אני אוהבת - ומגדלת - כלבים (וגם חתולים, אבל זה כבר סיפור אחר). קניתי את הספר במחשבה שהוא יחדש לי משהו לגבי גידול כלבים. הוא אכן חידש קצת - הלביש כללים ידועים במילים, הדגיש את הראוי להדגיש וליווה את דבריו בדוגמאות מאלפות.
אבל מה שתפש את תשומת לבי בספר הזה, היה הסיפור של המחבר (קשה לקרוא לו "סופר" כי כתיבת ספרים אינה תמצית קיומו, והם רק ליווי למה שהוא רוצה באמת). מילאן הגיע לארצות הברית כמסתנן בן 17 שגנב את הגבול, עם 100 דולאר בכיס וללא שפה. הוא נולד - או גדל - בחווה נידחת במקסיקו, שסבו היה בה אריס וחוכר, ללא חשמל או מים זורמים, והמשפחה השלימה הכנסה (מעטה עד אפסית) מגידול תרנגולות וחקלאות ביתית זעירה. הוא מציין - ואני מאמינה לו - שכילד לא חש את עצמו "עני" או "מקופח" בעיקר כי כל מי שהוא הכיר חי בתנאים דומים. הרגשת העוני והקיפוח שהיא יחסית, הגיעה כשעבר לעיר, ויכול היה להשוות את חייו לחיים של אחרים, ורצה גם.
שיחק מזלו של מילאן שהגיע לקליפורניה כשבאמתחתו ידע שהסתבר כנדרש שם: הבנתו בכלבים שצמחה עם חייו בחווה וצפייה בכלבים שם (בשום פנים לא חיות מחמד: חברה צריכה להיות קצת מעל עוני כדי לטפח חיות מחמד - או לאמץ ילדים של אחרים) הוא הוכיח שיש לו גישה לכלבים וסלל את דרכו - על ידי מילוי הצורך של העשירים, שיש להם כלבים ואין להם מושג עליהם - למעמד של מומחה ויועץ, שהביא עמו גם רווחה כלכלית וגם - שיא השיאים בתרבות שלנו - כוכבות טלויזיה, כולל תוכנית משלו.
הספר הזה מבהיר איך בנויה החברה האנושית: החזקים משתלטים על מה שהם יכולים. כל האחרים - משתדלים לשרוד ככל יכולתם, ולהרגיש "לא עניים" עד כמה שהם יכולים. אבל חלק מהצעירים מתקוממים ורוצים גם הם את זכויות היתר והרווחה שיש לאחרים. אם הם מוכשרים כמו מילאן ויש להם מה למכור - מה טוב. ואם לא - הם יקחו בכוח. והם רבים מבעלי זכויות היתר. יש לא מעט דוגמאות עכשיויות לתהליך הזה. ואנחנו - מהעמים בעלי הזכויות בתרבות המערבית השבעה - יושבים על הר געש ומשכנעים את עצמנו שהוא לא יתפרץ...תמימים שכמונו.

















