#
הנה כמה דברים שלא ידעתם על שדים: יש המון מהם. מהמון סוגים, גדלים ויכולת גרימת נזק. הם מחולקים לפי מעמד, בדיוק כמו בני האדם. הם אמנם מאריכי חיים, אך גם נולדים ומתים כמו בני האדם. ובמותם יושבים עליהם שבעה, כמו על יהודים מתים, רק שהשבעה של שדים אורכת 6 ימים. הנזקים שהם יכולים לגרום לבני אדם עולים ומתעצמים. מפצעים ומכאובים, שנרפאים בסוף ועד תאונות והרס. (אז תפסיקו להאשים את השר לביטחון לאומי במעשה

איזה ספר מקסים, מעולה ומצחיק! אני כל כך אוהבת פנטזיה יהודית ולשמחתי הז'אנר הזה תופס תאוצה לאחרונה אם כי לא קראתי מספיק ממנו ואני מחכה לקרוא יותר. מאז טרילוגיית "הלוויתן מבבל" המצוינת של הגר ינאי ו"יצר לב האדמה" מאת שהרה בלאו לא נתקלתי בפנטזיה יהודית כל כך מוצלחת. אז מה רקמה לנו כאן הסופרת <mark>יהודית קגן</mark>? מצד אחד, עולם שדי מגוון, אמין להפליא ומבוסס היטב על תחקיר ועל המקורות. עם מגוון כזה גדול של שדים מ

לספר הפנטזיה הישראלי "חרשתא" שכתבה <mark>יהודית קגן</mark> (הוצאת שתים, 2024), הגעתי במקרה ואיזה מזל שהגעתי. עלילת הספר היא משהו בין הסדרה "באפי ציידת הערפדים", "סֵפֶר הָאַגָּדָה" שערכו חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי ומהדורת חדשות ישראלית, והכל כתוב בכישרון רב, באופן מותח ומרתק. בעולם שבראה קגן הכל הוא כמו שהוא כעת בנוסף לעניין אחד, ישנם שדים וכישופים, כפי שהם מופיעים במסורת היהודית. מי ידע למשל שבירת השד

בתור נערה דתיה, עם חצאית ארוכה ומשניות כיס בתיק, היה לי כיף נורא לקרוא ספר שבו הגיבורה היא בת שירות דוסית שיוצאת למסע מכושף משלה. <mark>יהודית קגן</mark> מחייה את עולם השדים התלמודי על אדמת ארץ ישראל של ימינו והתוצאה מופלאה. הקוראים מגלים על עולם נסתר, עתיק וגם חדש שנמצא ממש מולינו. עולם שבו יש שדים בירידות לים המלח וארמית היא שפת קסמים. השדים קוראים יונה וולך ומי שנלחמים בהם הם גולנצ'יקים ובנות שירות.
אהבתי

לכל השדים, מה קראתי הרגע?





ובנימה קצת פחות דרמטית, ובתשובה לשאלה: ספר שהיה יכול לכתוב ריק ריירדן, אם הוא היה נולד בתור אישה יהודייה דתיה בישראל.
הקונספט של הספר מזכיר את הקונספט של הספרים שלו: דמות ראשית עם כוחות של עולם אחר אבל חיה בעולם הרגיל ולא מודעת לגמרי לרמת הכוחות שיש לה, היא נחשפת לעולם אחר שמתקיים לו במקביל לעולם האנושי, היא מצליחה להסתבך ואז מנסה להציל את העולם.
רק שבספר ה

היי, המון זמן לא כתבתי כאן.
מצאתי את כתיבת הסקירות פוגעות במקצת בהנאת הקריאה, יצא שהתעסקתי במהלך הקריאה בשאלות כמו "מה אני חושבת על הספר, האם הוא ראוי לסקירה, מה אגיד עליו.." אז הפסקתי לכתוב ביקורות, וחזרתי סתם להנות מקריאה, אל דאגה לא הפסקתי לקרוא ובטח לא חדלתי מלקרוא ביקורות – ועל כך תודות רבות לכם ולכן על ההשקעה, בזכותכם הוספתי ספרים נהדרים לרשימה, ספרים שלא הייתי מגיעה אליהם בשיטוט בחנויות ספ

פנטזיה <mark>יהודית</mark> היא ז'אנר שמאביק אי שם בירכתי מוחנו יחד עם חנוכיית הכסף של סבא ותפילת נעילה. והנה <mark>יהודית</mark> (כמה סימבולי) מוציאה את השדים מארון הקודש, מחברת לשמות שכולנו שמענו פעם אישיות שמתכתבת כל כך יפה עם הנרטיבים היהודים עליהם.

עולם השדים עשוי נהדר- איזורי השליטה, כוחותיהם, אפילו הפוליטיקה, כולם נסמכו על מחקר מעמיק במדרש ומתובלים בהומור ודמיון. הדמויות הראשיות וסיפורי הרקע שלהן מרתקים והופכים את

קראתי את חרשתא של <mark>יהודית</mark> כגן. קראתי ונהניתי, מהשטף העלילתי, מהאינטליגנציה ומן המבט האירוני המשועשע. קלילות מחוייכת היא מצרך נדיר בז'אנר הספרות הספקולטיבית. הסוגה הזו בדרך כלל מייגעת. יש בה בה לעיתים מן האיננטיליות של בחור בן 30 שעדיין משחק מבוכים ודרקונים בשיא הרצינות. גם המקום הפנטסטי הקורא לכאורה לשחרור הדמיון מסתיים פעמים רבות בקונבנציות משמימות מראש. עוד מכשף, עוד פייה, עוד מעשה קסם...
ה

קונספט מקורי בטירוף, ביצוע חלש...
כל כך רציתי לאהוב את הספר הזה ולהיבלע בתוכו, אך הכתיבה והסיפור עצמו פשוט לוקים בחסר. העולם יכול להיות מגניב והרעיון של פנטזיה <mark>יהודית</mark> הוא חדשני ומקורי, ובאמת יש הרבה שניתן לכתוב סביבו - אך לא הייתה שם ההעמקה שאני הייתי רוצה לראות בסיפור כזה.
הדמויות הראשיות היו שטחיות לי מאוד, עם מערכת יחסית צפויה מצד אחד ולא אמינה מצד שני. לא הרגשתי שה"למה" של אופיר (הדמות הראשי