• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אדונם של חיילי הצעצוע

אדונם של חיילי הצעצוע

מאת איאן לורנס

הביקורת של michalus

תמונה של michalus
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
אדונם של חיילי הצעצוע

אדונם של חיילי הצעצוע

מאת איאן לורנס

הביקורת של michalus

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
תמונה של michalus
הוצאה לאור:זמורה ביתן
שנת הוצאה:2009
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
תברח
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 5 שנים•1 דקות קריאה

אוקיי..אז אני לא התרגשתי במיוחד מקריאת הספר.
סיפור נחמד על ילד בשם ג'וני שבעקבות המלחמה נאלץ לדור בכפר נידח אצל דודתו חסרת הסבלנות והמשעממת.
לאורך כל ימי שהייתו הוא מקבל מכתבים מאביו שבחזית ומאימו שנשארה בלונדון.
חיי החברה שלו משמימים, ורק חיילי הצעצוע עוזרים לו להעביר את ימיו ..

וכך יום רודף יום ומכתב רודף מכתב...עד שהתעייפתי..הפסקתי בעמוד 71
לסיכום..לא חובה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של Mira
Mira
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של מורי
מורי
4קוראים|גיל ממוצע66|75%נשים

על המבקרת

תמונה של michalus

michalus

ותיקה
חברה מזה 5 שנים
139 ביקורות•1,192 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של michalus
michalus
ותיקה
חברה באתר מזה 5 שנים
ביקורות139
לייקים שקיבלה1,192
דירוג ממוצע3.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת88ספרות מקורית26מתח ריגול והרפתקאות14

דיון על הביקורת

1 תגובה
נצחיה
נצחיה•לפני 5 שנים

קצת קשה לשפוט את הספר הזה אם לא קוראים אותו עד הסוף. זו דעתי.

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של michalus

פחד

פחד

סטפן (שטפן) צווייג

"הפחד נורא מן העונש, כי העונש הוא דבר קבוע ומסוים, אם קל ואם כבד,
והוא תמיד טוב יותר מן המתח המחריד והבלתי נגמר שבחוסר הידיעה."

כך מצליח שטפן צווייג לתאר באופן מדויק את מהותו של הפחד.
כיצד חוסר הוודאות והציפייה לגרוע מכל עלולים להיות משתקים יותר מההתמודדות עצמה.
וזה בדיוק מה שעוברת הדמות הראשית, גברת אירנה.

לכאורה לא חסר לה דבר. היא חיה חיי נוחות ורווחה בורגניים, שבהם דבר אינו מפר את השלווה.
אך דווקא הביטחון והיציבות מעוררים בה כמיהה להרפתקה, השגרה והשעמום מציתים את סקרנותה ואת תשוקתה לריגוש.

ואז היא עוברת על הדיבר השביעי - "לא תנאף".
מרגע זה האימה חודרת אל ביתה, ומתברר לה לחלוטין חוסר התקווה שבמצבה.
פריץ, בעלה, הוא עורך דין מצליח ובטוח בעצמו, ואין לה מושג כיצד להתמודד מולו.
עם שני ילדיה הקטנים היא כמעט שאינה מתקשרת, והבית כולו מתנהל בידי המשרתים.

אירנה לכודה במלכודת פסיכולוגית ההולכת ומתהדקת סביבה, מעצימה את תחושת המחנק, הבדידות והחרדה.
הסופר מוביל את הקורא להזדהות עמה באמצעות התמקדות מוחלטת בסבלה, עד כדי תחושה כמעט פיזית של כאב.
הוא אינו שופט אותה מבחינה מוסרית, אלא מזמין אותנו לחוות יחד איתה את הפחד.

התובנה החזקה ביותר מהספר היא שהמחיר הפסיכולוגי של הבגידה פשוט אינו שווה את זה.
ספר עוצמתי, מרתק וגאוני.

לפני 3 ימים•
★★★★★
•michalus
חודש מאי היפהפה

חודש מאי היפהפה

לירן גולוד

ג'ייסון, בחור גבוה ויפה בן 32, שנפשו מעורערת.
הוא עובד עם אביו בתחזוקת הבניין, וכל היום עולה ויורד במעלית המצוחצחת בזכות הרגליו לקרצף ולנקות כל פינה וכל כפתור.

השכנים בבניין מעט חוששים ממנו, כי התנהגותו מוזרה ומקובעת, ותגובותיו אינן צפויות.
ליזי השמנמנה והעדינה היא בת זוגו. גם לה יש קשיים, אבל היא אף פעם לא תזיק לאיש.

לבניין מצטרפים זוג צעיר, קארן ומייקל, עם תינוקם קאלדר, וג'ייסון מתחיל לפתח אובססיה.
גם הוא רוצה תינוק, אבל ההורים מתנגדים. הם מבינים שאין לו ולליזי חברתו, את היכולת לגדל ילד.

ג'ייסון הופך להיות חסר מנוחה, ומעשיו מתחילים להיות מטרידים.

קארן ומייקל, הזוג הצעיר, גם הם עוברים התאקלמות בהרחבת המשפחה.
יש תינוק שתלוי לגמרי בהם, וההתמודדות הנפשית אינה פשוטה.

קארן נזכרת בילדותה שלה, עם אימא שלא ממש תפקדה,
ובזיכרון החד כיצד היא "סירקה את שערה של קארן בחוזקה עד שצרחה,
מתחה אותו לזנב סוס גבוה והדוק כל כך, שקארן התלוננה על כאבי ראש בבית הספר.
שלא תביאי לי כינים הביתה! היא הייתה אומרת לה, ושלא תעזי לפזר את השיער, את שומעת?"
אימא שלא אהבה לגדל את ילדיה, והייתה בוחרת בקביעות משמרות אחה"צ.

כך הזוג היה טרוד בעולמם שלהם, מבלי לדעת מה מתרחש מתחת לפני השטח...

ואז הגיע היום הראשון של חודש מאי, וזהו יום יפה שאין לטעות בו. מי ששונא, שונא קצת פחות.
ומי שאוהב, אוהב אף יותר. כך חשבה ליזי... עד שהדברים התגלגלו אחרת.

הספר גורם לנו לחשוב על אותם אנשים 'שונים' שאנחנו מכירים בדרך,
האם לחוס עליהם ולנסות אולי להבין אותם,
או שמא להחליט על התרחקות מוחלטת שהיא צעד חיוני לבריאות הנפשית ולשמירה על אנרגיה חיובית?!

הסופרת טוותה עלילה מרתקת המתפתחת בהדרגה. המותחן מעניין,
והדמות המורכבת של ג'ייסון מציגה את הצד האפל של יחסי אנוש.
הסקרנות לדעת כיצד זה יסתיים מניעה את הקורא להמשיך עוד ועוד...

מומלץ!!

לפני שבוע•
★★★★★
•michalus
אפריקה בלוז

אפריקה בלוז

אילת שמיר

הילדה הקטנה בת 4 וחבריה הטובים ביותר הם: דינגו הכלב הגדול והסובלני אותו היא אוהבת יותר מהכול,
בובי הקוף שאוהב לפצח בוטנים, והצב הענקי יוסי שאוהב לזלול חסה וכרוב.
הילדה מתגוררת עם הוריה בכפר באתיופיה, לשם הגיעו בעקבות בקשה של הקיסר מנספחות ישראל להדריך בי"ס לפיקוד.
הבית שהם מקבלים ישן, הכפר מוזנח, ולוקח זמן להסתגל למקום.

בשביל אביה המקום הוא ריפוי. הוא עבר לא מעט במלחמה האחרונה בישראל, ולהגיע לשם עם חבריו בשליחות צה"ל, זה בדיוק מה שהיה צריך.
אבל החיים במדינה החמה לא קלים, גם שם יש סערות צבאיות ופוליטיות,
והשמועות על מרד בקיסר, יותר מדי שמועות, וחשש שגם המשלחת הצבאית מישראל עלולה להסתבך אם זה יקרה, ולא יצאו משם בזמן.

במקביל אשתו סובלת "שש שנים הם ביחד, והיא הרי ליוותה את הכול מקרוב; את ההסתבכות, את העקשנות התמימה שלו,
את סירובו העיקש להכיר בעובדות. על בשרה הרגישה, הבליגה על הטעויות שלו, ספגה בשקט את התוצאות, בלעה את הכול בחירוק שיניים.
הרי אחרת לא היו מגיעים לחור הזה ונתקעים בו ככה לשלוש שנים יחד עם כל חבורת הזרים הגולים והקצינים האתיופים."
ברקע גם הילדה הקטנה קולטת בין לבין את המשברים, את המנטליות והתרבות הקשה של אפריקה, וכל אחד מהם משלם מחיר.

רק אחרי חמישה עשורים אותה ילדה כותבת את הספר של זיכרונות ילדותה הרחוקים באתיופיה של סוף שנות ה-60,
משתמשת בריחות ובמראות שחוותה, ומעבדת אותם לסיפור מרתק ולדרמה משפחתית הלקוחה מתוך חייה.
מומלץ.

לפני חודש•
★★★★★
•michalus
יש לך הכול

יש לך הכול

דפנה לוסטיג

דפנה נולדה לאב פצוע מלחמה נכה ולאימא שהייתה אחות.
האב מאוד דומיננטי בחייה ומגיל צעיר היא יודעת שהוא שונה מאבות אחרים.
מהמותניים ומטה הוא לא מרגיש דבר, הוא יכול להניח על הרגליים ספר או אבטיח או קילו גחלים בוערות, זה לא משנה.
הוא לא ירגיש לא את זה ולא את זה. כשדפנה הייתה בגיל חמש, היא לקחה סיכה דקה,
התגנבה מתחת לכיסא הגלגלים, דקרה לאבא את הרגל. והוא כלל לא הגיב, אז היא החזירה את המחט למקומה.
הספרון הוא למעשה ממואר, ספר זיכרונות אישי המספר על חייה החל מגיל 10 ועד לגיל 43.
הילדות המפנקת בכפר שמריהו, הכסף שמעולם לא היווה מכשול,
ההתבגרות ההוללת של נערה מתבגרת, והקשיים הקיימים גם במשפחה שיש לך הכול.

לדפנה יש שתי אחיות והקשר ביניהן טוב, הן יכולות להחליט לנסוע לפריז בפסח,
או לעשות גיחה ללונדון, ובעצם לעשות ככל העולה על רוחן, כי התקציב אינו מוגבל. וההורים שניהם פתוחים ולא מגבילים.
אבל עדיין קיים סוד המתגלה לקראת סופו של הספר, מה שמייצר את העניין לכתיבתו של יומן הזיכרונות.

סיימתי את הספר בזכות מס' עמודיו המצומצם (168 עמ), וכנראה שלא הייתי מסיימת אם היה עבה יותר.
בעיניי הספר סביר, לא יותר.
אני חושבת שלכל אדם יש סיפור!! וכל אחד סוחב איתו מסכת חיים.
אבל החיים הרבה יותר קלים, כשאפשר לעשות את כל מה שרוצים.
כשאפשר לנסוע, לרכוש, ללכת לאנשי מקצוע לטיפול, ולהיות פחות טרוד בענייני כספים.
דפנה זכתה במשפחה נהדרת.

לפני חודשיים•
★★★★★
•michalus
הכנרת מאושוויץ

הכנרת מאושוויץ

אלי מידווד

אלמה רוזה הצעירה, כנרת מחוננת, נתפסה ע"י הנאצים ונשלחה עם עשרות נשים בתוך קרון בקר למחנה הריכוז.
בזכות כשרונה היא נמצאת בתזמורת הנשים המשתייכות ל"אליטה" של המחנה.
הם היו בני המזל שלא נאלצו לגלח ראשים, לצאת לעבודת פרך, ולחשוש מפני הסלקציות המפחידות.
הכינור הוא ידידה הנאמן ביותר, והיא יודעת שבכוח המוזיקה תוכל להעניק
לנשים האבודות חירות לרגעים ספורים יקרים מפז, כדי שתוכל למות מאושרת.

לא נשאר לה כלום, המילה 'משפחה' מזמן איבדה את משמעותה המקורית.
הטירוף רק צבר כוח, והזוועות אינם ניתנים לעיכול.
אלמה המוכשרת אינה יכולה לסבול את לובשי המדים, שעד אתמול היו מגדלי חזירים,
ולראותם מתעללים בכל האסירים החכמים והמלומדים שלא היו נמצאים במקום הארור הזה,
לולא אותו פיהרר מטורף שהכריז שהשתייכות לגזע היהודי הפכה לפשע נגד האנושות שדינו מוות.

היא יודעת שהנאצים משתעשעים מהיכולת שלהם ללכוד פרפר נדיר כמוה כדי לצרפו לאוסף המזוויע שלהם.
היא רואה את כל רוחות הרפאים שהיו בעבר עורכי דין, רופאים נודעים, עובדי ציבור, מרצים ובנקאים חזקים,
וחושבת מי היה מעלה בדעתו שמישהו בכלל ייגע בהם....
ואיך תוך יום אחד אדם הופך לאפס בגלל פקודות של איזה מטורף.
המחנה כולו היה בית עלמין חסר גבולות, ורק עקב טעות כלשהי, חלק עדיין היו בחיים....

הסופרת אינה חוסכת בתיאורים קשים. קשים מדי.
קראתי המון ספרות על השואה, צפיתי בסרטים ותיעוד, ביקרתי ביד ושם,
ועדיין....היה לי קשה להכיל את התיאורים של שלדים, ומחלות, וניסויים אכזריים בבני אדם,
ורוע, רוע מזוקק של יצורים שאינם בני אנוש!
אז בעמוד 79 סגרתי את הספר.

לפני חודשיים•
★★★★★
•michalus
המפתח

המפתח

קתרין יוז

"החוק לבתי משוגעים מחוזיים שנחקק ב-1845 בניו יורק, חייב את המחוזות לספק מוסדות מתאימים לתושבים "הלא שפויים".
בעקבות החוק נבנו כ-120 בתי משוגעים, ובהם הוחזקו יותר ממאה אלף בני אדם.
אחת מתוך שלוש משפחות הכניסה לאשפוז כפוי את אחד מבני המשפחה, רק מפני שהתנהגותו לא התיישבה עם הציפיות החברתיות".

איימי נערה בת 19, מאושפזת כנגד רצונה ע"י אביה.
אלן בת גילה של איימי היא אחות מתלמדת באמברגייט 'הבית הגדול' שסיפורי אימים הילכו סביבו.
אלן מגיעה לעבוד במקום המפחיד, וכבר ביומה הראשון היא צריכה לקבל את פניה הכעוסות של איימי שאביה נטש אותה.

רבים מהמאושפזים לא היו אמורים להיכנס מלכתחילה למקום הנורא הזה,
אבל בשנות החמישים לא הייתה סבלנות לכאלה שאינם מתיישרים עם כללי החברה,
וכל מי ששקע בדיכאון, או הביע דעות חריגות, אושפז בכפייה.
איימי לאט לאט מתחילה לקלוט לאיזה מקום נקלעה, והיא מנסה ככל יכולתה להיחלץ משם.
היא מבינה שכל הטיפולים שמקבלים המאושפזים במשך השנים - נזעי חשמל(המעביר זרם חשמלי למוח),
שוק אינסולין(הזרקת אינסולין הגורם לפרכוסים), קוקטייל תרופות,
כל אלה נועדו לשלוט במטופל, להקהות לו את החושים, ולהפוך אותו לאדם שאינו מסוגל לחשוב בעצמו.

החיים במקום קשים, האיסורים רבים, אין טיפה של פרטיות, יש המון מריבות,
ורק מעצם הקריאה לא נתפס כיצד התעללו באנשים..
הסופרת משלבת בספר עבר והווה. היא עוברת משנת 1956 לשנת 2006
ועוד דמויות נכנסות לספר המרתק המבוסס על סיפור אמיתי.
מומלץ. ספר חזק וחשוב.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•michalus
תא 21

תא 21

אנדרס רוסלנד

שתי נשים צעירות, אפילו נערות, נופלות לתוך מלכודת של הבטחה לעתיד טוב במדינת הרווחה שבדיה.
הן לא יודעות שהמסע לעבר התקווה יוביל אותן למקום ולמצב הכי גרוע בחייהן הקצרים.
לידיה ואלנה הופכות לשפחות מין בתוך דירה סגורה הרוויה באלימות קשה ופוגענית.
התקווה נמוגה, עד שמקרה קיצון מוציא אותן מאותו מקום ומשם הסיפור רק מסתבך...

הרבה דמויות מעורבות בספר ברמה שבקושי הצלחתי לעקוב אחרי השמות הרבים, וכל פעם חזרתי אחורה כדי לקשר שם לדמות.
באיזשהו שלב גם ראיתי סתירות בכתיבה של הסופרים (ולמה שני סופרים צריכים לכתוב את הספר?!)
כמו למשל סיטואציה בה לידיה חבולה קשות עד שבקושי יכולה לזוז, ומספר דפים קדימה היא "חולפת בריצה".
לסיכום משהו לא הסתדר לי בכל ההתרחשויות, אז בהגיעי לעמ' 189 מיציתי.

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•michalus
הלביאות מטהראן

הלביאות מטהראן

מרג'אן כמאלי

אלי והומא שתי חברות ילדות, מוצאות אחת אצל השנייה את הנפש התאומה כבר מגיל צעיר.
הן מבטיחות זו לזו לשמור על החברות יקרת הערך שלהן ומחליפות ביניהן מתנות שינציחו את ההבטחה.
המעמד ביניהן שונה, וכשאלי חוזרת לחייה הבטוחים יותר, היא שוכחת מההבטחה.
"השרשרת הוסרה בשלב כלשהו בכיתה ז', שלוש שנים לאחר שקיבלתי אותה לראשונה.
הרגשתי הבזק של אשמה על כך שהפרתי את ההבטחה שלי להומא שאענוד אותה תמיד.
אבל היינו ילדות כשהבטחתי את ההבטחה הזאת. הנחתי שהיא כבר מזמן שכחה מקיומי.
שכנעתי את עצמי שטיפשי לקיים הבטחה ילדותית כל כך".

החיים באיראן רוויי מהפכות. באוגוסט 1953 מתקיימת הפיכה של ראש ממשלה דמוקרטי, שחיזקה את כוחו של השאה.
בינואר 1979 גם השאה נאלץ לעזוב, ומתנגדיו חוגגים ברחובות טהראן. ההנהגה האיסלאמית משתלטת על המדינה.
הומא היא הלביאה מטהראן שלאורך כל חייה נלחמה למען דמוקרטיה לבני ארצה.

בתוך כל הכאוס החברות בין השתיים יודעת עליות ומורדות,
לכל אחת מהן יש דעות והשקפות שונות, וכשאייתוללה חומייני משתלט על המשטר, שתיהן מבינות שהפסידו.
הסופרת מתארת את כל מערך היחסים בין החברות, את המלחמות הפנימיות בתוך איראן, את שוחרי הדמוקרטיה מול הקיצונים הפנאטים,
ובעיקר את זעקתן של הנשים האיראניות החזקות והדעתניות שדורשות את הזכויות המגיעות להן.
מומלץ.

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•michalus
הנערה מהדואר

הנערה מהדואר

סטפן (שטפן) צווייג

כריסטינה רווקה בת 28, עברה בחייה עשור של כאב וצער שחדר לתוך משפחתה והפך אותה לקודרת ופסימית.
בעבר הייתה חייכנית אך כעת היא מנסה להיזכר איך זה בכלל כששמחים? היא נחרדת לגלות שכבר אינה זוכרת,
כמו שפה זרה שלמדה בילדותה ובינתיים שכחה ואין היא יודעת אלא שידעה אותה לפנים.

חייה מתנהלים ברוטינה חדגונית, היא עובדת כפקידת דואר בכפר נידח, אין ריגושים בחייה, אין עלם שיסעיר את רגשותיה,
והכול מתנהל עפ"י חוקים נוקשים של משטר אימתני (שנת 1926). כל סטייה קטנה מדאיגה אותה
"עוד מאז המלחמה כוסס בעצביה הפחד שהוחדר בה, פחד חסר שחר ואף על פי כן איתן,
מפני הפרה ולו של תקנה אחת ממאה אלף התקנות. הרי כולם היו אז אשמים תמיד בעבירה על חוק כלשהו".

ואז מתקבל מברק❗ הדודה שמעולם לא פגשה מזמינה אותה לנופש חלומי בשוויץ... שם מתגלה לה עולם חדש.
סופסוף רשאית כריסיטינה לפשוט מעליה את החולצה השנואה כמו קליפה מלוכלכת בתא המדידה
ולאחסן את העוני שהביאה עימה בקופסת קרטון, סמוי מהעין.
היא משתהה לנוכח הפלא החדש שמביא איתו שפע, בלי הפחד הנצחי מפני ה"יקר מדי", וחייה הופכים למסעירים ומרגשים.

כריסטינה פתאום מרגישה יפה, היא חיה בעולם של אגדות שבו מילוי המשאלות מקדים את הבעת המשאלות עצמן. ותוהה איך אפשר לא להיות כאן מאושרת!!
אך חלום סופו להתנפץ, וזאת היא מגלה כשדודתה קוטעת את חופשתה ושולחת אותה חזרה לעומק הייאוש.
המעבר הזה שובר אותה. היא מבינה שאותה עלמה שהייתה כבר אינה קיימת, היא גוועת בתוכה, ושום דבר כבר לא יוכל לחזור ולהיות כפי שהיה..
מומלץ.

* הספר נמצא בעיזבונו של צווייג ופורסם כמעט ארבעה עשורים לאחר מותו, בשנת 1982.

* לספר נעשה עיבוד בימתי, והוא מגיע לתיאטרון הבימה בבכורה עולמית.

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•michalus

ביקורות נוספות על "אדונם של חיילי הצעצוע"

אדונם של חיילי הצעצוע

אדונם של חיילי הצעצוע

איאן לורנס

#
תשמעו סיפור: קראתי את הביקורת של ראובן לספר הזה והחלטתי שאני רוצה לקרוא אותו (תודה, ראובן). שלחתי מייל לספרייה הצנועה שלי, ותשובתם היתה – אנחנו לא מוצאים את הספר. כנראה אבד. הוא נמצא בשכונה סמוכה. עד כה לא ידעתי (כי לא התעניינתי) שתושב תל-אביב יכול לשאול ספר מכל ספרייה בעיר, בתנאי שיחזיר אותו לאותה ספרייה. אז שמתי פעמי, כמו שאומרים, לספרייה השכנה שהיא הרבה פחות צנועה במקום או בספרים. הספרנית החביבה התחילה לחפש. הזעיקה לעזרתה ספרנית מתלמדת, קימטה מצחה מול המחשב והודתה, בקול רפה, שהיא לא מוצאת את הספר. כנראה אבד... כמובן נכנסתי לאמביצייה. מצאתי מוכר אחד בחיפה, ששלח אותו לנקודות-הפצה בשכונה אחרת, יותר חדשה, יותר קטנה והרבה יותר נידחת מהשכונה שלי. אז התלבשתי יפה (בכל זאת שכונה שאני לא מכירה) ביקשתי יפה הדרכה מווייז ומצאתי את המקום – הכי חור שאפשר, בלי לחצות את הירקון... וסוף סוף הספר.

התאפקתי קצת – היה לי אחד לסיים ועוד אחד של הספרייה אבל אז נגמרה לי הסבלנות. התלהבתי מהתחלת הסיפור, שמחתי על המסרים החיוביים ששתל ללורנס בספר, התעלמתי מתופעות של "לא יכול להיות" וגם מחוסר חיבתי לסופרים הכותבים היום סיפורים המבוססים על עבר שהם לא חוו, ומן הסתם כותבים את המנטליות שלהם היום ולא את זו שהתקיימה בזמן עליו הם כותבים.
ג'וני הוא ילד בן 10 שחי בלונדון. אביו הוא אמן צעצועים, היוצר צעצועים מעץ מעופרת ומבדיל ויצר לג'וני כיתה של חיילים מרהיבים (שהם מפצחי אגוזים בעצם). מלחמת העולם הראשונה מתחילה וכמו שאנחנו יודעים – המון מתנדבים אנגלים התגייסו למערכה בהתלהבות ושחצנות, מאיימים שיחסלו את אויביהם ויחגגו את חג המולד – שלושה חודשים מאוחר יותר - כמנצחים. גם אבא של ג'וני מתגייס באותה רוח. ג'וני נשלח לדודתו בקנט – מקום בטוח יותר מלונדון הצפוייה להיות מופצצת. אבא של ג'וני כותב לבנו מכתבים המתארים את המלחמה בעיניים קצת פחות נלהבות ושולח לו בכל מכתב איזה חיל מגולף מחומרים פשוטים. ג'וני ממשיך לשחק בחייליו, עורך אותם לקרבות מסובכים ולאט לאט מתערבבת המציאות עם המשחק.

מה שאהבתי בסיפור היה קולו של ג'וני שהוא ילד כמו שילדים הם: הוא מנסה להסתגל ככל יכולתו למציאות חדשה, בלי אמא ואבא ובלי חברים שהכיר. עכשיו הוא "הילד החדש" שמי שמטפלת בו היא דודה שהוא בקושי מכיר. הוא אוהב משחקי מלחמה וככל שהם יותר אלימים ומרעישים, כך יותר טוב. חלק מתיאורי המלחמה בסיפור מבוססים היטב על מה שקרה באמת. חיילים החיים בשוחות חפורות, מבוססים במים ובוץ שאי אפשר להיפטר ממנו. שומעים רעש קבוע של פגזים ויריות וצריחות של הפצועים, ניתוק מהמשפחה וחיים הרגילים למשך שנים. התייחסות הצבא לעריקים או לאלה הפוגעים בעצמם כדי להשתחרר חד-משמעית: דינם מוות ביריה.
מה שלא אהבתי היה חזרתיות מסויימת על התכנים. ללורנס לא היה מספיק סיפור בשביל 252 עמודיו הצנועים של הספר, והוא מותח את הסיפור עם עוד ועוד זוטות, חלקן "לא מחזיקות מים" שנוצרו כדי לנפח את הסיפור.

הסיפור יפה ולפעמים מרגש, עוסק במלחמה איומה, "אם כל המלחמות", שסימנה את הדרך למלחמות מודרניות, שבשר התותחים שלהן הוא אזרחים נאמנים שאסור להם לומר "עד כאן" להחלטות מי שעומד בראשן. הכתיבה טובה, המסרים ברורים והיאוש אינו נעשה יותר נוח.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•yaelhar
אדונם של חיילי הצעצוע

אדונם של חיילי הצעצוע

איאן לורנס

יפה ונוגע.
זוועות המלחמה בצד תקווה דרך עיני ג'וני בריגס בן העשר המתגורר בלונדון עם הוריו, ערב מלחמת העולם הראשונה, סוף 1914. אביו ג'יימס הינו אמן גילוף צעצועים ובעל חנות בלונדון. לפני צאתו לחזית נתן לבנו צבא חיילי צעצוע, מפצחי האגוזים. ג'וני נשלח לדודתו איבי בכפר קליף ואמו מגוייסת למאמץ המלחמתי בייצור פגזים.
מכתבי אביו מתחילים להגיע. ייסורי המלחמה, התופת והטירוף. השוחות שורצות החולדות, אלה של הבריטים מול הגרמנים וביניהם שטח הפקר. הקליעים והפגזים השורקים. בין השורות אהבת אמת ותקווה שהטירוף יגיע לסיומו. לכל מכתב הנפתח "ג'וני היקר מכל" ומסתיים "באהבה רבה, אבא" מצורף צעצוע מגולף, חייל עץ או צעצוע אחר. ג'וני ושרה עמה התיידד- ילדים הגדלים בצל מלחמה רחוקה- משחקים בהתלהבות בחיילי העץ תוך חיקוי קולות ירי וקריאות קרב. הגרמנים (פריץ וההונים) מול החיילים הבריטים (טומים) והצרפתים (פּיירים). האב מנסה לצייר תמונה קשה פחות מהאמיתית כולל בילוי במשחק בעיתות רגיעה וג'וני מאמין שאביו בסדר וכנראה יבוא לחג המולד הממשמש ובא.
הוא יוצר קשר מיוחד עם מורו, מר טטל. מרבה לבקר בביתו ולומד ממנו את האיליאדה ועל יוון העתיקה. פאריס, אגממנון ואכילס. מתוודע לסמל עם סיפור קשה. כמה חיילי צעצוע משנים צורה, ג'וני מאמין שהמציאות משתנה והמלחמה כנראה קשה משסבר.
אחד הקטעים החזקים מבחינתי אינו קשור למלחמה אלא יום גאי פוקס. הילדים בכפר חוגגים סביב מדורת ענק, שורפים בובות בדמותו של גאי, שרים עליו ומגיעים למעין אקסטזה בריקוד סוער ואלים, סוחף ופראי.
ערב חג המולד, המכתב של אביו מתאר ערב מופלא (שקרה במציאות) של הפסקת אש ספונטנית. הגרמנים והבריטים שרים לסירוגין בשפתם את 'לילה שקט', מאזינים זה לזה תוך געגועים לבית ולשפיות. יוצאים משוחותיהם, לוחצים ידיים וסועדים יחד. רגע יפה של אחווה בין אויבים בתוך הטירוף חסר ההגיון והמוות.
מתוך המכתב ששלח האב ב-24 לדצמבר, ערב החג.
'ואז, כשסיימנו, אחד הגרמנים קרא אלינו באנגלית "לילה טוב, טומים". ומישהו קרא בחזרה בצורה עדינה למדי "לילה טוב, פריץ".
וג'וני, בכינו כמו תלמידות בית ספר'.
ג'וני מספר על בעלי העסקים ממוצא גרמני בלונדון שהכיר ואהב טרם המלחמה, כולל הקצב מר דינסט שנהג להגניב פרוסת נקניק נוספת
לאלה שרכשו תוך קריצה. הילד שבו מתקשה להבין מדוע פתאום הם עוזבים ונחשבים לאויב. הרי אלה חבריהם מאז ומתמיד.
מבוסס על עבר משפחתו של המחבר.

יום גאי פוקס ומשחקי המלחמה.
"גאי גאי גאי, לדקור אותו בלי די.
תלוהו על עמוד, שם ימות ודאי".

'כידונים התקן! ההונים כאן!
רָטָה-טָטָה-טָט!
בֶּנג בֶּנג! אררררררררררר!'

השירים מהספר
https://www.youtube.com/watch?v=UNpiQwgStNA

https://www.youtube.com/watch?v=4rAGrupd_TI&list=RDMwCgSiZsi3Y&index=4

לפני 5 שנים•
★★★★★
•ראובן
אדונם של חיילי הצעצוע

אדונם של חיילי הצעצוע

איאן לורנס

חנויות הצעצועים מלאות במשחקי מלחמה. טנקים רושפי אש ורעש, מטוסים מונחים, חיילים מצבאות שונים ומשונים, רובים מכל הסוגים והצורות ועוד שלל רב. נדמה שהמלחמה היא כיף שלא מסתיים לעולם, ואני תוהה לא אחת למה אבות ששרתו במלחמות, ויודעים עד כמה אכזרית ונפשעת היא המלחמה מעודדים משחק בצעצועים האלה.
אביו של ג'וני מגלף בובות של עץ. כל מיני בובות, זו מלאכתו וממנה הוא מתפרנס. וכך הקים לו ג'וני צבא קטן של חיילי עץ. מתוך המלחמה ממשיך האב לשלוח מכתבים וגם חבילות קטנות עם בובות של חיילים, אלא שהחיילים האלה כבר לא 'מצוחצחים' כמו החיילים שגילף בחנותו, על חיילי העץ החדשים נכרים פגעי המלחמה, לחלקם פנים שלקו בהלם, אחרים שוכבים באופן מעוות, ורבים מהם דוהים במהירות או פשוט נשברים, כי זה מה שעושה המלחמה, וג'וני מתחיל לאט לאט להבין (גם בעזרתו של עריק פצוע) שמלחמה היא אכזרית, והוא מנסה למצוא דרך לעזור לאבא שלו, ובכלל לצבא בריטניה, וכשהוא רואה שקרב במשחק שלו דומה למערכה אמיתית בקרב שבין האנגלים לגרמנים, הוא מחליט שיש לו יכולת להשפיע על הקרבות. אלא שחצי שנה של מלחמה מספיקה לג'וני והוא מאחסן את החיילים שלו. המלחמה הגדולה (מלחמת העולם הראשונה) נמשכה, כידוע, ארבע שנים.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•בת-יה
אדונם של חיילי הצעצוע

אדונם של חיילי הצעצוע

איאן לורנס

ספר קסום ומיוחד. אביו של ג'וני נשלח לקרב במלחמת העולם הראשונה וכותב לבנו מכתבים על מה שקורה איתו שם.
בכל מכתב הוא שולח לו חייל עץ מגולף בצורה הרלוונטית למה שקורה בקרב.
ג'וני נלחם עם חילי העץ מלחמה מקבילה מחוץ לבית דודתו אצלה הוא גר.
מאוד נהניתי לקרוא ספר יוצא דופן זה על חייו של הילד בעורף.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•תברח
אדונם של חיילי הצעצוע

אדונם של חיילי הצעצוע

איאן לורנס

פשוט בכיתי שקראתי אותו!ספר מרגש ויפהפה

לפני 16 שנים•
★★★★★
•אלאן
3.0
3.0
דירוג
4.0
לפני 5 שנים

“ספר קסום ומיוחד. אביו של ג'וני נשלח לקרב במלחמת העולם הראשונה וכותב לבנו מכתבים על מה שקורה איתו שם.”

5/6
ביקורות על אדונם של חיילי הצעצוע
הבאה
אלאן
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 16 שנים

“פשוט בכיתי שקראתי אותו!ספר מרגש ויפהפה”