#
הספר הזה חיכה על המדף שלי לזמנו בערך 10 שנים. בעיקר כי מספרים, נוסחאות ותאוריות אינם תחומים שאני מתלהבת מהם וכך גם ספרי-עיון. מצאתי את עצמי – בדומה למצבי לפעמים כשאני מתלבשת בבוקר - עם משהו כמו 70 ספרים שטרם קראתי, ושום דבר לקרוא. במקרים האלה אני ניגשת לספר (או לבגד...) הכי פחות סביר. כך שהספר הזה הוא הבחירה ההגיונית.
הספר עוסק, לכאורה באירוע המשנה את מהלכם הטבעי של הדברים, אירוע שאי אפשר לחזותו מראש באמצעים הקיימים בזמן הופעתו. כשהאירוע הזה מופיע הוא מדהים את בני האדם והם מתקשים להתמודד איתו. רק שנים אחרי הופעתו מנתחים אותו המומחים ואומרים שניתן היה לחזותו מראש לפי התפתחויות גאו-פוליטיות או מדיניות כאלה ואחרות. שמה של התופעה נלקח מהעובדה שעד המאה ה-17 חשבו שיש רק ברבורים לבנים. וכשנתקלו בברבור אוסטרלי שחור נדהמו המומחים (אולי כמו אותו איש שהתבונן בג'ירפה ואמר "אין חיה כזאת!") ומאז הברבור השחור מייצג תופעה שאי אפשר היה לחזות אותה לפני הופעתה.
390 עמודים בפונט צפוף ועוד כ-80 עמודים של הערות וביבליוגרפיה. הספר כתוב היטב, המון סיפורים חמודים מחייו של טאלב, התייחסות לא-מכבדת במיוחד לדברים שאנחנו רגילים לכבד (כמו ידע, הרווארד, מומחים, פסיכיאטרים ופסיכולוגים-קליניים) קל לקרוא אותו אולם מהניסיון שלי – קשה מאד להגיע למסקנה כלשהי בעקבות הקריאה. זה נובע בעיקר מהעובדה שרוב הדוגמאות (המעניינות!) אינן מדגימות בדיוק את התזה של טאלב, אלא משהו אחר, אמנם מעניין. וגם מהעובדה שהחינניות של בעיטה בפרות קדושות הופכת מתישהו לצפוייה וסתמית, ואילו טאלב מחמיץ את הרגע ליציאה מפוארת וממשיך לבעוט.
נסים טאלב הוא גבר פריבילגי. מכל מילה וכל אות שהוא כותב עולה עוצמת האמונה שלו בזכויותיו הרבות. חלק מהזכויות האלה מוצדקות – הוא בהחלט אדם אינטליגנטי ויודע לכתוב היטב. חלק מהזכויות האלה נובעות מהעובדה שנולד למשפחה עתירת נכסים והשפעה בלבנון, שלדבריו עד שנות השבעים של המאה הקודמת חיתה בשלווה וברווחה והצליחה להתיך לתוך מסגרת החיים הנוחים שלל לאומים ודתות שהצליחו, נגד כל הסיכויים לחיות בשיתוף-פעולה טוב ביניהם. ואולי זו רק זווית הראייה של בעל הזכויות? אולי ממרום זכויותיו אינו רואה, שומע, מריח את חייהם של הדלים ושל אלה שאין להם המון זכויות שקמו יום אחד ופצחו במלחמת-אזרחים שנמשכה 17 שנה (ואני, לבושתי, לא נתתי את דעתי לעובדה הזאת) משפחתו של טאלב – שכללה פוליטיקאים מכהנים וגם בעלי תפקידים רמים אחרים – ירדה מנכסיה אך לא פסקה להיות עתירת זכויות. טאלב הצעיר המריא מהכיאוס במולדתו ללימודים בצרפת – כמו שעשו כל בני משפחתו לפניו, לפני היות מלחמת האזרחים - והמשיך בלימודיו ובחייו בארצות הברית. הוא צבר מוניטין וידע וזכויותיו הרבות משתקפות היטב בכתיבתו.
שמתי לב שכתבתי בביקורת הזו הרבה על טאלב ומעט על הספר. אני יודעת שזה לא ראוי. יכול להיות שלא הבנתי את התאוריה המורכבת של הסופר, ששואף, לדבריו, להיות פילוסוף, ובחרתי להתייחס לסיפוריו ולא להגותו? בהחלט אפשרי.


















