ספר לא רע עם עלילה בלשית במדינה "מפתיעה" לגבי הז'אנר הזה - מזרח גרמניה. קצינת משטרה מזרח גרמנית המאמינה בחזון הקומוניסטי של מדינתה, אך "פוזלת" גם למערב, עם בעיות אישיות והתאהבות בסגנה יפה התואר - נקלעת לחקירת רצח ולמעורבות של השטאזי הידוע לשמצה. עלילה יש - הפתעות -יש. ברקע סיפורם של ילדים שנלקחו לחינוך מחודש ונסיונם לברוח למערכ. יש לא מעט אקשן בעלילה. המעניין הוא הרקע השונה מספרי בלש אחרים כאשר כל זאת מתרחש במדינה שבה יש מודיעים על כל צעד ושעה ולשטאזי - מנגנון הבטחון הפנימי יש כוח מעל לכולם. ספר בהחלט קריא ומעניין.

בתור ספר מתח, קצת מלאכותי ומעושה לטעמי. הגיבורה פסיבית, והדמויות שמסביבה בוחשות בקלחת ומקדמות את העלילה. מלבד זאת, כתוב יפה ומעניין. אחרי כמאה עמודים נכנסתי לעלילה ונהינתי מהמתח. לא למדתי הרבה על השטאזי או על גרמניה המזרחית, ובניגוד למה שכתוב על הכריכה האחורית, ילדים שהשטאזי השתמש בהם כמודיעים הם נושא שולי בלבד בספר.

ספר המשך לספר "ילדי השטאזי". בספר זה נשלחת קארין מולר לעיר האלה לחקור העלמות של זוג תאומים שזה עתה נולדו, ונחטפו מבית החולים.
מאוחר יותר מצטרף אל מולר סגנה טילזנר.
החקירה מדשדשת, בעיקר עקב המכשולים שמערימים עליה אנשי השטאזי.
שוב מעניין לחוות את החיים הלא פשוטים תחת משטר הדיכוי של המפלגה הקומוניסטית, שכמו בעוד מדינות קומוניסטיות - סין,קוריאה הצפונית,קובה ועוד, חוששת מחשיפת
התושבים לתענוגות המערב המשחיתות.
אני מאד נהניתי משני ספריו של דייויד יאנג, ואיני שת את ליבי לשמועות על עברו המפוקפק.
לכן נתתי את הציון 5.

הספר הוא בעצם סיפור בלשי. ככזה הוא מעניין עד גבול מסוים - לא יותר מדי.
את פרטי העלילה אפשר לקרוא בגב הספר.
מה שיותר משך אותי לקרוא את הספר הוא הרקע של הסיפור: החיים בגרמניה המזרחית באמצע שנות השבעים.
מסתבר שלמחבר יש ספר נוסף - זאב בשטאזי. זהו סיפור בלשי נוסף של אותה בלשית מהספר הראשון. הספר ילדי השטאזי לא לא עשה לי חשק לקרוא את זאב בשטאזי.
2 כוכבים.

לפני שנדע קצת על מה הספר הנה כמה מילים על משטר הדיכוי האכזרי והמשטרה דאז בגרמניה הקומוניסטית שנקראה "שירות ביטחון חשאי" ובקיצור השטאזי. בדומה ל ק.ג.ב גם להם הייתה מערכת עינויים ורשת מרגלים ענפה. ידם הייתה בכל. בעיקר דיכאו את מתנגדי השלטון. מי שבגד במדינה לדעתם עונה מת נזרק בתעלה או פשוט נעלם. רשת המרגלים גם כללה נערים מתחת לגיל 16שגויסו כעיניים ואוזניים של השטאזי ובתמורה היו אי אילו הבטחות שכמובן לא קויימו והיו חד צדדיות. השטאזי פורק עם איחוד גרמניה המזרחית והמערבית ואף אחד לא מתגעגע כיום לגוף שדיכא הרס ופירק כל כך הרבה אנשים ומשפחות.

העלילה המותחת מתפרסת על השנים 1974-1975זורקת את הקורא לכמה מישורים (וגם אם לא מבינים את ההקשר בהתחלה) ובסוף הכל מתחבר לסיפור מותח ונפלא. מולר מפקדת במשטר העם התבקשה לפענח רצח ביחד עם שותפה. רצח הנערה הדליק לה המון נורות אדומות שלא יכלה להתעלם מהם. האכזריות, האונס, קריעת הבשר, הנעליים שלא התיישבו טוב על הרגליים, עקבות הצמיגים בשלג של הרכב. כל הפרמטרים לא התיישבו טוב ונראו עקומים מהתחלה. מי שלקח את החקירה אליו ופיקד עליה הוא מפקד בשטאזי. הוא לא הותיר למולר ברירות רבות או פרצות שבהן יכלה ממש לחקור בחופשיות כשהגבלות מצדו לא הפסיקו להגיע.
אבל מולר ושותפה לא ויתרו, חקרו גם כשהיה אסור. הסתכנו, התחפשו, עברו את הגבול ועל החוק יותר מפעם אחת כדי לתפוס את הרוצח וכדי להפסיק שרשרת רציחות נוספת.

מה שעולה מהעלילה לא פשוט לעכל. בעיקר את ילדי השטאזי שמנוצלים פיזית לאורך הספר. נערים שרק רצו לשמוע מוזיקה ולהשתובב מצאו עצמם כלואים ומנוצלים מינית "כמאכל" למפקדי המשטרה החשאית התאבים לכח ולשליטה בלתי מרוסנת.
הנערים הללו הוחזקו בתת תנאים רק כי הדודה או ההורים התנגדו באיזה שהוא אופן לממשל. העונש כמובן הוא הילדים שנכלאו לבדם וצוותו לעבודה פיזית בהרכבת רהיטים או כרייה של מכרות.

העלילה כוללת פגישות חשאיות, מרגלים שבורחים זה מזה בין גרמניה המזרחית למערבית. מרדף יריות. זיופים של מסמכים וקומבינות מלא הסל רק כדי להבין מי הרע ומי הטוב פה בסיפור.
יש גם כמה אבדות וכמה ניצולים כך שיש למה לצפות
ועוד משהו הוא נגמע מהר מאוד ואי אפשר להישאר אדישים אליו.

גרמניה המזרחית בשנות השבעים: שלטון טוטליטרי הנסמך על משטרה חשאית (השטאזי) ועיר חדשה שבה תינוקות נחטפים לאחר לידתם. המשטרה הפלילית (הקריפו) שולחת את הקצינה קארין מולר לחקור ולמצוא את התינוקות אבל השטאזי, מטעמים שיתבררו בסוף, עושים ככל יכולתם לחבל בחקירה.

בזמנו קראתי את הספר הראשון של יאנג "ילדי השטאזי" ולא התלהבתי. עלילת המתח הייתה קלושה ורווית חורים לכן התעניינתי יותר בתיאור של החיים השוטפים שם, החינוך (או יותר נכון שטיפות המוח), מנגנוני הענישה למי שלא הולך בתלם, הצמרת הנהנתנית וכו'.
ספר ההמשך "זאב בשטאזי" ממשיך את המגמה אך הוא חלש מקודמו – תיאורי החיים השוטפים כמעט ונעלמו ובמקומם הסופר פורש עלילה די איטית ומשעממת הנמרחת על פני מאות עמודים עם פה ושם פלשבקים לחיי הגיבורה בעבר מחד והחוטפים מאידך. כדי ליצור מעט מתח בסוף הוא משתמש בטריק השחוק שבו החוטפים פוגעים אקראית דווקא בגיבורה (אישה אחת מתוך עשרות אלפי הנשים באותה עיר... נו שויין) ואז ב"כוחות עליונים" וכשהיא פצועה קארין מולר והשותף שלה מצליחים לפתור את המקרה.

מי שייקח לידיו את הספר יראה שהוא נפתח בשני עמודים המהללים ומשבחים את "ילדי השטאזי" (?WTF?). התרגום גם כן בעייתי היות ששטף הקריאה נעצר כל כמה שורות בשל עודף המילים בגרמנית מעוברתת (10-20 אותיות עבריות במילה). מילא דרגות ומקומות אבל מדוע הגרמניזציה של כל כך הרבה מילים שיש להן תרגום עברי חד משמעי (כגון "אומה" או "מוטר" - סבתא או אמא כבר לא טוב?).

ספר מתח מענין על רקע מדיניות ההשתקה, הסודות ואי האמון בין האנשים ובין גופי הממשלה ושלטון השטאזי בגרמניה המזרחית.

אחד הספרים היחידים שסיקרנו אותי בתקופה האחרונה, עלילה מעניינת על תקופה בהיסטוריה שלא ידעתי עליה דבר,
אני בד"כ נוטה לפרוש באמצע, אבל העלילה הספציפית הייתה מותחת (לפחות עבורי, בניגוד לשאר מבקרים לפני) עד העמוד האחרון...
ממליצה למי שאוהב ספרי מתח.

קראתי את הספר הזה לפני כשלושה שבועות אבל הוא לא יוצא לי מהראש וזה די נדיר למותחנים שבדרך כלל אני שוכח די מהר. הסיבה לכך היא לא שזה מותחן כזה גאוני כי הוא לא. העלילה כתובה טוב למדי, עם תפניות וסיבובים מעניינים אבל יש גם חורים קטנים בעלילה פה ושם. לטובה כדאי לציין שהיא פשוטה מספיק כדי לעקוב בקלות (מה שלא תמיד ברור מאליו) אבל מורכבת מספיק כדי להישאר מעניינת. הדמויות גם הן משכנעות במידה מספקת, למרות שגם פה לא תמיד כל פעולה וכל התייחסות ברורים לחלוטין.
מה שהספר הזה כן מצטיין בו הוא ההיסטוריה, או יותר נכון והאופן שבו היא משולבת במותחן. המחבר הצליח ללכוד את הרוח של גרמניה המזרחית בתקופה שלפני נפילת החומה ולהראות איך החיים היו באותו תקופה. בכך שהסיפור מסופר מעיניה של שוטרת, שאולי אמור להיות לה יותר כוח מאשר לאדם הפשוט, אבל היא ניצבת מול הכוח האדיר של השטאזי ולא תמיד מבינה את יחסי הכוחות ולמה דברים קורים, אנחנו מקבלים הצצה יותר מרתקת לחיים במשטר טוטליטרי. לי לא הייתה הכרות משמעותית עם התקופה ועבורי זה היה מרתק והשאיר אותי מעורב בסיפור. כאמור, הוא עדיין מהדהד לי בראש כמה שבועות לאחר מכן.
לסיכום, מותחן טוב אבל לא מושלם, שנותן הצצה מרתקת לתקופה ומקום פחות מוכרים, אני נותן לספר ארבעה כוכבים מתוך חמישה.