אחרי רצף של ספרים היסטוריים מאכזבים, כל אחד מסיבותיו, בחרתי בספר מז'אנר שלא יצא לי לקרוא עד היום.
אוטוביוגרפיות לרוב מרתיעות אותי, אבל צריך לומר לזכותן שמטבע הדברים, הן לרוב לא לוקות בליקויים שרומנים היסטוריים נוטים ללקות בהם כמו: אנכרוניזם, דמויות לא תואמות לתקופה, דמויות וסיפורים דמיוניים שמתערבבים עם המציאות ומקשים על הקורא להבין מה חלק מהסיפור ההיסטורי ומה פרי הדמיון.
כמובן, לאוטוביוגרפיות

כמה טוב לטייל בספר ורחובות שלמים קופצים ממנו.
אולי בקצרה, זהו יומנו הערוך של <mark>איתמר בן אב"י</mark>, בנו של מחיה השפה העברית,או "הילד העברי הראשון".
כדאי לקרוא את הספר מכמה סיבות טובות:
א. התקופה חייה ותוססת , בה באמת נפגשים ב"רחובות ובתים" של העיר כמו פינס (יחיאל מיכל), פרישמן ( דוד), המומר פיינגולד שתרם להתיישבות בארץ מזמנו וכספו ועוד ועוד.
יופיו של המפגש הוא בזה שאם איתמר קיצר , ההערות בתחתית הדף

פרק אחד (ידוע ומוכר) בהיסטוריה הארצישראלית - בגרסה מעניינת. במהדורה מוערת. ספר עיון.

פרקי חייו [פרקים אוטוביוגרפיים שמובאים במהדורה מוערת - בהירה ונהדרת] של בן ציון (<mark>איתמר</mark>) בן-יהודה (בן אב"י)
סיפור ציוני, די קיצוני – חייו של הילד (דובר העברית) העברי (בהגדרה ובפועל ובסבל רב) הראשון, הוא נולד ביולי 1982 בירושלים.
בנם של אביו אליעזר בן יהודה (האיש שהיה לאגדה), מחיה השפה העברית ומטורף לעניין, שאת

מהדורה מחודשת לאוטוביוגרפיה של <mark>איתמר בן אב"י</mark> בנו של מחייה השפה העברית אליעזר בן-יהודה.
הכתיבה העברית של ראשית המאה ה-20 בהחלט יפה ומאתגרת.
הכתיבה קולחת אם כי לעיתים חוזרת על עצמה ומשעממת.

הרבה קטעי היסטוריה ורכילות מעניינים מהתקופה. למשל פגישות שערך המחבר עם המלך פייסל ועם ז'בוטינסקי מרתקים.
המחבר סוקר לעומק את יחסיו עם אביו ושאר בני המשפחה ומתאר את יחסם של אלא עם הסביבה ועם שאר דמויות מפתח

מאז ומתמיד היתה בי אהבה אמיתית לשפה העברית וכותביה.
אהבתי מאוד את הדיונים בשיעורי ספרות, התברכתי במורה מיוחד שהיה רחוק מלשעמם ונתן פרשנות מרתקת ליצירתם של ביאליק ושופמן.
מלווה במחוות ידיים מוגזמות וקול דרמטי העביר שיעורים בלתי נשכחים שעד היום חקוקים בי.
עם השנים זנחתי את העבריים.
גיליתי עולמות חדשים, נישאתי לאדם הולנדי והתחלתי להתעניין בשפתו העשירה.
ספגתי לתוכי את התרבות וצליל השפה, למדתי שהמ

ספר קסום. היסטוריה של הישוב היהודי בתחילת המאה העשרים מפי מי שחווה אותה באופן יוצא מן הכלל כ"ילד העברי הראשון" - מי שמינקות הוכרח לדבר רק עברית ולא הורשה לצאת לחצר ו/או לרחוב פן יספוג שפה אחרת (היום זה היה נחשב להתעללות הורית). השפה העשירה (לא מעט פעמים כמעט והייתי זקוק לתרגום מעברית ארכאית לעברית עכשווית).
מרתק לקרוא על דמויות שהן רובן ככולן רחובות (סוקולוב, אוסישקין, נורדאו, בן יהודה ועוד) ועל