על העטיפה האחורית כתוב שזה הספר השלישי של פטריק וויט שיוצא בהוצאת ספרייה לעם. מה שלא כתוב, וכנראה לא הייתי קונה את הספר אם הייתי יודעת, שזה הספר הראשון שהוא פרסם ומאוחר יותר הוא לא אהב אותו. עד יום מותו וויט סרב להדפיס אותו מחדש. לגבי השאלה איך הספר, התשובה היא, ככה ככה, עזבתי באמצע. בעצם הוא צדק וויט. פה הוא עוד לא מגובש. לפעמים מרגישים צרימות חורקות, כמו העברת מהלכים בלי קלאץ' במקומות שהוא עובר לכתוב זרם תודעה. יש לו ספרים אחרים שהם נהדרים, גדילי עלים ויורדי המרכב הם השניים שקראתי ואהבתי מאד. חבל על הקוראים שזה הפגש הראשון שלהם עם וויט כי קרוב לודאי שהוא יהיה גם האחרון. העורכים מתבקשים לא לגרד את התחתית, הפיח שעולה עלול לזהם את טעם התבשיל כולו. ועוד הערה לעורכים וגם היא קשורה בתחושה של עצלות ושמץ רמייה. בתוך הטקסט השם של המקום הוא הפי ואלי, ואילו על העטיפה מופיע עמק האושר. שתי האפשרויות הן לא אידאליות, אבל לא הגיוני לא לבחור.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
