לפני שנדע קצת על מה הספר הנה כמה מילים על משטר הדיכוי האכזרי והמשטרה דאז בגרמניה הקומוניסטית שנקראה "שירות ביטחון חשאי" ובקיצור השטאזי. בדומה ל ק.ג.ב גם להם הייתה מערכת עינויים ורשת מרגלים ענפה. ידם הייתה בכל. בעיקר דיכאו את מתנגדי השלטון. מי שבגד במדינה לדעתם עונה מת נזרק בתעלה או פשוט נעלם. רשת המרגלים גם כללה נערים מתחת לגיל 16שגויסו כעיניים ואוזניים של השטאזי ובתמורה היו אי אילו הבטחות שכמובן לא קויימו והיו חד צדדיות. השטאזי פורק עם איחוד גרמניה המזרחית והמערבית ואף אחד לא מתגעגע כיום לגוף שדיכא הרס ופירק כל כך הרבה אנשים ומשפחות.
העלילה המותחת מתפרסת על השנים 1974-1975זורקת את הקורא לכמה מישורים (וגם אם לא מבינים את ההקשר בהתחלה) ובסוף הכל מתחבר לסיפור מותח ונפלא. מולר מפקדת במשטר העם התבקשה לפענח רצח ביחד עם שותפה. רצח הנערה הדליק לה המון נורות אדומות שלא יכלה להתעלם מהם. האכזריות, האונס, קריעת הבשר, הנעליים שלא התיישבו טוב על הרגליים, עקבות הצמיגים בשלג של הרכב. כל הפרמטרים לא התיישבו טוב ונראו עקומים מהתחלה. מי שלקח את החקירה אליו ופיקד עליה הוא מפקד בשטאזי. הוא לא הותיר למולר ברירות רבות או פרצות שבהן יכלה ממש לחקור בחופשיות כשהגבלות מצדו לא הפסיקו להגיע.
אבל מולר ושותפה לא ויתרו, חקרו גם כשהיה אסור. הסתכנו, התחפשו, עברו את הגבול ועל החוק יותר מפעם אחת כדי לתפוס את הרוצח וכדי להפסיק שרשרת רציחות נוספת.
מה שעולה מהעלילה לא פשוט לעכל. בעיקר את ילדי השטאזי שמנוצלים פיזית לאורך הספר. נערים שרק רצו לשמוע מוזיקה ולהשתובב מצאו עצמם כלואים ומנוצלים מינית "כמאכל" למפקדי המשטרה החשאית התאבים לכח ולשליטה בלתי מרוסנת.
הנערים הללו הוחזקו בתת תנאים רק כי הדודה או ההורים התנגדו באיזה שהוא אופן לממשל. העונש כמובן הוא הילדים שנכלאו לבדם וצוותו לעבודה פיזית בהרכבת רהיטים או כרייה של מכרות.
העלילה כוללת פגישות חשאיות, מרגלים שבורחים זה מזה בין גרמניה המזרחית למערבית. מרדף יריות. זיופים של מסמכים וקומבינות מלא הסל רק כדי להבין מי הרע ומי הטוב פה בסיפור.
יש גם כמה אבדות וכמה ניצולים כך שיש למה לצפות
ועוד משהו הוא נגמע מהר מאוד ואי אפשר להישאר אדישים אליו.


















