אני אוהבת בעלי חיים, בפרט כלבים. יש משהו באופי ובהתנהגות של כלבים שבאופן מבורך אינו דומה לבני אדם (כן, גם הכלבלבים המפונפנים הלבושים בבגדים מגוחכים...) ומצד שני הם אוהבים ללא תנאי, נאמנים וחכמים בדרכם, שמי שאוהב אותם אינו יכול שלא להתמוגג.
אחד הגיבורים הראשיים בספר הזה הוא כלב גולדן יפהפה (שני הגיבורים האחרים הם גבר ידוע צער ואשה עם סיפור חיים מופרע). הוא עוסק בדילמה מוסרית שהיתה, אולי, כמעט בדיונית בשנה בה נכתב (1987) והיום היא כבר עובדה קיימת ולא חביבה: אם אפשר היה לשנות בעלי חיים ולשחק קצת בגנים שלהם - היינו יכולים לקבל "פועלים שחורים" שיעבדו בשבילנו, שילחמו בשבילנו וימותו במקומנו. האם מותר? נכון שאנחנו נזר הבריאה אבל האם מותר לנו גם להפוך לאלוהים?
הספר הוא ספר מתח מהאינטליגנטיים והמותחים שקראתי: הוא בונה סיפור אמין ומרתק, בלי להזניח את דמויותיו, וקשה להפסיק לקרוא אותו. מה שמרתק בסיפור הוא התייחסותו של קונץ לצדדים החיוביים של בני האדם. יחד עם דמויות רצחניות, אינטרסים אנוכיים ושירותי ביטחון שרירותיים, הוא מתאר גם בני אדם שהם פשוט...בני אדם. ומרשים ביותר שהוא מוצא בליבו חמלה כלפי משהו המייצג את הרוע הטהור, ובכך מבהיר ש(כמעט) אף פעם אין רק שחור ולבן.
אהבתי מאד את הספר אליו הגעתי בעקבות הביקורות של גלית, איתי וסבטלנה (תודה!) ואני חושבת שהאוהבים ספרי מתח, המתעניינים בדילמות שלהן אין אף פעם תשובה נחרצת, (וכמובן אוהבי הכלבים) יאהבו אותו גם הם.















