הסיבה שיש קוראים שאוהבים את מורקמי היא בדיוק הסיבה לכאלה שלא אוהבים אותו בכלל:
על מורקמי
אנחנו כאנשים רגילים לרוץ, להגיע מהר לפואנטה, להגיע ליעד ,לעיתים אין לנו סבלנות לעבור דרך בכדי להגיע .וגם אין לנו סבלנות לחכות להסברים מייגעים ומיותרים. מורקמי פשוט מבקש שנעצור רגע, נקשיב לעולם, לסובב. בעיקר נקשיב לעצמנו ונסמוך על האינטואיציות שלנו בלי הוראות הפעלה ולכן הוא גם מביא לקורא בעיות סבוכות שלא תמיד הוא יספק תשובה מהירה או פיתרון בזק, הוא רוצה לגרור את הקורא לחשיבה פעילה ולא מסכים להאכיל את הקורא בכפית.
יש סוג של אינטימיות שמורקמי יוצר בינו ובין הקורא. הוא מכניס את הקורא לביתו, זה כמו לשמוע את המחשבות כשהם רצים לנו במוח (כמובן לא את כולם זה מרתק) . נניח העובדה שהוא לא עובד, נשאר בבית, תולה כביסה או מכבס או מכין סלט וארוחת ערב לבת זוגתו כשהיא מגיעה בערב מהעבודה ומוזג לה יין ..והשתיקה כשאוכלים או על מה מדברים ,ואיך הוא היה רוצה לעשות אתה אהבה. הוא פשוט פורט כל מחשבה להרבה הרבה מחשבות קטנות בדרך. תמיד שם את האווירה הנכונה במקום הנכון לאותו משפט. כך הרגשתי. כמובן יש אנשים שהעניין מייגע אותם..
הספרים של מורקמי שקראתי עד כה כולל זה מתארים פעולות בנאליות יום יומיות שאנשים מין השורה עושים באופן מכני בלי לתת עליהם את הדעת. כמו קניות בסופר ,ללכת לבנק. .לשבת בבית קפה. אך היופי בסיפורים שלו היא הבנאליות "הלכאורה" משעממת ורגילה מול תופעות ביזריות הזויות שמפרות את כל האיזון שהוא ניסה לייצור קודם לכן.. כמו: בכל פעם שהציפור המוזרה משמיעה קולה קריק.. קריק..משהו לא טוב אמור להתרחש...או לב פועם של הציפור שדופק באותם פעימות לב של ילד ששומע ומבין זאת...חתול שנעלם וכל הספר הוא משמש סימבוליות למשהו שהשתבש וצריך להחזירו למקומו.
על העלילה
הספר הוא על אוקאדה וקומיקו. זוג שבעצם מאוד מבודד מהעולם. יש אהבה שמתבטאת בעיקר בשקט ובתמיכה שהם אחד בשביל השני. אין ניצוצות באוויר או מעשים קיצונים שמתארים את אהבתם. השיגרה שהם בנו והמחוות הקטנות אחד כלפי השני שם האהבה שלהם נמצאת.
דברים מתחילים להסתבך כשהחתול נעלם, כשאוקדה מקבל לפתע שיחה ארוטית עם תאורי סקס משמימים.. כשקומיקו פתאום לא חוזרת מהעבודה הביתה.
מכאן הסיפור מסתבך עם מדע בדיוני גובל בדמיון מפותח של הקורא ושל מורקמי...הסיפור כשאני חושבת עליו הזוי לגמרי עד כדי כך שאני פשוט אשאיר לקוראים לקרוא ולהחליט.
תובנות מתוך הספר
560 דפים שבהם מורקמי כותב על הזרימה בחיים, אם החיים לא זורמים או תקועים ,לחפש את המקום, השנה ,הדקה או האירוע בחיים שהזרימה נתקעה ואז לשחרר.
"אין כאן שאלה של טוב או רע יותר. מה שחשוב הוא לא להתנגד לזרימה. אתה עולה כשאתה אמור לעלות ויורד כשאתה אמור לרדת. כשאתה אמור לעלות, מצא את המגדל הגבוה מכולם וטפס לראשו. כשאתה אמור לרדת מצא את הבאר העמוקה ביותר ורד עד תחתיתה. כשאין זרימה הישאר במקומך. אם תתנגד לזרימה הכל יתייבש.".
כמובן אהבתי את הספר וגם את כל התאורים על "מרובע הזהב "מנצ'וריה סין יפן ורוסיה.. ממליצה בחום..
שנה נפלאה מלאת ביקורות וספרים טובים

















