#
ארלנדור הוא שמו של הבלש בספר הזה. הציצו בשמו הפרטי של הסופר ותבינו כמה קשה לקוראים ישראלים להגות ולזכור שמות איסלנדיים ועד כמה קל להתבלבל כשאתה קורא על מישהו שעשה משהו ואחרי מספר עמודים נוכח שאותו מישהו הוא בכלל מישהו אחר...
קשיש נמצא מת, "כשעל גופו סימני אלימות" כמו שאומרים אצלינו, בדירת-מרתף בה התגורר. הבלש מנסה למצוא את הרוצח ועולה על קן צרעות הכולל, טיפוסים מגעילים (מסתבר שגם באיסלנד אי אפשר להימלט מאלה), מחלות גנטיות, אלימות וסמים.
איסלנד היא מקום מסקרן ביותר: אי של קרח ושלג, שמשום מה יושב במאה ה-9 על ידי סקנדינביים וקלטים מסקוטלנד ואירלנד. אני אומרת "משום מה" כי מזג האוויר הקטלני לא נראה לי מזמין התיישבות. והתיישבות על הר געש פעיל (פה אולי הגזמתי קצת...) עוד פחות ידידותית למתיישב מאשר הקור. זאת כנראה הסיבה שאיסלנד מיושבת על ידי 358,000 בני אדם (הוספתי איזה אלפיים בהנחה שמאז נכתב הערך נולדו עוד כמה והגיעו עוד כמה מהגרים...) וכן שהמקום נחשב למדינה ההומוגנית בעולם. כל כך הומוגנית שאפשר לערוך עליה מחקרים גנטיים ולבדוק הנחות מדעיות שחלק מהן באות לידי ביטוי בספר הזה.
ספר שנותן לך מושג על מדינות הנמצאות מבחינתנו בצד האפל של הירח. אם התרגום היה קצת יותר איכותי, אפשר היה להינות מהספר יותר.
הסופר מתייחס ללאומיותו במידה של ענווה. אמירות כמו "פושע איסלנדי טיפוסי – נתפס מיד" (הרמז כמובן לאינטליגנצייה של הפושע) וירידות דומות על איסלנד ואיסלנדים, מרצפות את הספר. גישה שונה בהחלט מסיפורים אמריקאים בהם הגיבור מצמיד את כף ידו ללוח ליבו ושר את "הדגל זרוע הכוכבים"...


















