#
היתרון שהיה לספר הזה הוא, שבגלל כמה ביקורות עליו שקראתי, ציפיתי לספר גרוע ומרוח, וההפתעה שלי היתה כולה לטובתו. הוא כתוב היטב (אם כי התרגום יכול היה להשתדל יותר), קל לעקוב אחר התפתחות העניינים למרות שהוא מדלג בין זמנים, ההסברים שהקורא מקבל להתנהגות הדמויות מתקבלים על הדעת, ולמרות מופרכות מובנית אפשר לקרוא אותו ואפילו להינות. זו לא ספרות גדולה אבל זה ניסיון להחיל את נקודת ההשקפה הייחודית של <mark>אוונס</mark>

פעם קראתי ספר בשם "הילדה שנשארה לבדה", על ילדה שלא ברור בת כמה היא, שש או תשע, שנשארת לבד בעיר בדירה פריזאית בזמן שאמא שלה הלכה לחפש עבודה והתעכבה מלחזור. בינתיים הילדה הסתדרה די טוב עם עצמה ועם קצת עזרה מחברים עד שאמה חזרה והן התאחדו באושר אך לא בעושר עד עצם היום הזה. כמו תמיד באגדות.

מה זו אגדה? סיפור חלומי שממוקם מחוץ לזמן ומחוץ למקום, שובר את קירות הרציונל ופונה לרגש, ואף על פי שיש סיבוכים

קאיה היא ילדה שגדלה כל חייה ליד החוף, הביצות; היא חיה בטבע וחבריה הם בעלי החיים מאז ומתמיד.
תחילה מתואר כיצד נטשו אותה בני משפחתה בגלל האב האלים, עד שגם האב נטש, והיא הייתה רק ילדה קטנה שלא היה לה לאן ללכת. התושבים מכנים אותה ״ילדת הביצות״, כאילו היא מין מוזר של אדם שאסור להתקרב אליו.
העלילה נעה בציר הזמן קדימה ואחורה: סיפור החיים של קאיה, ופרשיית רצח כמה שנים קדימה, עד לסיום הספר שבו קווי העליל

כשקראתי את הספר חשבתי בתחילה על ג'יימס בונד בסרט "דוקטור נו". כזכור 007 עולה על החוף ופוגש יפהפייה (אורסולה אנדרס), בבדידות על החוף. במשך הקריאה חשבתי על סוד קיסמו של ספר זה, ופתאום עלה הפתרון, זוהי השאיפה הקמאית שלנו לחזור לטבע, שנמצא במגע מינימלי עם הציוויליזציה, לזכות ביתרונותיה כמו ידיעת הקריאה, לקבל פלטה של צבעים , ולבטא יכולת למידה, התבוננות ומחקר, זאת בליווי כישרון לציור.
מה בן אדם צריך

הסיפור ממוקם בביצות של קרוליינה הצפונית, מקום מוכר לכם היטב. בשביל רחוב האצ"ל בתל-אביב, אתם צריכים וייז. תודו. בביצות האלה, שתצטלמנה היטב לסדרה בטלוויזיה, מתקיים הסיפור הקלוש להפליא של קאיה, לא העיוות של שם האוטו קִיה כמו בישראל. בביצות שמה Kya, ושלה בביצות שמה קיה דניאל קלרק משום שבאופן פלאי ביותר היא עברה ממי שאינה מסוגלת לקרוא ולכתוב לאחת המחברת ספרי עיון. אמריקה היא בהחלט ארץ האפשרויות הבלתי מ

אם הדיקטטורה הייתה משתלטת על אתר 'סימניה', והיה נקבע חוק המחייב את כלל כותבי הסקירות באתר לכתוב סקירה המונה משפט אחד בלבד ולא יותר מכך, אז המשפט שהייתי בוחר והיה מתמצת בצורה טובה את ערך הספר, הוא: "אין בן אדם רע, יש בן אדם שרע לו".

לצערי, הדיקטטורה עוד לא השתלטה על האתר, מה שמאלץ אותי, אף על פי שאינני חייב, לכתוב יותר באריכות...

המשפט "אין בן אדם רע, יש בן אדם שרע לו" מתאים לגיבורת הספר, קאי

"שירת סרטי הנהר" הוא ספר שמנסה להציג עולם מורכב של דמויות ורקע תרבותי של המזרח התיכון של ארה"ב. לצערי, הוא מאוד אנמי בתכנים מעניינים באמת וכן גם בקצת אקשן. אני כמעט בטוחה שהסופרת ניסתה לכתוב ספר בסגנון סדרות הטלוויזיה האירופאיות כמו "הגשר" אבל העלילה נמשכת בקצב איטי בלי קרקע אמיתית להישען עליה אז לא מפתיע שאיבדתי את הסבלנות עם התקדמות הסיפור. <mark>אוונס</mark> ניסתה לפצות על זה (על חוסר הקרקע היציבה) בתיאורי

* הספר נקרא במסגרת אתגר TBR ובעברית: אתגר הממתינים על המדף
ותודה לך cujo על שהבאת את האתגר הזה, הסיפתח שלי היה מוצלח, מקווה שימשיך כך.

אני זוכרת את היום הזה: 18/5/20 והדיוק בתאריך זה בגלל השריטה (אחת מרבות, כן?) שלי לשמור את הקבלה בתוך הספר. נסענו לחיפה. עצרנו בקניון "אם הדרך" ושם התפצלנו. הוא הלך להביא דלק לגוף (קפה) ואני דאגתי לדלק לנשמה (ספרים, נו מה)

אין לי מושג למה הוא התייבש כמעט 6

קאיה (קתרין קלרק) היא 'ילדת ביצות' יחפה ופרועת מראה המתגוררת באזור נידח בצפון קרוליינה בסמוך לעיירה ברקלי קוב. עגה בסגנון "כנאדוני/כנגיברת" ו"מז'תומרת". שחורים עדיין מופלים במידה מסויימת.
אִמה שקצה בחיים במחיצת בעל אלים והתפרצויות זעם בשל טראומה שריסקה את רגלו ונפשו במלחמת העולם עזבה כשקאיה כבת שבע והצעירה בין כמה אחים העוזבים בזה אחר זה ולאחר מכן האב.
נותרת לבד בעוני קשה ואיכשהו לומדת לשרוד תח