הספר הזה מבוסס על אנקדוטה היסטורית: פיל שניתן כמתנת נישואים ע"י ז'ואַוּ השלישי מלך פורטוגל במאה ה - 16, ואשתו האוסטרית קטרינה, לבן הדוד הארכידוכס מקסימיליאן - לימים הקיסר. הפיל - שנולד בהודו - עבר במסע רגלי מליסבון לאוסטריה. הסיפור שהוא זוטי זוטים, מתמלא חיים על ידי סאראמאגו, המשלים, ממלא ונותן חיים לדמויותיו.
למרות שהסיפור הוא על המאה ה - 16 בפורטוגל הדי נידחת - אין הסופר מתיימר לספר סיפור היסטורי. הוא מתאר את מסעו של הפיל בעיקר דרך עיני בני האדם שנתקלו בו או שמעו עליו, ואינו מתנצל על דמיונו הפורה. בסיפור הזה משתתפים נוהג הפילים - שבא מהודו עם השקפה פילוסופית לגבי דת ואלוהים - מהבית היו לו המון אלים, הוא לא מתנגד לעוד אחד...הוא הקול הציני. ספקי השירותים - סבלים, חיילים, כומר המבקש אמונה בלעדית ונסים, שני מלכים ושתי מלכות. המסע מאפשר לסאראמאגו להשמיע תובנות - לרוב ציניות, על טבע האדם, אצילות - שלאו דווקא ניתנה לאלה שנולדו לה, וגם הישרדות.
מה עוד? אהבתי מאד את אהבת בעלי החיים (ואהבת החיים) שהשתקפה היטב בסיפור. אהבתי גם את הדמיון - לעתים הפרוע - ואת חוש ההומור הנפלא של הסופר. אהבתי פחות את שיטת הפיסוק המוזרה, שאינה משתמשת במרכאות או סוגריים, משתמשת מעט מדי בנקודה ופסיק, ומאמצת את הקורא ללא סיבה הגיונית.
הפיל מת באוסטריה שנתיים אחרי מסעו, לא ידוע ממה (כדברי הסופר: "בעלי חיים מתים ללא ידה של אחות על מצחם"...) הסופר - שהקדיש את הספר לאשתו "שלא נתנה לי למות" הלך לעולמו 3 שנים אחרי כתיבת הספר. ככה זה.
*


















