באחת מסקירותיי על ספר מתח כלשהו, מורי המליץ לי בתגובה לקרוא את הספר הזה, כשהוא כותב שאם אני רוצה לקרוא ספר מתח מצוין, אז זה הספר בשבילי (זה, ו'האישה בלבן', שגם אליו כמובן אגיע בהמשך).
מורי צדק באומרו שזה ספר בשבילי. אבל הוא טעה באומרו שזה ספר מתח מצוין. כי זה לא ספר מתח. הוא אומנם מתחיל ברצח ונגמר ברצח, והוא מאוד מותח, אבל להגיד על הספר הזה שזה ספר מתח, זה כמו להגיד שהארי פוטר זה ספר לילדים: הארי פוטר זה ספר לילדים, נוער, מבוגרים וקשישים - פשר הלילה זה ספר שיש בו מתח ומסתורין, רומנטיקה ותשוקה, דרמה, טרגדיה, תככים ומזימות, נקמה, קצב של רכבת הרים של רגשות, וכל זה בתיבול של אנגליה הויקטוריאנית והמעמדית שרוח התקופה דבקה בספר היטב. ואיזה דמויות, אח, איזו חיות יש בהן, כאילו הן הרבה יותר מדף ודיו! פבוס דונט, הנבל, ששנאתי בכל ליבי. ואדוארד, דמות הגיבור, שליבי יצא אליו. מופת, פשוט מופת...
יש לי כל כך הרבה דברים נוספים שאני יכול לכתוב על יצירת המופת הזו שלא הרבה נראו כמוהה, לא פחות, אבל הדבר כרוך בסיכון שהאתר יקרוס מרוב מלל ולא תיחשפו כלל לסקירתי ולהמלצתי הנרגשת, וגם במצב שבו הדבר לא יתרחש, אזי עלול לקרות מצב אחר שבו יקח לכם שנים רבות מאוד לקרוא את המלל המשתפך והחפרני הזה עד סופו, בזמן שבו יכולתם להספיק כבר להשיג אותו, לסיים לקרוא את כל 700 עמודיו, ולכתוב עליו ביקורת בעצמכם כדי שעוד ועוד אנשים יקראו אותו. כי הוא שווה כל רגע. אז רוצו, לקרוא, עכשיו!
***את הסקירה אני מקדיש לשני אנשים: למורי, שבזכות המלצתו נחשפתי אליו והחלטתי לקרוא (אני מאוד מצפה לקראת הקריאה ב'האישה בלבן' אם הוא הוזכר אצלך באותה נשימה עם הספר המופלא הזה), ולסקאוט שהשיגה לי אותו בספריה שלה, תודה! אל תשכחי לקרוא אותו גם כמובן...


















