כמה פעמים אמרת לעצמך - מספיק עם החיים האלה, נמאס לי מרוץ העכברים הזה, אני רוצה לחיות חיים פשוטים, כמו שחיו פעם, בלי כל הרעש והרכישות של החיים המודרניים? כמה פעמים ראית בדמיונך איזה "בית קטן בערבה" ואמרת שם, שם בדיוק אני רוצה לחיות? על הפנטזיה הזו כתבה סופי קינסלה - שהיא בעצם עיתונאית כלכלית בשם מדליין וויקהם - את הספר הזה.
הספר כתוב היטב וקולח, משתמש בהומור אמיתי לא מאולץ, ומציב מול הקורא(ת) שני הפכים: סמנתה סוויטינג, עורכת דין מצטיינת, במרוץ להשגת שותפות במשרד עורכי דין הכי יוקרתי, זמינה תמיד לעבודה, מגיעה הביתה בשעות מאוחרות ולא יודעת להפעיל את התנור שלה. הצד השני של המטבע - שכדי להגיע אליו היה על סמנתה סוויטינג לעשות טעות פטאלית שעלתה ללקוח שלה בסכום עתק, היא מוצאת את טעם החיים בחיים פשוטים - בבישול ואפייה, בניקוי ובסופי שבוע חופשיים מעבודה ופנויים לאהבה.
הסופרת יודעת לספר סיפור ויודעת לכתוב. הנקודה שלה ברורה לקורא מהרגע שהוא מתחיל לקרוא את הסיפור ואומר לעצמו "עוד, עוד! תני לי עוד מהסם הזה!". כי מה שקינסלה עושה הוא פופוליזם: היא מקצינה את האומללות בה הגיבורה מקבלת תמורת עבדות כסף והוקרה אך מוותרת על חיים. היא מדגימה מה קורה לבנות של אמהות קרייריסטיות (הן מוזנחות) ולמשפחות של נשים קרייריסטיות (הן הרוסות) ולעומת זאת כמה אהבה ושייכות תקבל אשה שמוכנה לחזור לערכים הישנים ולהיות עקרת בית שאופה לחם.
הספר חמוד. כתבו עליו פה שהוא ספר לנשים, אבל נראה לי שחלק לא מבוטל מהגברים יסכימו עם מסריו. אבל כשקראתי אותו חשבתי - באמת היית רוצה לחיות בבית קטן בערבה? אני כמעט בטוחה שאחרי שבוע הייתי מוותרת על הגינון והלחם הביתי וחוזרת לחיים הקשים. אבל אולי אני טועה, מי יודע.
*


















