גולת הכותרת של "הפילוסוף" הפורטוגזי, פרננדו פסואה. כבר בפתח דבריי על הספר המיוחד הזה שנקרא "האי-נחת" אני מבקש לומר לכם שאפשר לכתוב מסה שלמה רק באשר לשם "אי-נחת" אם זה נכון לפרננדו פסואה הכותב בעצמו או שמא לקוראים שלו. הספר הזה הוא פשוט מדהים, ולדעתי אם יש מביניכם כאלה האוהבים לקחת ספרים מסויימים ולהפוך משפטים מהם לכל מיני צדדים הספר הזה הוא במיוחד עבורכם.
כשקראתי את הספר הזה הייתי חייב לקרוא אותו בקצב איטי, כי עלו לי כל מיני שאלות לגביו. במיוחד כשגילתי לאט לאט שהוא שונה מכולם, מכל המשתמע מכך. יאמר לזכותו שאם תתמידו לקרוא את הספר הזה וגם לכם יעלו כל מיני שאלות אתם תשימו לב שעד שתגיעו לסוף שלו הוא יפתור לכם (כמעט) את כל השאלות.
אני רוצה לחזור למשפט שאיתו פתחתי. אני מתאר לעצמי שרבים מכם תמהים לגבי ההגדרה הזו שלי, אבל יחד עם זאת אני בטוח שאלו שנמנים מבין קוראיו הרציניים, ואומר שקראו את כתיבתו המגוונת לא יתנגדו לה. לפסואה פנים רבות ושמות רבים, אבל לכולם מכנה משותף גדול "חקר החיים" - אז למה למעשה שלא נקרא לו פילוסוף?
אחת השאלות שנשארו פתוחות בעיניי ונראה לי שמוטב להשאיר כך את הרוב נסתר על הנגלה אם כל העניין לא נובע חלילה מאיזו מחלה (מי שלא שמע על מחלת הסכיזופרניה?) ובסך הכל הוא חי בתקופה שעוד לא ממש ידעו עליה או שפסואה היה באמת יוצר כה שונה מכל המשתמע מכך.
הוא יכל להביע את עצמו בדרכי מחשבה רבות, ולדעתי לא שמדובר בשמות ספרותיים כמו שמקובל בעולם הספרות. אם נכתבה איזו ביוגרפיה עליו יהיה מעניין לקרוא אותה ולדעת למשל כשהיו מראיינים אותו באיזה כובע הוא העדיף להעניק את הראיון? לדעתי מבין כל היוצרים שהמציא ואני מקווה שהוא חי איתם בשלום, פסואה היה מעל כולם ואפשר אחרי הכל למצוא בספר הזה את התמצית. אז תקראו אותו, רק אל תשתגעו כלכך.

















