יותר מכל, אני אוהבת פנטזיה. קסמים, מכשפות, ארצות משונות ועוד.
עולמות שלמים שאני רוצה לצלול לתוכם ולהישאר לנצח.

"ילדי דם ועצם" זה אחד מהספרים האלה, פנטזיה, עושר, מציאות
זיילי זוכרת את הרסו את עמה, השפילו אותם, רצחו את יקיריהם.
לפי הכריכה הספר אולי יכול להישמע לכם כמו רעיון מוכר וידוע שכולנו כבר שמענו בעבר, פשוטת עם, מסע הירואי, נסיך וכו'
אבל יש בספר הזה כל כך הרבה יותר מזה!!
הוא מראה שוני

אומרים לא לשפוט ספר לפי כריכתו, אבל את הספר הזה בהחלט שפטתי לפי הכריכה, כי בואו נהיה כנים, אנחנו בני אדם ואנחנו שופטים לפי מראה. רושם ראשוני הוא חשוב ויכול לעצב את האופן שאנחנו חושבים. כריכות יפות יימשכו את עיניים שלי, פרחים צבעים רכים, צבעי סערה מנומנמים דרמטיים. זה מנצנץ ומבהיק כמו קרחת מאסיבית בדיוק במרכז הראש, או חריץ של אינסטלטור. קשה להוריד את העיניים.
בהקשר לספר הזה, אני רוצה לחזור בזמן ולה

זה לא סתם ספר שאתם מחזיקים בידיים או על הטאאבלט. זאת חתיכת היסטריה. הוא יצא לפני שלוש שנים בערך, כשהסופרת הייתה בת 25, וכבר הוא מופיע ברשימת 100 ספרי הפנטזיה הטובים ביותר מאז ומעולם (ever) של המגזין טיים. באתר הבית שלה הסופרת מדגמת שמלה שלבשה בערב גאלה נוצץ של המטרופוליטן ומוכרת סויטשירטים עם הלוגו שלה. בסופו של הספר מופיעה רשימת התודות המצחיקה ביותר שפגשתי. אין סופרלטיב אחד שלא נשפך על כל מי שחלף

אוקיי.
לא ראיתי פה הרבה ביקורת על הספר הזה וחבל כי הוא ממש טוב.
אז הנה לכם עוד ביקורת מוזרה מבית היוצר של קריסטל האצ'ר (מי יודע מאיזה ספר זה?)תיהנו
תקציר:
הם הרגו את אמא שלי
הם לקחו את המאגיה שלנו
הם ניסו לקבור אותנו
עכשיו, נקום ונתמרד (וואו איזה דרמטי)
זיילי זוכרת איך אדמת ממלכת אורישה רחשה מרוב מאגיה. המאג'ים שלטו באש, בגלים (דרך דרמטית יותר להגיד מים והסוגריים האלה היו מיותרים) ובחלומות

ילדי דם ועצם זהו ספר שלצערי משקף את הגזענות שיש כיום לאנשים שבאו מאפריקה ואתיופיה. זהו ספר שאפשר להגדירו בתור שואה לקההי העור.