#
<mark>מאיה קסלר</mark> הפכה בחלקו הראשון של הספר את התפקידים המסורתיים. לאישה היא נתנה את תפקיד "הגבר" – מחזרת באופן אקטיבי אחרי מי שהכירה לפני 5 דקות, מצהירה על שאיפתה לסקס באופן דחוף. מתעלמת באופן (לא) אלגנטי מטבואים חברתיים. לגבר היא נתנה את תפקיד "האישה" – הוא פאסיבי, יחסית, לא יקיים יחסי מין עם מישהי במפגש הראשון, אבל כן ישתין לידה... כשקראתי על הספר שמתי לב שהמון נשים התלהבו מהתיאור הראשוני של הדמות ה

וואו איזו פתיחה של ספר. אדמה אותה לחור שחור ששואב אותך פנימה מבלי יכולת להתנגד. רק שהחור הוא לא שחור. הוא צבעוני, בוהק, מלא נצנצים ומרקמים. ואני, מנסה לכל אורך הדרך להושיט את ידיי קדימה כדי לגעת.

לא זוכרת את הפעם האחרונה שחשבתי על ספר כל כך הרבה במהלך היום, פתאום סתם ככה, בלי קשר לכלום. מוצאת את עצמי ממש מחכה לרגע הזה לפני שאלך לישון ואקרא עוד עמוד ועוד עמוד ועוד אחד.

נועה, בחורה בשנות ה30

זה אחד הקייצים המטורפים שהיו לי. שלוש חופשות ברחבי הארץ (שתיים עם א' ואחת עם חברה) בזו אחר זו, גיחה לכמה ימים בלונדון (עם האהוב כמובן), רביצות רבות בים (השיזוף התקלף, השתזף מחדש ושוב התקלף), ובתוך כל זה מעבר דירה. כן עוד אחת. בעל הבית של א' מכר את הדירה ולא הסתפקנו לעכל את הבשורה (אנחנו מאוד אוהבים את הבית הזה ): ) וכבר מצאנו משהו בקרבת מקום. ושוב הטקס המוכר של אריזת הספרים וכל הבלגן הנלווה. החיים

זה ההיילייט של היום שלי.
אני כל כך שמחה לכתוב את הביקורת הזאת עכשיו.
א-ה-ב-ת-י את זה.
אני כל כך שמחה שאהבתי את זה, כי משהו בלקרוא את הספר הזה הרגיש קצת כמו הימור.

לפני שאני אתחיל את הביקורת, אני כנראה אצטרך להזהיר שהביקורת הזאת כנראה תיכתב בשפה גסה.
אז אם מי שקורא את זה הינו אדם שנרתע מגסות, אני מציעה לו לדלג על הביקורת הזאת.
אה, וכמובן שגם על הספר, שכן הגסות שלי רק משקפת את הגסות שבספר.

זיונים זה לא הכל

שם ספרו האייקוני של דן בן אמוץ, שנכתב כשנואש מכתיבת ספרות נעלה, מה שגרם לו לכתוב את עצמו בשפתו, ולספר סיפורים בדויים עם גרעין של אמת, שחלקם הגדול עוסק בזיונים.

בניגוד לספרו של בן אמוץ, ספר הביכורים של <mark>מאיה קסלר</mark>, רוזנפלד, לא בוטה בשמו. בהפוך על הפוך, הוא מזכיר שם של רופא שיניים יוקרתי, או שם רשת למוצרי בית המונית ונטולת אופי. תוסיפו לזה את כריכת הספר המרהיבה והמסקרנת, העשוי

אני עוצר בעמוד 120, ל"ספירת מלאי" - מה היה לנו עד כה:
שלושה תיאורים מפורטים (אולי יותר - הפסקתי לספור) של יחסי מין בין נעמה לטדי (משגלים בלשון עבר, זיונים בעברית דהיום), וביניהם גרויים שאינם באים על סיפוקם. ובין המעשים גם מחשבות: מחשבותיה "המעמיקות" של נעמה על זיוני העבר, וחלומות על אלה שיהיו בעתיד. השורש: "ז.ו/י.נ" מופיע על כל נטיותיו הן כשם עצם והן כפועל.
בין התיאורים הללו שיחות דלות ב-ס.מ.ס

אתחיל בזה שהרבה זמן לא קראתי רומן רומנטי אירוטי טוב ויותר מזה , לא קראתי סיפור אהבה אירוטי אובססיבי מעניין ,מורכב , שנון , בעל עלילה מוטרפת מלאת תשוקה של אהבה וכזה הוא בדיוק רוזנפלד ספרה הראשון של <mark>מאיה קסלר</mark> אשר בעיניי הוא פורנוגרפיה מרתקת משובחת במיטבה משהו שהוא שונה ממה שקראתי עד היום .
נועה רווקה תל אביבית בת 36 במאית טלויזיה המתאהבת באהבה חסרת תקנה ובאובססיביות מפחידה בטדי רוזנפלד פרוד ואב

כשקראתי את "רוזנפלד" של <mark>מאיה קסלר</mark> , קרה לי דבר מוזר. למשך יומיים הייתי נועה סימון גיבורת הספר, וזה למרות שאין הרבה משותף בייני לבינה – לא בגיל, לא במצב משפחתי, לא באופי , לא בהרגלי צריכת הסמים, ולא בטעם בגברים. קסלר מצליחה למחוק כמעט לגמרי את המרחק בין הקורא לגיבורת סיפרה, להכניס את הקורא לתוך הראש של נועה - בחורה ישראלית לא טיפוסית בעליל. בגיל 36, נועה הרווקה, סטודנטית לשעבר לקולנוע שסרט ביכורים

התלבטתי לא מעט ביני לבין עצמי אם לכתוב את דבריי אלה כתגובה באחת מחוות הדעת לספר או כחוות דעת בפני עצמה ולבסוף הכרעתי באפשרות השניה, והרי היא לפניכם:

אני מוכרח להודות שהספר מתחיל נחמד, כאילו הדמות הראשית היא בת דמותה של הסופרת, הרי שתיהן עוסקות בעשיית סרטים. למרות הגסויות שלו המשכתי לקרוא אותו עד שאיבדתי את כל הסבלנות שלי (ובחיי שגיליתי סבלנות), בעיניי זה לא ספר להעביר איתו את הזמן, כי הוא פשוט