הספר הזה אינו ספר מתח, למרות שהסופר ידוע כסופר מתח מצויין, המשקיע בדמויותיו וגם בתעלומות שהוא מתאר. הספר הזה הוא מסמך אנתרופולוגי המנסה לעמוד על על החיים, השקפת העולם, סוגי הבילוי מה נחשב לתענוגות ועוד כהנה הנהוגים בקרב המעמד האמיד עד עשיר בפלורידה. הסיפור הוא על ילדה בת 8 שהוריה מביאים אותה לפסיכיאטר ילדים לטיפול, כי היא "אוהבת מדי" היא נוטה לפלרטט, ללטף, לחבק, להתמזמז עם גברים מבוגרים, אורחים בבית הוריה. פרט לזה אין שום בעיה: הילדה יפהפיה, תלמידה טובה, חברותית עם ילדים, נבונה ומאוזנת.
הסיפור עוסק במספר דמויות - כמה מבוגרים, כמה ילדים וגם התרפיסט. למעשה תאור החיים הוא הגיבור העיקרי בספר הזה. אנשים בעלי ממון, מבלים במסיבות אינסופיות, שותים כמויות בלתי נתפסות של אלכוהול, מעשנים סמים קלים וקלים פחות, מכורים למין ופנטזיות ובזמן שנשאר מהעיסוקים העיקריים, ככה על הדרך, מגדלים ילדים.
הספר כתוב מצויין, קריא ומרתק אבל היה לי קשה מאד לקרוא אותו. שורה עליו אווירה חסרת שמחה, ציניות ואכזריות שולטות בסיפור והחלשים נגרסים. הקושי לקרוא את זה היה כי התרשמתי מהאותנטיות של התאורים והרגשתי שהתאורים אינם בדיוניים - אנשים מסויימים אכן חיו ככה, ואנשים אחרים שאפו לחיות ככה. הילדים והתנהגותם, ואף דמויות המשנה, משכנעים.
סנדרס כתב המון ספרי מתח, ואת אלה שקראתי (מזמן) אהבתי. הספר הזה יצא לאור ב 1982 והוא אינו אנכרוניסטי כלל. והעובדה הזו הקשתה עלי עוד יותר את הקריאה בו. הסופר טוען שאפשר להתמכר לכל דבר, לא רק לאלכוהול וסמים, גם לבילויים, למין ולפנטזיות. וכשמתמכרים מגדלים ילדים - הם מעבירים את תמונת העולם שלהם לדור הבא. הספר מומלץ למי שמוכן לקרוא על נושא קשה, וחשוב ומייאש. ולא, זה לא קורה רק באמריקה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
