רק אני ואנוכי נורמלי מכולם
למצוא דרך לתאר את הרגש שלך, באמצעות מילים, בציור או במוסיקה, תוך שימוש באחד החושים - זהו הישג גדול.
אני משתמש בכלים של אחרים ומפרש אותם כך שיתאימו לי, אפילו אם כוונתם המקורית שונה. למצוא כלי כזה, מבחינתי - זהו הישג גדול.
במבוכת הרגשות כתב צווייג. ואני מאמץ. הרגש נע בין שמחה גדולה ומלנכוליות. התהום נחצית ללא ההסבר. והשינויים מהירים.
הסבר עדיין לא מצאתי. אבל ויזואליזציה יש לי. את הטריגר יצר מאמר בעיתון.
את זה פגשתי במקרה בפראג.
http://www.vangoghgallery.com/catalog/image/0719/Green-Wheat-Field-with-Cypress.jpg
הוא עשה לי כלכך טוב שחזרתי פעמיים נוספות להתבונן בו. משהו יש בו. תחושה של אהבת העולם. כמה טוב לקום בבוקר.
זה, לעומת זאת, גר בניו-יורק.
http://www.vangoghgallery.com/catalog/image/0612/Starry-Night.jpg
הוא יפה-יפה, אך מלנכולי. יוצר תחושה מהפנטת של חלום. אבל האם החלום "טוב"? משהו אפל מסתתר מאחורי הברוש. המאורות מסתתרים מאחורי עננים ואולי אפילו סערה בפתח. הוא הופך לי את הבטן.
הטוב והרע, השמח והעצוב, הברוש, התאורה, סן-רמי. ואן-גוך. שגעון. פרובאנס. שניהם צוירו באותו יוני 1889 באותו המקום.
ביוני הקרוב אני שם.