כשהתכוונתי להעניק לספר הזה 5 כוכבים, עצרתי לרגע וחשבתי לעצמי: אולי לא מתאים לדרג ספר כזה, כאילו היה ספר מתח והרפתקאות מן המניין, מן מוצר בידורי שנהנים מקריאתו ומתפעלים מכמה שהוא מוצלח? אמנם אם מישהו שלא שמע מעולם על השבעה באוקטובר, והיה ניגש לקרוא את הספר הזה, וודאי היה חושב שזה ספר מתח ברמה גבוהה, על אדם שנחטף ועובר ייסורים עד הסוף הטוב הלא הוא הרגע של השחרור. אבל בגלל שכולנו שמענו על השבעה באוקט

בתחילתו של ספר שקראתי לא מזמן כתוב המשפט, משובץ בניקוד תנכי:
"זכור את שבעה באוקטובר 2023, לא תשכח".
על משקל זכור את שעשה לך עמלק.
ובתקופה האחרונה נראה שבאמת שכחנו קצת.
שכחנו מה עברנו לפני כמעט שנתיים, ונראה ששבנו לדרכים הישנות.
ואלי פה כדי להזכיר.
שלב אחרי שלב מתאר לנו <mark>אלי שרעבי</mark> את דרך הייסורים, מהיום שבו התהפכו השמיים ועד השחרור המיוחל.
בהרגשה שלי בתחילה הוא מנסה להפוך את המצב לנסבל, כי א

לא הייתי שורד בשבי בעזה, אני גם לא חושב שהייתי רוצה לשרוד, הכאב הפיזי והנפשי היה מכריע אותי, והייתי מגיע למסקנה שיש חיים כה נוראים שלא שווה לסבול למענם. אבל לא כולם בנויים כמוני.

<mark>אלי שרעבי</mark>, שורד אוקטובר, מגולל את סיפור השבי שלו, החל מהחטיפה והפרידה ממשפחתו, עבור בימים הראשונים בעזה וכלה בכמעט חמש מאות ימים מתחת לאדמה עד השחרור. הוא חושף בפנינו את הדינמיקה המורכבת עם השובים, כמו גם עם אחיו לשבי,

זה לא ספר שאפשר לחוות עליו דעה מלומדת, זוהי עדות אישית של שורד שבי, אבל מעבר לפרטים היבשים, איזו דירה, כמה אוכל, איך נראית שרשרת המתכת ועוד, עולה אישיותו של שרעבי ומתגלים קווי החוסן שעזרו לו לשרוד את תקופת הנצח בגהינום.
משני הטעמים הללו המספר הזה חשוב בעיניי ונגע בי, בישר<mark>אלי</mark>ת, באחת שגרה ליד הגבול, וכאמא לחיילים.
גם מצד הפרטים, לדעת מה רוע ואכזריות יש באוייב שעושה הכול כדי שירחמו עליו, ולצערינו ז

הספר נפתח בהקדשה קורעת לב לזכרם של ליאן – אשתו של <mark>אלי</mark>, נויה ויהל – בנותיו, ויוסי – אחיו. עוד לפני שמתחילים לקרוא, כבר ברור שהסיפור הזה נושא עליו משקל שאי אפשר לתאר.
בשעה 06:29 בבוקר חג שמחת תורה, 7 באוקטובר 2023, האפליקציה של ליאן צפצפה: צבע אדום.
מאותו רגע, המציאות התהפכה – ואת ההמשך כולנו מכירים.
"חטוף" הוא מסע של 491 ימים מתחת לאדמה, בתוך המנהרות של החמאס. זהו תיעוד אישי, חשוף וכואב, שנכתב בבה

"חמישה מחבלים נכנסים אל הממ"ד בנשקים שלופים. אנחנו בפיג'מות, הם במדים, רובי קלאצ'ניקוב ומסכות פנים."- כך מתחיל סיפור האימה המטלטל של <mark>אלי שרעבי</mark> באותו יום ארור בשבעה באוקטובר 2023. דרך עיניו של אלי אנחנו חווים את ימי התסכול, הפחד והתקווה שיום אחד כל זה ייגמר והוא ישוחרר הביתה בחזרה למשפחתו.
תנאי השבי מזעזעים, נוראיים ובלתי אנושיים. אלי מפגין קור רוח ניכר ומעורר השראה. הוא שורד את השבי כמו גדול ושו

מסמך אנושי מרתק. סיפור חוויותיו של <mark>אלי שרעבי</mark> בגוף ראשון. החל מרגע החטיפה בשביעי לאוקטובר ועד שחרורו לאחר 491 יום. <mark>אלי שרעבי</mark> הוא איש מעורר השראה, בנאדם מדהים ומנהיג מלידה. מתואר בספר על איך שהוא עזר לשבויים האחרים. ולימד אותם להיות חזקים ובעצם לשרוד. הספר, לא רק שהוא מעניין מאד, הוא גם מרגש. במיוחד שמדובר בסיפור אמיתי. <mark>אלי שרעבי</mark> הוא גיבור בעיניי. הספר למרות נושאו הוא קל לקריאה וקצר יחסית. ללא ספק,

הספר כובש מהדקה הראשונה. <mark>אלי שרעבי</mark> חולק אתנו את חוויותיו בשבי החמאס בכנות וברגישות יוצאות דופן. הוא מצליח לתת לנו תחושה כאילו אנחנו היינו שם ביחד אתו. הוא לא מייפה את המציאות. היא היתה (ולצערנו עודנה) קשה ביותר. הייאוש, הרעב, הזוהמה שבה ארבעת החטופים חיים בה, ההתעללות, האכזריות של חלק מהשובים, חוסר האונים וההשפלה שהם חווים בכל רגע ורגע מתוארים בפרטי פרטים. יחד עם זאת, יש תאור של מרקם חיים משו

הספר הנמכר ביותר בשפה העיברית ולדעתי חובה לקריאה לכל ישראלי, במיוחד לצעירים לפני הגיוס לצה"ל כדי להמחיש על מה נלחמת המדינה ומה יקרה אם לא נעמוד על המשמר כמו שלא עמדנו ב- 07.10 בדרום. דווקא עכשיו כשנראה שהמלחמה הסתיימה הספר מעניק נקודת מבט שלא מועברת בתקשורת ואפילו לא בראיונות של החוזרים מהשבי, זה פשוט לא אפשרי להסביר זאת בזמן מועט. הספר מכניס אותנו לתוך עולמו של <mark>אלי שרעבי</mark>, גם אם בצורה מאוד מצומצמת