#
טום וולף הוא סופר ריאליסטי, לא מתומצת, אינטליגנטי, עם חוש הומור אדיר ואגו אדיר לא פחות. הוא יודע לספר סיפור רחב יריעה ומקיף, יודע לקשר את הסיפור לאג'נדה ברורה ומצליח להמחיש ולשכנע את הקורא בתובנות החברתיות עליהן הוא מצביע. [ראוי היה להשתמש בזמן עבר. הוא נפטר במאי 2018]
בדומה לגלדוול – השונה מוולף כמעט בכל פרמטר אך דומה לו במקצוע וביכולת להמחיש את הנקודה שלו – וולף אינו בוחל בשום אמצעי. הוא מוכן להשתמש בתיאורים פשטניים, וולגריים, סרקסטים, מצחיקים ומציאותיים כדי שבתום 568 עמודים (שלושת הספרים שלו שקראתי היו בני יותר מ-500 עמודים) יגיח הקורא מהסיפור בהרגשת סיפוק, משוכנע בתובנות שוולף התכוון לשכנע בהן.
נסטור קמאצ'ו הוא שוטר צעיר וזוטר במשטרת מיאמי. הוא תמים, לא מפותח (פרט לשריריו הבנויים לתלפיות), בעל כוונות טובות וחי בגטו הלטיני (קובני) במיאמי. העיר מורכבת מהרבה מהגרים שלא נולדו בארצות הברית, מוצאים שונים המתגבשים בתוך עצמם, מתנגשים ביניהם ונלחמים על הטריטוריה והאג'נדה. השוטר הזה נקלע לצרה אחרי צרה דווקא כשהוא מנסה – בהצלחה – לעשות את מה שאמרו לו שצריך לעשות. וולף מאפיין היטב את המנטליות, דרכי ההתנהגות וההבעה, הסנקציות החברתיות המוטלות על בני (כל) קהילה, הסוטים מעקרונות היסוד בקהילותיהם. הוא מתאר תיאורים מדוייקים, נראה לי, של קובנים צעירים וצעירות וגם מבוגרים הנאבקים לשמור על המסורת. הוא מתאר שחורים, רוסים שהיגרו לעיר והפכו "אוליגרכים" ו/או בריוני-כנופיות, ופרופסור שמוצאו מהאיטי, המנסה בכל כוחו ו(חוסר)הונו לשלול את האלמנט השחור שלו, ולהתייחס ל"צרפתיוּת" אריסטורקטית הקיימת שבשושלתו, לכאורה. הוא מתאר מעט "אנגלו" שאינם נראים טוב יותר משאר המיעוטים בסיפור.
כשחיטטתי קצת כדי לכתוב את הביקורת נתקלתי בפרטים על וולף – שהיה עיתונאי, בין ראשוני ה"ניו ג'ורנליזם" שהיום הוא כמובן הג'ורנליזם היחיד. לפי התמונה וקורות החיים הוא היה "וואספ" לתפארת, שמרן ודעתן. לפי ספריו – אינטליגנטי, ורהוט, עם הומור נשכני, עמדה ודעה נחרצת באשר לאופי אותו נושאת החברה (האמריקאית. אבל זה נוגע גם אלינו)
אנקדוטה שאולי יכולה להגיד משהו, היא הביקורת שכתב ג'ון אפדייק על ספרו של וולף "גבר במלואו": "...הרומן הוא בסך הכל בידור, לא ספרות..." הוא אמר. מה שמעמיד את אפדייק במקום מכובד בחבורת הסנובים הספרותיים חסרי המודעות-העצמית. במיוחד לאור ספריו "המכשפות מאיסטוויק" המבדר ו-"לקראת קץ הזמן" שניסה ללא הצלחה להיות בידור, והצליח רק להיות נפוח...

















