו. מבוגר אחד שיגיד לו מה כן מה לא ועד כאן. מבוגר שילמד אותו להבחין בין טוב לרע ולבחור את הטוב. וכן, כל ילד צריך שיאהבו אותו בעיניים ולא דרך המסכים.
הורים ומחנכים.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•
החצוף הארצישראלי

החצוף הארצישראלי

איתמר בן אב"י

פרק אחד (ידוע ומוכר) בהיסטוריה הארצישראלית - בגרסה מעניינת. במהדורה מוערת. ספר עיון.

פרקי חייו [פרקים אוטוביוגרפיים שמובאים במהדורה מוערת - בהירה ונהדרת] של בן ציון (איתמר) בן-יהודה (בן אב"י)
סיפור ציוני, די קיצוני – חייו של הילד (דובר העברית) העברי (בהגדרה ובפועל ובסבל רב) הראשון, הוא נולד ביולי 1982 בירושלים.
בנם של אביו אליעזר בן יהודה (האיש שהיה לאגדה), מחיה השפה העברית ומטורף לעניין, שאת חייו הקדיש לשפה, חידושה והטמעתה בקרב יושבי ארץ-ישראל. לוקה היה במסירות ודבקות כה קיצונית לענייין השפה - לחידושה, להנחלתה, וראשית משימה הטמעתה בבנו (וכן בדבורה, רעייתו), עת החליט כי יהיו הם דוברי השפה הראשונים.
בין הפרקים סיפורי ילדותו המבודדת של איתמר (בן ציון) מחמת החרדה לחשיפה ללשונות מדוברות בסביבה. ה'טירוף' של אביו. וקשיי ההתמודדות עד דיכאון של אמו שחרדה מצדה שבנה מאחר מאוד לדבר. שהוא גדל בודד. אפילו עצוב.
בהתבגרו אימץ לעצמו בן בציון את השם איתמר, גאה היה בילדותו המיוחדת והמחדשת. גאה היה בארץ דוברת העברית, גם בזכותו, כך הרגיש בתחילה - בזכות ילדותו הקשה והסגפנית, את אביו העריץ, גם את אמו, שמתה בילדותו.
זכה גם לאהבה עצומה, גם היא לא באה לו בקלות (כמו רוב חייו) - את לאה אבושדיד הנערה הספרדייה אהב אהבה עצומה ןמעריצה ומייסרת אך בגלל התנגדות משפחתה, נמנע מימוש האהבה, אחרי שלוש שנות חיזור עקר לא יכול היה איתמר לשאת עוד את ייסורי אהבתו המתסכלת. בשנת 1910 הוא כתב שיר התאבדות בשם "אקדחי", ובו בין היתר המילים:

מֵאָז אֲהַבְתִּיהָ וְלִבִּי כָּאוּב,
לֹא יָזוּז הָאֶקְדָּח מִמּוּלִי,
בֵּין סִפְרֵי רוּחִי,
עַל שֻׁלְחָנִי הָאָהוּב,
נוֹשֵׁם הוּא הַמָּוֶת כְּבָר לִי.
כִּי נִמְאַס לִי הַכֹּל – אֲפִלּוּ יָפָתִי,
אֲשֶׁר בָּחֲרָה כָּךְ לִחְיוֹת בִּלְעָדַי,
חכִּי נָא עוֹד רֶגַע אוֹי אַתְּ יָפָתִי,
עוֹד רֶגַע רַק וְתִבְכִּי לִבְלִי דַּי.

אך, סוף טוב, במישור הזה - בהמשך נישאו השניים וחיו באהבה גדולה.

בבגרותו – הרהר רבות איתמר, עיתונאי ועסקן ציוני שמצוקה כלכלית קשה אליה נקלע מובילה אותו, את הילד הציוני, העברי הראשון, להגר לניו יורק - האם מילא את שליחות אביו כראוי, כילד העברי הראשון, בחידוש השפה והטמעתה. והרי ארץ-ישראל רחוקה והשפה העברית – גם. וחש כי איכזב.
בהערצתו את אביו ואת מפעל חייו ובתחושת ההחמצה העצמית – תהה, האם ראוי היה לכינוי הילד העברי הראשון, האם המשיך או מילא אחר ציווי אביו בהטמעת השפה העברית. או שמא אכזב – את אביו גם את אמו שכה סבלה בילדותו, ואת עצמו.
הספר מלווה את חייו של איתמר עד ליולי 1942ו אז נפטר, בגיל 61 (התקף לב), בניו יורק - אליה היגר, שם חי, ושם סיים חייו בתחושת החמצה.
אביו נולד להמציא, לחדש עד טירוף ולהתייסר. איתמר – נולד לבית מיוחד מאוד וקשה מאוד, לא קלים היו חייו. מיוחדים ומרתקים בדרכם היו.
שיעור קטן בהיסטוריה, בציונות, בתולדות המדינה והשפה – זו התנ"כית שידעה ימים יפים של חידוש והעשרה ופריחה והתחושה בשנים האחרונות שהיא מידלדלת והופכת רזה וכחושה. ומה אליעזר בן יהודה היה אומר על תהליך ההידלדלות – לשפת אינסטנט אינטרנטית ?

ולסיום, משהו נוסף מאהבתו של איתמר בן אב"י
https://www.youtube.com/watch?v=UxYwS6zuxV4

לפני 9 שנים•
★★★★★
•

ביקורות נוספות על "המושיע"

המושיע

המושיע

יו נסבו

המוח שלי עצל ומנומנם, והעיניים, חצי עצומות, רואות את מסך האייפון במטושטש, כאילו המסך נפגם מאיזו תקלה מרהיבה. אני שוכב על מיטת השיזוף סמוך לשפת הבריכה של מלון ״אלוהא״ בלמאי, תאילנד, וכותב ביקורת על ספר שלקח לי שלושה וחצי שבועות לקרוא. ועוד יו נסבו, מיינד יו. אמנם באנגלית, אבל בכל זאת, כמעט חודש לספר.

כן, ייתכן שזה היה שאפתני במקצת לקחת שלושה ספרים לעשרים יום בתאילנד עם ארבעה ילדים. אבל הי, הייתי אופטימי. ונשארו לי עוד כמה ימים.

טוב, לפחות לא נכנסתי כל יום ל׳סימניה׳ או לפייסבוק.

לפחות.

אז אני בחופשה. בימים הראשונים כאן הרגשתי כמו פיתה קפואה ששכבה בפריזר חצי שנה ועכשיו מחממים אותה במיקרוגל על עוצמה מקסימלית. הייתי חייב להפשיר.

החיים האלה בארץ, אוף. המוח שלי היה כבר באמת טחון לגמרי. להיות דלוק כל כך הרבה זמן רצוף, זה מתיש. פה, אני לא... לא. שמעתי משהו בחצי אוזן על אולמרט. אבל למי איכפת, כשיש לך עוד הארי הולה ושייק קוקוס קפוא על השולחן הקטן שליד.

אולי יהיה לי זמן לעוד מסג׳ אחר הצהריים. להבריח את המחשבות המעטות שעוד נותרו אצלי בראש.

גם אצל הארי הולה, מסתבר, די קפוא. סוף דצמבר, חג המולד, שלג, דם, דה יוז׳ואל סטאף. עניינים. חבל שלא קראתי את cockroaches (שמתרחש בתאילנד) עכשיו, ולא לפני חודשיים שלושה. אבל ניחא. זה הארי הולה. הוא נהדר בכל מזג אוויר. וגם כאן הוא בסדר. רצח, תעלומה, קצת בלשות, קצת אקשן, קצת אהבה, קצת דיבורים, חיבוטים, הרבה חשודים, הרבה אפשרויות. לא מבריק, אבל זה בכל זאת יו נסבו והוא יודע להחזיק אותך, גם כשאתה בתאילנד בשלושים וחמש מעלות בצל עם מאה אחוז לחות. ונסבו, גם ביום בינוני הוא לא רע בכלל.

אקיצר, שיהיה לכם, אה, רגע, מה זה תיכף? פורים? פסח? שבועות? אז מה שלא יהיה, שיהיה אחלה. וכשר, וזה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
המושיע

המושיע

יו נסבו

אני מניחה שבחברות קדומות היו פחות פשעים ופושעים. לא מפני שיצר לב האדם הורע עם השנים, אלא כי היו מעט פשעים שהוגדרו ככאלה. הפיתרון היה פשוט. האכיפה היתה מהירה ובוצעה בכוחו של הקרבן. רוב העבירות נענשו בפיצוי - או משהו תמורת הגזל, או חייו של העבריין כאן ועכשיו. וזהו. פשוט מאד.

התפתחנו מאז. ספר החוקים שלנו מלא וגדוש בפשעים ועבירות קשות וקלות. יוצא שעבירות שונות נענשות באותה דרך. אנחנו כבר לא דורשים שהפושע יומת. הרבה פעמים אנחנו סתם מוציאים לו את הנשמה ומעבירים אותו שבעת מדורי גהינום בחייו. ואנחנו זקוקים לאוכפי חוק: אלה שיתפסו את הפושעים, יביאו הוכחות לאשמתם ויעבירו את הפושע לידיהם של אוכפי החוק העליונים - השופטים. כך שאנחנו מעניקים הרבה כוח לאלה שתופסים במקומנו את הפושעים, מאפשרים להם להשתמש בנשק, ומאפשרים להם טווח החלטה ושיקול דעת.
"אכיפת החוק" היא מכונה משומנת היטב, שרבים מתפרנסים ממנה. היא מחייבת שיקול דעת ורמת אתיקה גבוהה. אבל מה אם חלק מהקורבנות או חלק מהשוטרים אינם מרוצים מתוצאות המכונה הזו? חושבים שהעונשים המוטלים על עבריינים הם מגוחכים? או ההפך - חושבים שהעונשים הם קשים מדי ביחס לעבירה או ביחס לכוונה? אהה. על זה הסיפור פה.

לא צריך להציג את נסבו לקוראים. הוא וגיבורו - הארי הולה השוטר האלכוהוליסט המדוכדך תמיד מפורסמים מאד - בצדק - בקהל קוראי ספרות המתח. נסבו שומר על רמה גבוהה של מתח בכל ספריו שקראתי והגעתי למסקנה שאחת הסיבות לפופולריות הגבוהה שלו [מעבר לטוויית הסיפורים המעניינת והכתיבה הטובה] היא העובדה שהוא אינו מתנשא על קוראיו הנאמנים, ואינו עושה עליהם מניפולציות שסופרי מתח רבים נוטים לעשות.

הספר מותח, כתוב מצויין, הוסיף רבות לידיעותי בנושאי "צבא הישע" (והעלה בי תהיות בנושא מי שהקים את הארגון הזה, שחשב שדת צריכה להיות אירגון צבאי, ולהוות רשות אכיפה מטעם עצמה לעברייניה) הסיפור מורכב, עוסק בנאמנות וחברות וגם באכזריות קיצונית. נהניתי לקרוא אותו, כמו שנהניתי משאר ספריו של נסבו, שלמרות הנוסחתיות מרתקים אותי תמיד. וכמו תמיד חשבתי על אחת המדינות העשירות בתבל, בעלת ממשל כה נאור וסובלנות מובנית במנטליות של תושביה, המייצרת מוחות כה קרימינליים וסיפורים כה אכזריים. הסיפור הזה ואחרים משם היו מתאימים יותר למזרח התיכון המהביל וצמא הדם מאשר לסקנדינביה הקרירה והנאורה. לא ככה?



*

לפני 9 שנים•
★★★★★
•yaelhar
המושיע

המושיע

יו נסבו

שבוע שעבר היינו באילת.
בין טיול לטיול שמענו קצת חדשות על הסערה המתקרבת, אבל אפילו כשמטח גשם פתאומי תפס אותנו לקראת סוף מסלול והחזיר אותנו לאוטו רטובים לגמרי, לא ממש הצלחנו להתרגש מדיבורי הסערה במזג האוויר האילתי הנעים, כשהשמש טורחת מדי פעם להציץ ולשלוח לנו ד"שים חמימים מהקיץ.
בדרך חזור, כבר אי אפשר היה להתעלם, נהיגה ארוכה ארוכה בגשם סוחף שהותיר את הווישרים חסרי אונים ומתנשפים ממאמץ שוא.
אז הגענו הביתה, אל הקור הירושלמי, מזג אוויר מושלם לקרוא עלילה המתרחשת בימים הכי קרים בשנה באוסלו.
אפשר לדמיין שהקור המדובר הוא ממש אותו הקור שאצלנו, גם אם בפועל מדובר על לפחות עשרים מעלות פחות.

***

באחד הפרקים הראשונים של הספר "המושיע" שלוש דמויות שונות דופקות על שלוש דלתות שונות.
הדלתות נפתחות כולן, ושלוש הדמויות ימסרו מסרים שונים לפותחים.
חיתוך הפסקאות והמעבר מדמות לדמות מבלבל, מטריד, מעורר מחשבה.
בסיום הקריאה - חזרתי לקרוא שוב את הפרק הזה, כדי להבין מה בדיוק קרה שם.

באופן כללי, חיתוך הפסקאות, גילוי וכיסוי, חשיפת מידע באופן חלקי - הם האמנות של נסבו.
פסקה אחת תתאר אירוע, תעצור רגע לפני אירוע משמעותי, והפסקה הבאה תשלים לנו את האירוע על ידי תחקור של עד ראיה.
בזכרון שלנו - נחוש כי אנחנו יודעים בדיוק מה קרה, הסיפור הופך מקשה אחת.
כשנשוב לאירוע הזה מאוחר יותר - נגלה שמיהרנו להסיק מסקנות על סמך מה שחשבנו שצפוי לקרות ועל סמך עד הראיה - שלא בטוח שהיה מהימן.
פסקאות שיעסקו בדמות ללא ציון שמה, או במידע שמישהו מנסה להשיג - יקשרו בזכרוננו לדמות מסויימת או לפיסת מידע חסרה מסויימת. אבל אחר כך יתברר כי מדובר בכלל בדמות אחרת או במידע אחר שאושר או הוכחש זה עתה.

אם "תולעת משי" עליו כתבתי לא מזמן היה בעיני חזרה לסגנון הבלש הקלאסי - מקרה רצח יחיד, חבורת חשודים, שפע מניעים וחקירה מאומצת עד לגילוי הרוצח, הרי ש"המושיע", למרות שגיבורו הוא בלש קלאסי, זאב בודד, בעל נטיה לכיפוף חוקים - מודרני יותר.
הסיפור מדלג בין נקודות מבט שונות, גם נקודת מבטו של הרוצח ביניהן. לקורא יהיה לא מעט מידע על הרוצח לפני שזה יהיה בידיו של הבלש, אבל לא בטוח שזה יעזור לו.
המתח לא יתמקד רק בשאלת גילוי הרוצח אלא גם ברציחות נוספות, מניעים, מרדף אחר הרוצח ברחובות אוסלו הקפואים (אוי, כמה שקר שם!) ועוד גילויים שיצוצו מדי פעם ויהפכו את התמונה על פיה. ואז שוב.

אבל במוקד הסיפור עומדת האנלוגיה הברורה מאוד בין הבלש לרוצח.
מסצנות הדפיקה על הדלת והעברת מסר מצמרר בתחילת הספר ועד לסופו.
האנלוגיה הזו תיעשה במפורש על ידי יותר מדמות אחת, ותרחף בחלל האוויר של הספר כל הזמן.

איך מגשרים על הפער בין החוק ובין המוסר?
מתי לגיטימי, אם בכלל, לקחת את החוק לידיים?
איפה חוצים את הגבול ועוברים לצד האפל, והאם אפשר להיות מודעים לזה בזמן אמת? או רק כאשר מאוחר מדי?
וגם כאן - "המושיע" שונה מהבלש הקלאסי.
כשהרקול פוארו, למשל, החליט להימנע מלגלות לעולם את הרוצח ב"רצח באוריינט אקספרס" סמכנו עליו.
אחרי הכל, האיש שכל כולו תאים אפורים ואנינות טעם אינו יכול לעשות טעויות מוסריות של ממש.
אבל כשהארי הולה, השיכור, ההולך על הקצה, הרדוף, מקבל הכרעות נוגדות חוק משלו - גם הוא וגם אנחנו נשארים עם התהיה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•רויטל ק.
המושיע

המושיע

יו נסבו

חג הפסח השנה היה פורה במיוחד אצלי מבחינת קריאה. ככה זה כנראה כשלא עושים כלום ולא הולכים לשום מקום. (מומלץ מאוד) והיות והוצאת ידיעות אחרונות שלחה לי את הספר החדש של יו נסבו החלטתי לקחת סיכון ולקרוא לראשונה ספר מתח פרי עטו של הקיסר המוכתר (בידי אפרתי לפחות) של כל סופרי המתח באשר הם, האחד והיחיד, הנורווגי המסוקס, צאצאם של הויקינגים, הלוא הוא יו נסבו!!! (תופים...)

האמת, היה אחלה. האיש יודע לכתוב ספר מתח מרתק, לא בנאלי ובעל ערך מוסף. קודם כל מסתבר שחג המולד באוסלו קצת שונה מפסח בארץ, (קר, קפוא, מנוכר, בודד לעומת חם, דביק, מלא קרובי משפחה, מתיש). בתוך כל הקור והקיפאון מישהו רוצח, רחמנא ליצלן, קצין בצבא הישועה, ארגון צדקה מיסיונרי נוצרי הבנוי במתכונת צבאית. (לא ידעתי עליו הרבה וזו הייתה הזדמנות מצוינת ללמוד ולהכיר). הקצין הנ"ל הוא גם תאום, דבר שכמובן מעורר חשד לטעות בזיהוי, אך לא יו נסבו ייבחר בפיתרון הבנאלי. בינתיים מסתבר שבעיר שוהה רוצח שכיר קרואטי (הזדמנות פז לרענן את הזיכרון ולהרחיב את הידיעות לגבי מלחמת האזרחים הטראגית ביוגוסלביה לשעבר) שגיבורנו הבודד והמיוסר הארי הולה מנסה לאתר ולתפוס. בינינו אהבתי את מר הולה. אמנם הוא בלש גרוש ושיכור כמו רבים אחרים אבל הוא לא ממש טיפוס סטריאוטיפי. יש בו מעמקים, חשיבה מקורית, נכונות ללכת כנגד המפקדים והכללים ומודעות עצמית לא אופיינית (כמו כן, ממש לא מומלץ להיות הסגן שלו).

בספר מככב גם כלב מסוג מצנר שחור, נרקומנים מכל הסוגים והמינים, סיפור אהבה שנדון לכישלון, מעשה אונס מן העבר וסאב טקסט נוצרי די כבד ומשמים על ישועה, גאולה ומה שביניהם... (בכל זאת הסיפור מתרחש סביב חג במולד ונקרא "המושיע"). לסיכום, אני ממש לא מצטערת שהכרתי את יו נסבו המלך ואת הארי הולה נביאו. זה לא אומר שמעכשיו הפכתי למעריצה שרופה של ספרי מתח, עדיין זה נראה לי ז'אנר נחות (אפרתי, סלחי לי יקירתי) אבל מבדר ומתאים כמשעשע חיך בין ספרים כבדים יותר.

נב לידיעת המעריצים והמעריצות נסבו מגיע לארץ לפסטיבל הסופרים הבינלאומי בירושלים החודש לשיחה לפני הקרנת הסרט "ציידי הראשים" המבוסס על ספרו. גם הספר הזה ממש מזמין סרט ואני תוהה איך זה עדיין לא קרה. אז אולה להולה!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•שין שין
המושיע

המושיע

יו נסבו

המלך הוא קוסם של עלילה, אמן של אשליות מורכבות, רב מג בהסחת דעת, פעלולן שנזרק מגובה למעמקים בתמונה אחת, מכשף שזוכה באמונינו, אבל קושר אותנו באפסר כחמור גרם ומוביל אותנו בארץ האילוזיות עד הפיתרון המבריק.

המושיע הוא רומן מורכב שעוסק בעבודתו של חיל הישע. ואם גם אתם, כמוני, חשבתם שהחיל הוא מין ארגון וולונטרי של בתי מחסה וחלוקת בגדים משומשים, הספר הזה ישנה את דעתכם. הפעילות ההתנדבותית היא הבימה של ארגון נוצרי דתי, עשיר וחזק, החולש על רכוש רב ועל קהל מאמינים גדול. נסבו חושף את אחורי הקלעים המאובקים המסובכים והמכוערים של פוליטיקה פנים ארגונית, ושל תאוות אנושיות שהאמונה הדתית לא שמה להן רסן.

הוא פותח בשלוש עלילות מקבילות. האחת עוסקת במועמד למשרה מכובדת בצבא הישע, השנייה ברוצח שכיר שמגיע לנורווגיה כדי לתקוע כדור במצחו של מישהו, ובהארי הולה עצמו, המפקח הבלתי נלאה ובלתי אהוד של משטרת אוסלו, שמשתתף במסיבת פרידה למפקדו ביארנה מולר. אבל הולה, מוטרד ממותו של צעיר ממנת יתר, ולכן הוא משוטט בשטח המכולות של הנמל וננשך על ידי כלב שקט להפליא. אבל כלב נושך שמופיע במערכה הראשונה, יפציע במערכה השלישית וישתרבב לתוך הסיפורים האחרים וישמש כחלק מעדויות פורנזיות. ואז נקלעים הסיפורים כמו שלוש הזרועות של צמה ונקלעים הגיבורים זה על דרכו של זה והארי הולה נאלץ לנסוע ליוגוסלוויה כדי לפרק מוקשים עתיקים מימי מלחמת האזרחים ולחשוף את השקר הגדול והסודות הקבורים.

כי נסבו הוא כמו רוקמת התחרה, הסיפור מכסה ומגלה ומתחת לו רבדים רבדים של קסם ופחד.

קראתי כמובן את כל הספרים של נסבו שתורגמו לעברית. בעיני הוא הטוב ביותר (אם כי עלי עוד לכתוב על איש השלג), המהודק ביותר, המפתיע והנורא.

ואחרי שקשרתי את כל הכתרים לראשו של נסבו, נשאלת השאלה, האם הארי הולה הוא הגיבור הבלשי האהוב עלי ביותר?

ובכן לא. הארי הוא איש של קצוות, של קיצוניות, חיספוס, מרה שחורה, תהומות של ייאוש ורקב. הולה הוא האיש שקשה להכניע, אבל למרות איכויותיו ונאמנותו, קשה לי גם לאהוב אותו. האם זה קשור באופן כלשהו למזג הנורווגי? למזג האוויר הנורווגי? לתרבות העצורה, אבל בוערת, ליצרים הלוהטים כשהשלג יורד? אינני יודעת. אני בטוחה שאם אצטרך לשים את נפשי בכפו של הארי, אעשה זאת בביטחון מלא. אבל אם הוא ירצה להתיידד, אהיה עסוקה מדי.

ברור שכל זה אינו רלוונטי כשמדובר בדמות ספרותית, אבל מבחינתי הארי הולה הוא יו נסבו ויו נסבו הוא הארי הולה. ואם תרצו לדעת איך נראה הארי, התבוננו בתמונתו של נסבו על הכריכה האחורית ותדעו.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אפרתי
המושיע

המושיע

יו נסבו

שוב סתיו שמתחלף בחורף. שוב חג המולד מחכה בפינה.
שוב מעלות הקור הצונחות באוסלו - ששכחו איך נראית נקודת האפס על מד-הטמפרטורה. נורבגיה, you know. שוב אור היום הבוהק נעלם וישוב איפשהו בין הפשרה לפריחה, ובינתיים ערפל אפלולי-אפרורי מכסה על הפיורד, האגם, היערות והכיכרות..
זה הזמן, אלו הימים בהם יו נסבו מפציע שוב.
גם הפעם הוא לא מאכזב עם עלילה מצוינת שנמשכת לאורך עשרה ימים ושכולה פאזל עשוי חתיכות קטנות ומורכבות. עם רודפים ונרדף שלא ברור מי מתוחכם, זריז ומנוסה יותר ובמקרה הזה גם לא בטוח מי יהיה החביב על הקורא והמועדף עליו. במקרה שלי, נשארתי (כמובן) בצד של הארי הולה הנצחי, גם הפעם הוא במיטבו. ועם אוסלו הבורגנית והעשירה של מעלה שלא מצליחה הפעם, למרות שכבות השלג והכפור ולמרות החשיכה, לכסות ולהסתיר את אוסלו של מטה.

את בחירת הציור שעל הכריכה אהבתי ותהיתי - הזאב הבודד המדמם המצוייר על הכריכה - למי התכוון המכוון - בניגוד למחשבה הראשונית - יש כמה אפשרויות.. מעניין..

זהו "המושיע" הטוב (מאוד).

לפני 10 שנים•
★★★★★
•
המושיע

המושיע

יו נסבו

נתי, אני יודע שכדאי לקרוא את הפנטום, אבל בינתיים :-).
אתם יודעים שבנורווגיה השוטרים לא ממש נושאים נשק? הם יכולים לבחור לשאת נשק או לא לשאת... אז כשמגיע רוצח שכיר משהו דלוקס, כזה שהקייטנה שלו בגיל 9 הייתה להשמיד טנקים T55 כחלק מהמחתרת במלחמת האזרחים של יוגוסלביה, אפשר שהוא גדול על המשטרה בנוורבגיה. כשמגיע כזה רוצח שכיר, נחוש, וקטלני, בלתי נראה כמעט, זה כמו שהגיע הדינגו לאוסטרליה שלמעט זאב כיס לא הכירה טורף על. הוא יכול היה להיות כבר חזרה בבית ואז לא היה לנו את הספר "המושיע" אבל בנורווגיה כמו בנורווגיה יש את מזג האוויר. ובגלל מזג האוויר טיסה נדחית, ולאותו רוצח יש הזדמנות להבין שעשה טעות... אבל הוא נחוש וקטלני ובלתי נראה כמעט זוכרים? ופתאום יש לנו סיפור, עוד אחד בסידרת המפקח הארי הולה, שבינתיים מתחלף לו המפקד, וכלבי האלכוהול, ועוד כלבים לא מניחים לו ונוגסים בנפשו. נהניתי קראתי בשקיקה. יו נסבו כתב את הרוצח השכיר שלו כל כך טוב, שכבר רציתי שיצליח ויעוף משם. מאז דקסטר לא הזדהיתי עם רוצח.
כל הכבוד לנסבו, הוא לא מאכזב גם כשהוא עושה more of the same.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
המושיע

המושיע

יו נסבו

אני מחכה לשבת, ממתינה ליום הזו כמעט בסגידה, סוף סוף, יכולה לנתק את עצמי מהיקום, בלי הודעות קוליות, בלי וואטאפ מעצבן, פשוט שקט...
אז ניצלתי את היום הזה ויצאתי עם בני הקטן לפארק שעשועים מצוידת בצידנית עם אוכל ושתיה לשעתיים הקרובות, מוצאת לעצמי פינה שקטה, כשעין ימין פוזלת תמיד לכיוון הנדנדה...
אם מישהו היה אומר לי שדווקא בספסל הזה אני אתקל בפטיפון מהלך (במקרה הזה מתיישב) הייתי רצה אצה למלא לוטו בפעם הראשונה בחיי....
מה יש לאנשים שרואים אנשים אחרים מחזיקים ספר ביד ומתעורר בהם החשק העז לפתוח במונולוג ארוך ומתיש למרות שלא קראו את הספר בחייהם? מה? ועוד לחוות עליו דעה כה משונה?
"המושיע? יואווו איזה ספר זוועה" היא אומרת
"קראת אותו ? " אני שואלת
"נראה לך, מה אני משוגעת" היא עוד עונה לי...
אה, אוקיי הבנתי, אני המשוגעת...וטוב שכך.... למה טוב? כי וואוו באמת! איזה ספר!
אז כמובן שאת הביקורת הזו אני חייבת לאפרתי, ולאוקי, ולעוד כמה שכתבו לי "רוצי לקרוא"... (מחילה ממי ששכחתי ולא הזכרתי)...
והיי, לא טעיתן...ספר שקראתי בנשימה עצורה...הארי הולה, אומנם היו לו קטעים בהם רציתי להיכנס לתוך הספר ולנער אותו קצת...אבל שתיתי כוס מים וזה עבר לי...
תחילת הספר באונס נערה בת 14, במחנה של צבא הישע...לאורך כל הספר יש מין תעתוע באשר לזהותה ולמי שאנס אותה.
אם חשבתי שבכך מדובר אז טעיתי, הרצח הראשון של נרקומן מביא את הארי הולה למסור את הודעת פטירתו להוריו, על פניו רצח פשוט, ...אך לא במקרה של הארי הולה, הארי הולך ומסתבך בחקירה מסועפת...של בכיר בצבא הישע, ארגון חזק, המסייע לנזקקים ולחסרי בית, ומחזיק בידיו נכסי נדל"ן רבים.
ואם כל זה לא מספיק, אז גם מפקדו ביראנה מולר מוחלף, והארי צריך להסתגל לתנאי עבודה חדשים...ובנוסף במהלך החקירה הארי מכיר לראשונה את ההבדלים בין מחילה לישועה.. שלהם כמובן ישנה משמעות גדולה בסיפור.
כל כך הרבה דמויות, כל כך הרבה מקומות, ובכל זאת העלילה קולחת, מסקרנת...
הרגשתי כמו בפאזל שצריך לחבר פיסה פיסה כדי לקבל את התמונה השלמה, היו פעמים שחזרתי אחורה בסיפור כדי לקשר בין הדמויות ובכל זאת זו הייתה הנאה צרופה לסיים להרכיב את הפאזל הזה שנקרא המושיע...
מה עוד נותר להוסיף, רבים וטובים ממני שיבחו היללו וכתבו ביקורות מצוינות לספר הנפלא הזה
ממליצה בחום, ורצה אצה לי להתחיל את איש השלג....

לפני 10 שנים•
★★★★★
•רחלי (live)
המושיע

המושיע

יו נסבו

צריך להיות סופר מוכשר כדי לגרום לקורא להזדהות עם רוצח שכיר שאמור להיות "הרע" בסיפור... ואכן יו נסבו הוא סופר מוכשר, אלא שאליה וקוץ בה.
זהו הספר השישי של יו נסבו בסדרת הארי הולה שקראתי ונדמה לי שעליתי על ה"נוסחה" לפיה כתובים ספרי הסדרה, נוסחה שבעטיה ידעתי כבר במחצית הספר את סופו.

כדי לדעת מראש את הפתרון בספר מתח טוב צריך לענות על שלוש שאלות: "מי", "מדוע" ו"איך".
התשובה לשאלה "מדוע" (המניע) נמצאת אצל יו נסבו כבר בפרולוג (כך גם בספר שאני קורא כרגע "איש השלג") ולאחר קריאת כמה ספרים בסדרה אפשר לדעת גם "מי" (הרוצח) כבר במחצית השנייה של הספר (בהסתמך על עיקרון "הפוך על הפוך" החביב על נסבו) כך שנשאר בד"כ ה"איך" (זה בוצע) שגורם לקורא לזרום עם הארי הולה בעלילה ותהפוכותיה עד הסוף.
במקביל לחקירת הרציחות מתוארים גם חייו של הארי הולה - ההתמודדות שלו עם בעיית השתייה, רכבת ההרים הרומנטית שלו עם רקל, היחסים עם עמיתיו ושאר הדמויות הקבועות, הקשיים שמערימים מנגנוני המשטרה, המשפט והפוליטיקה על החקירה ושאר הצרות שפוקדות את הארי הולה. בניגוד לעלילת המתח, שמתחילה ונגמרת בספר הזה, כדי להבין מה קורה בחייו של הארי הולה יש צורך להכיר את הרקע מהספרים הקודמים בסדרה.

לדעתי יו נסבו הוא הטוב בסופרי המתח הפעילים כיום וגם אם "המושיע" הוא מעט ירידה ברמה ביחס לטרילוגיית אוסלו (אדום החזה, נמסיס, כוכב השטן) הוא עדיין מותחן מעולה... בטח ביחס להצפות ממפעלי הדפוס תוצרת ארה"ב הנושאים שמות כגון לי צ'יילד, פטרסון, באלדאצ'י או לינווד ברקלי (-;

לפני 9 שנים•
★★★★★
•רונדו