ב2019 קראתי את הספר איילין ספרה הראשון של <mark>אוטסה מושפג</mark> שתורגם לעברית. הספר היה מעולה וחיכיתי לעוד ספר של סופרת זו.
והנה ספר חדש של אוטסה 'שנת המנוחה והמרגוע שלי'. בספר זה יש גיבורה שממש יכולתי להזדהות אתה ולהבין אותה. הגיבורה יפהפייה בלונדינית עשירה ששני הוריה מתו והשאירו לה ירושה נדיבה. היא צעירה היא יפה היא עובדת בגלריה נחשבת ובעצם יש לה הכול. אך מה שהיא הכי חושקת בו הוא לישון היא רוצה לישון שנה

הכיעור בהתגלמותו.
נערה בעלת חיצוניות מכוערת, אך ערה רגישה, גרה עם אביה השתיין, השיכור והדוחה, בעלת חלומות מכוערים בעלי אופי מיני, בסביבה אנושית מכוערת, ועובדת למחייתה בבית כלא לנוער, ובו סיפורי פשעים קשים לעיכול, וביניהם מפוזרים אירועי חיים דוחים ביותר.
ופתאום פרח מופיע....

ספר ביכורים של סופרת היורדת לתחתיות שאול החיים, כתוב באופן מרתק ביותר, לא רגוע אף לא לרגע.
סיפור מיוחד, ספרות מצויינת

עונג ומוות באמבטיה

מבחינתי, כריכתו של ספר, היא חלק מבלתי נפרד מהחוויה הכוללת שהוא עשוי להעניק לי כקורא. מהסיבה הזאת, אני מבקש הפעם לכתוב ביקורת על תמונת הכריכה, ועל האופן בו היא תרמה לחוויית הקריאה שלי בספר זה. זאת ביקורת שונה מאלה שאני בדרך כלל כותב.

כריכת הספר, שנת המנוחה והמרגוע שלי, של <mark>אוטסה מושפג</mark>, בה מופיע צילום מרהיב של: Daniela Edburg, בשם: Death by Shampoo, בו נראית אישה צעירה רוחצת

רוצה לראות מה קורה כאשר הבחורה הכי אדישה, צינית ומסוממת בניו יורק פוגשת את הפסיכיאטרית הגרועה בעיר?

שנת המנוחה והמרגוע שלי – <mark>אוטסה מושפג</mark>

החיים יהיו נסבלים יותר אם המוח היה איטי יותר בלגנות את העולם.

עלילה:
צעירה במנהטן של שנת 2000 מחליטה שהדבר הכי פרודוקטיבי שהיא יכולה לעשות הוא לישון שנה שלמה.

משקל: בינוני

מניעים את הסיפור: בעיקר דמויות, פחות רקע, בקושי עלילה

**דמויות מעוררו

קראתי את איילין ביומיים ומאוד נהניתי. ספר מעולה. הספר מתאר את חייה של בחורה צעירה בת 24. כתוב על עולמה הפנימי של איילין גיבורת הספר על המחשבות שלה ועל הדברים שקורים לה בחיים. איילין מתמודדת עם כמה דברים. אביה הוא אלכוהוליסט ולאט לאט מאבד את שפיותו והוא בכלל לא אוהב אותה. אימא שלה כבר נפטרה כשאיילין הייתה בת 16. איילין עובדת בכלא לעבריינים צעירים בארצות הברית בעיירה קטנה. כתוב בספר הרבה על המחשבות

#
החיים של איילין איומים. היא בת 24, חיה בבית עם אביה האלכוהוליסט המאבד את שפיותו, בו היא מטפלת בערך ואותו היא שונאת בערך ותפקידה לקנות בקבוקי ג'ין שאביה צורך בכמויות והיא לפעמים משתתפת בשתייתם. הבית בו היא חיה מוזנח ומלוכלך, היא עצמה מוזנחת ומלוכלכת, לובשת את הבגדים הלא-מתאימים לה של אמה שמתה לפני 5 שנים, נוהגת במכוניתו הישנה של אביה שרשיונו נשלל, ישנה בעליית הגג על מיטה מתקפלת וחיה רק בראשה.
א

#
"...וכשהיא עצובה אני לא מבינה
איך אפשר להיות עצובה
כשאת הילדה הכי יפה בגן?"
אף אחד לא יודה שהוא מאמין בקונספט הזה. אם תשאל ישירות, יגידו לך שכמובן יופי, עושר או רזון אינם מביאים אושר. ברור. אבל במחבוא של המוח שלנו אנחנו בטוחים שלו רק זכינו ביופי או בעושר, היינו יודעים להפוך אותם לאושר מוחלט.

הגיבורה של <mark>מושפג</mark> – צעירה בת 26, שהוריה המתים השאירו לה ירושה נאה, יפה כמו דוגמנית ורזה כמו החלו

הספר מתמקד באיילין, אישה צעירה בתחילת שנות השישים באמריקה, שחיה (אם אפשר לקרוא לזה חיה) עם אביה האלכוהוליסט, בבית מוזנח ומטונף, והיא עובדת בכלא לנערים.
בדד, בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום.
אין ממש עלילה ברובו של הספר חוץ מתיאור החיים הדוחים שלה ושל אביה, חיים רוויים באלכוהול ואלימות, ניכור, זוהמה, הפרעות אכילה, הפרעות דימוי גוף, אדישות מוחלטת לחיים, שנאה עצמית. לקראת סוף הספר יש איזו התפתחות קלה בעל

את הספר הזה לקחתי מערימת עותקי הקריאה לפני יותר מחצי שנה, כשעוד עבדתי בסטימצקי במשרת סטודנט. אתמול, אחרי שהתחבטתי עם אותו הספר כבר יותר מחודשיים, החלטתי לוותר עליו כרגע ולהמשיך הלאה, לספר אחר מאחד המדפים העמוסים לעייפה בספרים שהכנסתי הביתה בשנים האחרונות ועדיין לא קראתי. נפל הפור ו"שנת המנוחה והמרגוע שלי" נשלף מהמדף, וכך צללתי ללילה ללא שינה וצלחתי את כולו.
בעיקרון, הספר הזה מדכא, אבל בניגוד להיג