בכפר קטן באוסטריה, לא רחוק מוינה, חיה לה עם אימה, בעליית גג עלובה, העלמה כריסטינה הופהלנר. כריסטינה עובדת בשירות המדינה, במשרד הדואר. למרות שבמקור היא בכלל מוינה, לאחר מלחמת העולם הראשונה, לא הצליחה למצוא לה משרה שתתאים לנערה כמותה, ולכן דרך דוד עובד מדינה, נמצא לה תקן בכפר, אפילו לא כפקידה בדואר, אלא בתור "סייעת דואר". חייה של כריסטינה הם די רפטטיבים, היא משכימה קום בבוקר, הולכת לעבודה, מתיישבת בנוחות בכסא שלה מאחורי האשנב היחיד בסניף הדואר, ומתחילה למיין מכתבים, גלויות, חבילות.. ככה עד הפסקת הצוהריים, בה היא חוזרת הביתה, לבקר את אימה החולה, ואז שוב חזרה לעבודה, ואז חזרה הביתה. יום אחד.
ביום מן הימים כריסטינה מקבלת מברק (טלגרמה) לממלכת הדואר הקטנה שלה, ובמברק היא מגלה שדודתה, שעזבה את אוסטריה לפני כמה עשורים, כדי להתחתן עם איל הון הולנדי, בדיוק חזרה איתו מארה"ב, מקום מגוריהם בעשורים האחרונים. הם החליטו לנפוש באירופה, והם נמצאים במלון בעיירת נופש הררית בשוויץ. דודתה מזמינה אותה אליהם למלון, לכמה שבועות, וכריסטינה אורזת את המזוודות, ממנה מחליפה, ועולה על הרכבת לשוויץ.
את ספריו של שטפן צוויג הכרתי במקרה. יום אחד הלכתי לחנות ספרים מסחרית, וחיפשתי ספר לקרוא. היה לי תקציב של ספר וחצי (בערך), והחצי שמצאתי היה את "שחמט" של צוויג. הייתי בהתחלה סקפטי, 60 ש"ח, לספרון קטן של 110 עמודים? בגופן ענק? הייתי סקפטי. אבל באוטובוס חזרה הביתה התחלתי לקרוא, ולא הצלחתי להפסיק. גמעתי את הספר כמו קנקן מים אחרי רכיבת יום כיפור, גמרתי את הספר תוך שעה וחצי כנראה. הייתי צריך עוד שטפן צוויג. החוויה הייתה ממכרת.
מפה לשם, חיפשתי עוד ספר של צוויג. מצאתי את "הנערה מהדואר", ולאור הביקורות המהללות הייתי חייב לנסות אותו. ואני לא מצטער על כך.
נכון, זה לא שחמט, שחמט זאת יצירת מופת, ספר שברגעים מסוימים אפשר להגדירו פסיכדלי. הנערה מהדואר הוא לא כזה, הנערה מהדואר הוא סיפורת, "רגילה", עד כמה שאפשר להגדיר כזה דבר. אבל זה ספר טוב nontheless, זה ספר על בדידות, ועל יוקרה, ועל מעמד. ואני יכול מאוד להזדהות איתו לעיתים.
בסופו של יום, רובנו כריסטינה הופהלנר. רובנו עובדים 40 שעות בשבוע, כדי לנוח 48 שעות בסופ"ש, ואז עוד כמה ימים בחו"ל פעם בשנה, ואז, קשה מאוד לחזור לארץ (לי לפחות). קשה, בידיעה שיש עולם נפלא שם בחוץ, עם נשפים, ערבי ריקודים, מסיבות, ועוד.. אבל חופשה היא חופשה בסופו של דבר, ולדעת לחזור מחופשה זאת מיומנות שצריך לדעת יותר מלדעת לצאת לחופשה.
אהבתי מאוד את כתיבתו של צוויג. את הדמויות המאוד relatable, את קו העלילה המעניין, את הפרטים המדויקים שרק אוסטרי אמיתי היה יכול לתאר עד כדי כך בפרוטרוט. אני אמשיך לחפש לקרוא ספרים של צוויג.
- "הנערה מהדואר". שטפן צוויג, הוצאן מודן. (2013) 5/5 כוכבים.


















