“איזה ספר מקסים, מעולה ומצחיק! אני כל כך אוהבת פנטזיה יהודית ולשמחתי הז'אנר הזה תופס תאוצה לאחרונה אם כי לא קראתי מספיק ממנו ואני מחכה לקרוא יותר. מאז טרילוגיית "הלוויתן מבבל" המצוינת של הגר ינאי ו"יצר לב האדמה" מאת שהרה בלאו לא נתקלתי בפנטזיה יהודית כל כך מוצלחת. אז מה רקמה לנו כאן הסופרת יהודית קגן? מצד אחד, עולם שדי מגוון, אמין להפליא ומבוסס היטב על תחקיר ועל המקורות. עם מגוון כזה גדול של שדים מוצלחים, ליליות ושאר מריעין בישין הערפדים האירופאיים נראים פתאום משעממים וחיוורים.

מצד שני, גיבורה אובססיבית ומצחיקה להפליא, אופיר בת השירות שנחושה להציל את העולם בצדקנות שלא הייתה מביישת את קפטן אמריקה ובאומץ ונחישות שלא היו מביישים את וונדר וומן. והיא עושה את כול זה תוך כדי הטפות מוסר אינסופיות, שמירת נגיעה, ושליחת שאלות רב אינסופיות לרב שלה שיש לו כנראה סבלנות של צדיק. הסייד קיק שלה הוא דניאל יפה התואר ותכול העיניים, בעל השם, האקדח, הזיפים והשריטות. אמנם הוא שייך לשושלת בעלי שם ידועה וחשובה מצפת אך הוא לא בדיוק בעסקי אלוהים, הוא מסתובב עם שקית של ניירות גלגול וחומר שאינו בדיוק טבק ולעיתים נראה שקשה לו יותר להתמודד עם אופיר מאשר עם אשמדאי. גם דמויות המשנה, כגון השד התלמיד החכם, מרים החכמה כותבת קערות ההשבעה ובעלה השד המסור, הורמיז נסיך השדים הבדלן והאידיאליסט, עירית מלכת סדום ועוד כהנה וכהנה, הם מקוריים להפליא, בעלי אופי, אישיות, רצונות וחלומות משלהם. ובצירוף מקרים מופלא, בדיוק לפני שבוע ביקרתי בספרייה הלאומית וראיתי במו עיניי כמה מקערות ההשבעה העתיקות שמשחקות תפקיד כה חשוב בעלילה! קערות אלו נכתבו בארמית, שפת השדים שגם היא משחקת תפקיד מרכזי בסיפור וזורמת לי הרבה יותר מלחשים בלטינית ברומנים אזוטריים נוסח דן בראון ואלף חקייניו.

בקיצור, ספר שהוא נחת רוח גדולה, ובהחלט אשמח לקרוא עוד מעלילותיהם של אופיר ודניאל ציידי השדים.”

“#
הנה כמה דברים שלא ידעתם על שדים: יש המון מהם. מהמון סוגים, גדלים ויכולת גרימת נזק. הם מחולקים לפי מעמד, בדיוק כמו בני האדם. הם אמנם מאריכי חיים, אך גם נולדים ומתים כמו בני האדם. ובמותם יושבים עליהם שבעה, כמו על יהודים מתים, רק שהשבעה של שדים אורכת 6 ימים. הנזקים שהם יכולים לגרום לבני אדם עולים ומתעצמים. מפצעים ומכאובים, שנרפאים בסוף ועד תאונות והרס. (אז תפסיקו להאשים את השר לביטחון לאומי במעשה ידיהם של השדים). הם מדברים בארמית (או במין עברית שמתחזה לארמית) הם אוהבים לנהל משא ומתן ואי אפשר להפריד אותם מבני האדם, אם כי אפשר לקבוע כללים, לכתוב אותם במגילות מכושפות ולאפשר לאנשים ולשדים לחיות זה לצד זה, עד שמישהו מחליט שהוא מתחיל מלחמה בתקווה שתהרוס את הצד השני. [כמו שאנחנו יודעים בעולמנו האמיתי, יש מרחק עצום בין שאיפות האגו לביצוען. הריסת האוייב לרוב אינה דומה לחזון, עם או בלי לחשים וכישופים וחיל אוויר]

זה ספר שגרם לי הנאה רבה בקריאתו, למרות שפקפקתי בסיכוי. כי מה לי ולסיפור פנטזיה(!) ישראלית(!) [מי שניסה, כמוני את "תחנה מרכזית" של תדהר והתאכזב, יבין ללבי...]. מה לי ולבת שירות לאומי דתייה, שגדלה מוגנת בבועה ובטוחה שהיא מכירה את העולם ויש בידה מזור לתחלואיו. היא יכולה להציל את העולם (כי "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם שלם") ובסיפור הזה היא מצילה כמה נפשות מישראל ומשנה את מסלול העניינים באופן מעורר השראה. בספרות הפנטזיה זה יכול לעבוד. הספר כתוב היטב, הסיפור מאוזן, לפעמים מותח, לפעמים מעניין. הוא אמין כשמדובר בדמויות בלי תיאורים חיצוניים שלהם, למעט מה שהם לובשים: היא סנדלי שורש(!) וחצאית ג'ינס והוא חולצת סוף מסלול גזורה ומכנסי ג'ינס. אם תהיתם – הם לא יתחלפו בביגוד. לא יקרה.

זה ספרה הראשון בעברית של יהודית קגן. שכתבה לפניו סיפורים ואף קטפה פרסים ומועמדויות לפרס. היא כותבת יפה אם כי כשהיא נתקלת בבעייה בסיפור שלה – היא מדלגת מעליה באלגנטיות, או מחטטת בכיסים ומחפשת איזו סיכת ביטחון או אולר שנשכח שם. קראתי פה כמה ביקורות שהיללו את הספר, וגרמו לי להשיגו במבצע ב'עברית'. אני מודה לקודמי שכיוונו אותי לספר ומצטרפת לדעתם. זה אולי לא הארי פוטר אבל יש בו גיבורה שטרם פגשתם כמוה, סיפורי שדים שמבוססים על המיתולוגיה היהודית וגם שפה מתה, שמחכה לאיזה בן-יהודה שיקים אותה לתחייה.”

“לכל השדים, מה קראתי הרגע?





ובנימה קצת פחות דרמטית, ובתשובה לשאלה: ספר שהיה יכול לכתוב ריק ריירדן, אם הוא היה נולד בתור אישה יהודייה דתיה בישראל.
הקונספט של הספר מזכיר את הקונספט של הספרים שלו: דמות ראשית עם כוחות של עולם אחר אבל חיה בעולם הרגיל ולא מודעת לגמרי לרמת הכוחות שיש לה, היא נחשפת לעולם אחר שמתקיים לו במקביל לעולם האנושי, היא מצליחה להסתבך ואז מנסה להציל את העולם.
רק שבספר הזה, מדובר בבחורה בשם אופיר, ההסתבכות היא גניבת חותם שלמה מהספרייה הלאומית שלטענתה נעשה במטרה לבטל את היכולת שלה לראות שדים אבל בעקבות אירוע הגניבה היא דווקא רואה עוד יותר שדים והם גם רוצים את החותם לא פחות ממנה, העולם האנושי מושפע לרעה מכל הסיבוך הזה ואופיר צריכה להחזיר את המצב לקדמותו. בדרך היא פוגשת בדניאל, שביניהם מתפתחת מערכת יחסים של ליגלוג-שנאה-ואולי קצת אהבה, שמשגיח עליה שלא תעשה יותר מדי שטויות בדרך אבל איכשהו מוצא את עצמו נגרר לשטויות שלה יחד איתה.

ספר כיפי, קליל, מרענן ושונה בנוף הישראלי ולכן הוא גם בעל ריח שמזכיר ריח של חו"ל, אף על פי שהוא עוסק בדת היהודית ובמיתולוגיה השדית שלה. אהבתי לקרוא על עולם השדים המאופיין בצורה יפה בספר ומעורר דמיון.
הספר גם העניק לי ערך מוסף, ובגלל שהשפה הארמית העתיקה תופסת חלק נכבד בספר, ואף הספר מכיל משפטים בארמית, קראתי בויקיפדיה על השפה הזו, והופתעתי עד כמה מילים שאנחנו משתמשים בהן גם עכשיו, שאולות מהשפה הארמית: משכנתא, גושפנקא, ידע, דחליל, זבן, אילן (עץ), גלימה, בדיעבד, דווקא, גלידה, לעילא ולעילא ועוד. כך, למשל, אם 2 אנשים משוחחים ביניהם ואחד מהם אומר: "דווקא לאילן הזבן יש גלידה לעילא ועילא" אז יכול להיות שהוא בכלל לא דובר עברית אלא ארמית... אפילו מהשפה הערבית שאלו מארמית, כמו למשל המשפט "כול מן הון". בקיצור, ידע זה כוח ואני ממליץ על הספר הזה בכל בכוח!”

“היי, המון זמן לא כתבתי כאן.
מצאתי את כתיבת הסקירות פוגעות במקצת בהנאת הקריאה, יצא שהתעסקתי במהלך הקריאה בשאלות כמו "מה אני חושבת על הספר, האם הוא ראוי לסקירה, מה אגיד עליו.." אז הפסקתי לכתוב ביקורות, וחזרתי סתם להנות מקריאה, אל דאגה לא הפסקתי לקרוא ובטח לא חדלתי מלקרוא ביקורות – ועל כך תודות רבות לכם ולכן על ההשקעה, בזכותכם הוספתי ספרים נהדרים לרשימה, ספרים שלא הייתי מגיעה אליהם בשיטוט בחנויות ספרים.

אז למה ה"חרשתא" (מארמית- מכשפה) גרמה לי לכתוב עליה?

בקצרה – אופיר היא בת שירות צדקנית וטהורה ששואפת להיות אולטרה צדקת, העניין הזה שהיא רואה שדים פוגע לה בתוכניות והיא יוצאת למסע "להציל את העולם" כפי שהיא רואה את זה. לצורך כך היא, חס וחלילה, לא גונבת מגילה בשם "חותם שלמה" אלא שואלת אותה, באישור הרב כמובן, עד שמשימתה תסתיים ואז תשיבה למקומה הטבעי במרתפי הספרייה הלאומית.
בדרך פוגשת את כל השמות הגדולים של עולם השדים מהמיתולוגיה היהודית, קופצת מירושלים ופאתי ירושלים, צפת, חיפה לאתרי ארכאולוגיה וערים נבטיות למיניהן. וכן יש שם איזה חייל משוחרר בלונדיני וממש לא דתי ברקע.

זוהי פנטזיה אורבנית בה הסופרת יצרה, לטעמי, עולם מעולה ואמין מאד על גבול ה"אמת או בדיה", הסיפור כמעט יכל לכתוב את עצמו, הרי יש לנו מיתולוגיה יהודית מרשימה ועתירה בשדים, מכשפים, סיפורים עתיקים, מסורות מאגיות, טקסים והכל בד"ץ! ובכל זאת, נוצר כאן סיפור קולח שחיבר את כל הסלט חצילים בטעם כבד קצוץ הזה ביחד. למרות העיסוק בשדים, הסיפור אינו קודר, ובהחלט יכול לעמוד גם בקטגוריית "נוער בוגר".

מכל השדים והרוחות, חיבבתי במיוחד את הורמיז, בן אשמדאי ולילית, ובכן אחד ממיליון בערך, שהוא הרע המוחלט, האויב המושבע, אבל עם אג'נדה מעוררת מחשבה אבל בשביל שלא נאהב אותו אז הוא עושה דברים ממש פויה לבני האנוש, אז אני לא יכולה לחבב אותו אבל אני קצת מסכימה איתו והוא גם כזה מענטש כזה.

אופיר טיפוס בלתי נסבל שבאמצע הספר לרגע חיבבתי אותה, זה לא החזיק מים והיא נשארה אופיר.
נקודות שהייתי רוצה לציין – ההרפתקה מעולה, הסיבה ליציאה להרפתקה מאולצת וסתמית, ושום תירוץ שניסו לתת לי במהלך הספר לא שכנע אותי שזו הייתה הרפתקה נחוצה.

מומלץ לכל פנטזיונר, לכל ישראלי שמאס בספרים ישראלים מסוג "הכל רגיש, אני מורכב, יש פה מעט עלילה והרבה מפכי נפש", ממש לא רק לדתיים (אנוכי חילונית עם נפש יהודית הומיה) לנוער בוגר, לסקרנים וחובבי שדים.”